כיצד מחנכין

עלון מס' 147

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל. (שמואל א א כ, מתוך ההפטרה ליום א' של ראש השנה)

כל אחד יכול להיות שמואל הנביא! / כיתה של 'שמואל'ים'

נאמר בתהלים (צט, ו): "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם". (יוסף תהילות)

מביא החיד"א בשם הרב המובהק רבי מאיר מזרחי בעל "פרי הארץ", שפירש את הדברים ע"פ מ"ש חז"ל (רש"י על שמואל א א כג מביא מדרש זה) שארבעים שנה לפני שנולד שמואל, הייתה בת קול מכרזת ואומרת "עתיד צדיק אחד להוולד ושמו שמואל". כל הנשים היולדות באותן שנים קראו לבנם שמואל. ומשהייתה הבת קול ממשיכה, היו יודעים שעדיין לא נולד. וכשנולד שמואל בן חנה, פסקה אותה בת קול וידעו הכל כי נולד שמואל הנביא.

וצריכים להבין, איך מועילה קריאת שם 'שמואל' לבד, שע"י זה יהיו כולם נביאים? ברור שתפילותיהן של אותן אמהות סייעו לכך, אבל יש כאן עומק נוסף. היות שכל אם חשבה שמא בנה יהיה הנביא המיועד, התייחסה אליו בהערצה, בחשיבות ובזהירות עצומה, כראוי ל"ילד שעתיד להיות נביא". בן שהתחנך באופן כזה, אפילו אם לא נועד מתחילה לגדולות, אין פלא שבגישה כזו יהפוך להיות גדול בישראל - ואף נביא!!!

ואמרו חז"ל כי כל אותם שנקראו שמואל בשל אותה בת קול, זכו לנבואה, והם אותם 'חבל נביאים' המתנבאים בזמן שמואל. וזהו בזה כך.

כל ילד בעולם, אם מחנכיו מעריכים אותו כמי שעתיד לגדולות ונצורות ומתנהגים איתו בחשיבות יתירה, ודאי היה ילד זה גדל לאילנא רברבא!

***

מעשה באברך שביקש להשפיע על אחרים, וכששמע שהתפנתה משרת 'מלמד' בכיתה ח' בת"ת מצוין, ניגש לראיון והתקבל. כהקדמה, פנה למלמד של כתה ז', ואמר לו: "אני אמור לחנך את תלמידיך בשנה הבאה, אבקשך להנחות אותי כיצד הדרך הנכונה להצליח איתם".

מושך ומרתק, נבר בספרי שו"תים וחיפש נושאים שירתקו אותם יותר. כך התחילו השיעורים להיות מעניינים יותר והשתתפות התלמידים בתוכן הנלמד גברה והלכה. אמנם הוא לא חשב מראש שזו הדרך ללמד את גדולי הדור הבא, אך ההכרח עושה את שלו...

השיבו הלה: "חמשים שנה אני כבר מחנך ילדי ישראל, והשנה אני כבר יוצא לפנסייה ופורש לגימלאות. מימיי לא נפגשתי בכיתה כזו. בדרך כלל יש בכל כיתה מצויינים, בינוניים וחלשים. אך בכיתה זו יש לך ריכוז של ארבעים מצויינים! יש לך כאן ארבעים גדולי הדור! הם לומדים בהתמדה, מכבדים את המחנך, מתפללים באופן מיוחד ומברכים כל ברכה בכוונה. דבר שאינו מצוי... קיבלת ארבעים נפשות שכל אחד מהם יכול להיות גדול הדור. אבקש ממך לא לאבד אף אחד מהם כדי שימשיכו בדרכם זו"!

עברו הימים, התלמידים התחברו היטב לתוכן הנלמד, וחוץ ממספר תלמידים שובבים, כולם החלו עולים על דרך המלך. אבל המלמד שלנו לא ויתר לקבוצה שעדיין לא התחברה. הוא הבין שלא כל גדולי ישראל יכולים להתחנך בדיוק באותה הדרך. לכן הוא הכין להם פרסי עידוד יחודיים וערך מבצעים שונים ומגוונים כדי למשוך את ליבם. הוא החל קונה להם דברים ומוציא אותם לטיולים, עד שבסופו של דבר גם הם באו לידי שיפור ניכר.

המלמד החדש התחיל מיד להכין את שיעוריו במשנה מרץ ובהשקעה רבה במיוחד, תוך תחושת אחריות עצומה. משך כל ימי בין הזמנים הכין עצמו בסילודין ללמד את ארבעים גדולי הדור הבא!

