כידוע היה הרה"ק מבעלזא פועל ישועות בקרב הארץ, והמוני יהודים נהרו לחצר קדשו מכל קצווי תבל להתברך מפיו ולהיוושע מברכות פיהו.
פעם שאלו אותו מהו סודו של הרבי? כיצד הוא זוכה לעשות נפלאות גדולות כאלו? והשיב: "פשוט מאד! בא אלי יהודי ושופך לפניי את מצוקתו, אני מקשיב לדיבוריו הכואבים ומתחיל לרחם עליו מעומק הלב; אני מרחם עליו עד כדי כך שבשמים אומרים: אם בשר ודם, ילוד אשה, כל-כך מרחם על היהודי הזה, לא קל וחומר שהקב"ה - שהוא א'ל מלא רחמים - ירחם עליו"?!...
על פי הסברו הנפלא אמרתי לפרש דברי חז"ל (שבת קנא:) "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים", שבפשטות הכוונה לכך שכל מי שמרחם על הבריות זוכה שמרחמים עליו מן השמים, אבל לדרכו של הרה"ק מבעלזא יתבאר, שכל מי שרוצה לעורר רחמים על איש מישראל, צריך קודם לרחם עליו בעצמו ואז יתעוררו מן השמים במידת הרחמים על פי קל וחומר, שאם ילוד אשה בשר ודם מרחם עליו, על אחת כמה וכמה שהקב"ה צריך לרחם עליו מן השמים.
מעתה נפרש:
"כל המרחם על הבריות" גורם בכך ש"מרחמים עליו מן השמים" - עליו היינו על האיש שצריך רחמים, כי אם אנחנו מרחמים אליו, אזי גם מן השמים מתעוררים עליו רחמים במידת קל וחומר. זוהי אפוא סגולה מיוחדת שיש לכל אחד ואחד מאיתנו להושיע את חבריו ומכיריו על ידי שיתעורר הוא בעצמו במידת הרחמים עליהם, שאז גם מן השמים יתעוררו עליהם במידת הרחמים.
המלך יעננו ביום קראנו", שהרי יש כאן סתירה בפסוק, כי אנו פונים אל הקב"ה בשם הוי"ה שהוא מידת הרחמים והחסד, וממשיכים בתואר 'המלך' שעליו נאמר (משלי כט, ד) "מלך במשפט יעמיד ארץ", ואי אפשר לו לדון ולשפוט ברחמים ובחסד?
הסביר פה קדוש על פי משל, לאב שהיה מלמד את בנו, יחד למדו מקרא משנה ותלמוד. בכל אותם שעות אשר היה לומד עם בנו, התנהג עמו האב כמלמד לכל דבר, שאם הבן לא למד או לא התנהג כראוי, היה מענישו ומכהו כדי שילמד בחשק רב ובהתמדה גדולה. משסיימו ללמוד והלכו לביתם, חזר האב להתנהג אליו כאב באהבה ובחיבה, כרחם אב על בנים.
כך נשנה הדבר דבר יום ביומו, עד שכעבור כמה ימים פנה הבן אל האב בהיותם בביתם ואמר לו: "אבא, בבקשה ממך, השתדל נא אצל המלמד שלי שיפסיק להכות בי כל-כך"... [מקובל שמעשה זה היה אצל הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע עצמו עם אביו].
והנה בימי הרחמים והרצון מתנהג עמנו אבינו שבשמים בחסידות ומוחל עוונות עמו, ואז אנו מפצירים בו ומבקשים ממנו: "השם" - בעת הנהגת הרחמים הגלויים הרמוזים בשם הוי"ה הקדוש, שאלתינו ובקשתינו, "הושיעה", הושיענו נא בזאת שתדבר עם "המלך", שבעת הדין כאשר יהיה בחינת 'המלך המשפט', גם אז נזכה ש"יעננו ביום קראנו", יתנהג עמנו כאב ויענה לנו לכל בקשותינו ומשאלותינו, כרחם אב על בנים.
בזה הסביר הרה"ק מבעלזא גם את הטעם שאנו מבקשים בימי הרחמים והרצון את כל בקשותינו בהקדמת "אבינו מלכינו", וכי למה אנו פונים להשי"ת דווקא בתואר זה? אלא על פי האמור, אנו מבקשים מאבינו שבשמים, שאתה הרי גם אבינו וגם מלכינו, אם כן אנא תדבר עם מלכינו שיקרע רוע גזר דיננו, שישלח רפואה שלימה לכל חולי עמך, כתבנו בספר סליחה ומחילה, וכן הלאה.
המלך יעננו
גם זאת ביאר בקדשו על פי משל לחסיד אחד שנוסע אל רבו כדי לבקש ממנו להיפקד בדבר ישועה ורחמים, שלפני בואו אל הרבי הוא פונה ומבקש מהשי"ת, שאכן תבוא ישועתו במהרה, כדי שבשעה שהרבי יברכו בישועה אכן תתקיים ברכתו, ולא יתבייש הרבי חלילה מכך שתפילתו לא התקבלה.
זהו שאומר החסיד להשי"ת: "ה' הושיעה" - אנא ה', תביא לי את הישועה בעצמך, כדי ש"המלך יעננו ביום קראנו" - כדי שהרבי (המלך) יוכל לענות לי בביטחון שאזכה להיוושע כשאני מבקש ממנו, ולא יתבייש חלילה מכך שתפילתו לא התקבלה.
לב נשבר ונדכה
בעמדינו בפתחם של הימים הנוראים ולב כל אחד נשבר בקרבו ביודעו כי אין בידיו מעשים לבוא ליום הדין, כפי שאנו אומרים בנוסחאות התפילות של ימי הסליחות, "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", "אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח בקש רחמים כעני בפתח", הרי לכל אחד אשר נשמה באפו יש לב נשבר ונדכה בימים אלו, וכידוע הקב"ה מחשיב מאד לבבות נשברים לצדקם במשפט.
בדרשה הבאה פתח ואמר אחרי הפלפול, כשבא לומר את חלק התוכחה והמוסר: "ראשי הקהילה ביקשו ממני לומר ינאר זאכן וואס שטייט, נו, דא שטייט א איד וואס זיין געשעפט איז אופן שבת, דא שטייט א איד וואס האט געמאכט א חתונה מיט תערובות אין קיין מחיצות' [בשפת האידיש תרגום המילה 'שטייט' היא גם לדבר שכתוב בספרים וגם לדבר שעומד, על זה אמר: כאן עומד יהודי שפותח את חנותו בשבת וכאן עומד יהודי שערך חתונה בלי מחיצות]"...
באש, במים, במדבר
אפשר לראות בספרו שו"ת 'בית שערים' (או"ח סי' שט"ז) שנשאל על ידי רב אחד, שיש בעירו אינשי דלא מעלי שהוא מוכיח אותם ואומר להם דברי מוסר כדרבונות, אך הרשעים הללו אינם שומעים לו, ונפשו בשאלתו מה יעשה עמהם. כותב לו ה'בית שערים', כי הנה איתא במדרש (במדבר רבה פ"א ס"ז) "שנו חכמים בשלשה דברים ניתנה התורה, באש, במים, ובמדבר".
והכוונה בזה: "באש", תחילה צריכים לומר דברי מוסר ותוכחה בהתלהבות ובאש קודש נגד עוברי עבירה, אך אם רואים שעדיין עומדים הם בסורם, צריכים לנהוג בהם בבחינת "מים" שמניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך (תענית ז.), והרב צריך לדבר אתם בבחינת 'תחנונים ידבר רש'.
אבל אם גם ההנהגה בדרך המים אינה עוזרת להם, ינהג הרב בעצמו בחינת "מדבר" שהוא הפקר לכל (סנהדרין מט.), ויניח להם לעשות כאוות נפשם הקלוקלת, וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה (פסחים כב:), עכת"ד הנחמדים.
אבינו מלכינו
הרה"ק רבי שר שלום מבעלזא זי"ע (יא"צ כ"ז אלול) אמר פעם לבאר הכתוב (תהלים כ, י) "ה' הושיעה