תוך חצי שנה כל הכיתה הייתה בעלייה עצומה. ההתמדה הייתה לחם חוקם וניצני הגדלות ניכרו כבר אצל כולם. בהפסקות, המלמד לא יצא לפוש בחדר המורים, כנהוג. הוא נשאר עם התלמידים להשלים פערים. מי יכול לנטוש את גדולי הדור בשיא פריחתם וצמיחתם, עבור כוס קפה?...

בראש חודש אלול, משרק נכנס לכיתה, הכל היה נראה לו להיפך. כל הכסאות היו עם הרגלים למעלה, חפצים פזורים על הרצפה, והתלמידים - רחוקים מכל קשב ולימוד...

בקיץ, כל התלמידים התקבלו לישיבות הטובות והמוצלחות ביותר והצליחו במבחנים באופן שראשי הישיבות עצמם התפעלו מרמת הידיעות הגבוהה שלהם ומעומק הבנתם. מנהל הת"ת עקב בהתפעלות אחר השינוי המבורך שעברה הכיתה, וציין כי גם שמו של הת"ת קיבל תדמית גבוהה וייחודית ועלה הרבה בזכותם, והרעיף על המלמד ועל התלמידים מחמאות רבות, ובצדק.

אך הוא נזכר שסיפרו לו שרבים מגדולי ישראל, בילדותם היו שובבים גדולים, ולבסוף ניתבו את כוחותיהם לגדול ולהתמיד ולעמול בתורה ולכן התעלם מכל הנתונים, והתחיל ברצינות את שנת הלימודים. וכך זכו להאיר את שמי עולם התורה עד שהפכו לגדולי ומאורי הדור.

בסיום השנה, כל תלמידי הכיתה סיימו מעצמם את המסכת הנלמדת, והנהלת הת"ת הכריזה על מבחן פומבי שיערך בשילוב מסיבת סיום המסכת וסיום שנות לימודיהם בת"ת.

בימים הבאים ראה שעדיין אחוזי ההקשבה נמוכים והמרץ לא נגמר. הוא אמר איפוא לעצמו: "אין הדבר תלוי אלא בי"! ...אולי אני לא מספיק מעניין בשביל גדולי הדור הבא. מה עשה? התחיל להביא תוכן

למלמד של הכיתה היה חשוב מאוד להזמין באופן אישי את המלמד הקודם להשתתף במעמד הגדול. סוף סוף הוא זה שכיוון אותו והנחה אותו בדרך העולה להצלחת כל התלמידים אחד לאחד.

פעם אחת בשעות אחה"צ, אבל ברחתי משם. זו הכיתה הקשה ביותר שהכרתי מימיי... האם אתה בטוח שהם סיימו את המסכת"?!

האולם כבר היה מלא מפה לפה, והנה נכנס המלמד של כתה ז'. המלמד החדש יצא לקראתו והציג בפניו את הנתונים. הלה התבונן בפני התלמידים, והפטיר: "אינני מכיר אותם בכלל. הייתה כאן טעות. אני הייתי המלמד של הכיתה המקבילה... את ילדי הכיתה הזו לימדתי

אבל מול המציאות לא ניתן להתכחש. ארבעים ילדים צעירים שעדיים לגדולות הצליחו להפתיע את כל מי שהכיר אותם בעבר.

הן הן הדברים: אם נאמין שכל אחד יכול להיות גדול הדור - הוא יהיה! ("כיתה של שמואל'ים", מאמרו של הרה"ג אברהם ארלנגר שליט"א, ראש ישיבת נחלת שלמה, מוסף שבת קדש, י"ז בטבת תשפ"ה)

המילה שהאירה את העולם

סיפר הרב משה לנדאו שליט"א: בסוף הרצאה בפני קהל יראי ה' בנושא 'חינוך ילדים', ניגש אלי יהודי מבוגר. הוא הציג את עצמו בשם 'יעקב' ובקש לספר לי את סיפור חייו.

שבוע לאחר מכן הוא נכנס לכיתה עם המבחנים. 'לפני שאחלק את המבחנים הבדוקים', פתח ואמר, 'אני רוצה שמישהו יגש ללוח ויוכיח את 'משפט פיתאגורס'. יעקב, גש ועשה זאת'.

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי, הייתי תלמיד חלש מאוד ובעל כישורים דלים. בתחילת כתה ח' הוצע להוריי שאמשיך בשנה הבאה ללימוד מקצוע.

היה ברור לי מדוע המורה בחר דווקא בי. הוא יודע שהעתקתי... אמנם כשרוני לא הייתי, אבל גם לא הייתי טיפש. כיון שידעתי שהמורה ראה שהעתקתי, שיננתי את ההוכחה ל'משפט פיתאגורס' היטב עד שידעתיה על בורייה בעל פה. לכן נגשתי מיידית ללוח ללא היסוס, וכתבתי בצורה רהוטה את ההוכחה המבוקשת.

יום אחד המורה למתמטיקה ערך מבחן פתע. הסיכויים שלי להצליח במבחן זה היו אפסיים. אבל כשקבלתי את הדף וראיתי שיש בו שאלה יחידה 'הוכח את משפט פיתאגורס' ידעתי שהפעם ידי על המורה העליונה. אמנם אין סיכוי שאדע דבר וחצי דבר אודות 'משפט פיתאגורס', אבל במחברתי העתקתי מן הלוח, כמו כל התלמידים, את ההוכחה למשפט זה. אני ישבתי בשורה הראשונה. המורה עבר לעמוד בחלקה האחורי של הכיתה צמוד לקיר, כדי להשקיף עלינו בשעת המבחן. וכאן הגיע שעתי המזהירה.

המורה חייך אלי והחמיא לי בפני כל הכיתה. על המבחן היה רשום 100 בעט אדום. זה ציון המאה הראשון שקבלתי בחיי. כאילו להצדיק את האמון שנתן בי, למרות שזה לא היה מגיע לי!!! אותו מורה שיבח אותי גם בפני שאר המורים ושאר הכיתות בם לימד בנוסף. באופן פלאי, ככל שהמחמאות זרמו, ההישגים שלי גדלו. עכשיו כבר היה לי מעמד, שהייתי חייב לעמוד בו. את כיתה ח' סיימתי בהצלחה מסחררת, והמשכתי את לימודיי במוסד מבוקש.

הוצאתי בדממה את המחברת מן הילקוט, הנחתיה בזהירות על ברכיי, פתחתיה בעמוד הנכון והעתקתי בעקביות את כל ההוכחה ל'משפט פיתאגורס'. כמובן הכל נעשה בהנחה שהמורה לא מבחין בי ובמעשיי.

לימים התחזקתי בעבודת ה' וכיום אני מקדיש את האמון שקבלתי, ללימוד התורה.

אבל... הרגשתי את מבטו הדוקר של המורה בגבי. למעשה - הוא לא אמר כלום.

(מאמרו של הרב משה לנדאו, עלון ערכים, י"ז בטבת תשפ"ה)

איך מענישים?

סיפר ידידי הרב צביאלי בן צור שליט"א: צלצל אלי הורה בשאלה דחופה. מחר בבקר אמר בנו לצאת לטיול שנתי כיתתי. היום הוא התנהג באופן מאוד מאוד גרוע ולא ראוי. האם נכון יהיה להענישו בביטול השתתפותו בטיול מחר?

הוא שאל אותי אם לא הגזמתי, והשבתי לו שמיעטתי, כי טיול שנתי לילד הוא פסגת החלומות, וביטולו לא נמצא בכלל באופציית הענישה...

עניתי לו: על הצד שכן, כדאי לקחת את הכסף שתחסוך מביטול השתתפותו בטיול, ותניח אותו בבנק לכמה שנים, כדי לממן את הטיפולים הנפשיים שהוא יזדקק להם בעקבות הביטול...

ענישה צריכה להיות הגיונית ומתיישבת על לב הילד. לדוגמא: "מכיון שאתה מאוד עייף בבוקר ומתקשה מאוד לקום בזמן, לא תלך בערב להשתעשע עם חבריך עד שעה מאוחרת. תחזור שעה אחת יותר מוקדם ותלך לישון". הדברים צריכים להאמר ברגיעה, והאוירה בבית תהיה חיובית וחיונית. חשוב גם להיות עקבי ולא להיפך...

הוספתי ואמרתי לו: מסתבר שתצטרך להכפיל את הסכום פי כמה וכמה, וסיכויי ההצלחה של טיפולים אלו, בינוניים מינוס.

(מתוך מאמרו של הרב צביאלי בן צור, עלון ערכים, י"ז בטבת תשפ"ה)

אשמח לשמוע רעיונות והצעות ייעול - הכל יתקבל בברכה.

ישראל חיים בלומנטל

לתרומות / הנצחות, או לקבלת העלון באימייל, וכן לתגובות: [email protected]