מתיקות שלמה

מתיקות שלמה

מדרשותיו של מגיד המישרים רבי שלמה ברוורמן שליט"א

• גליון מס' 35 •

השותפות המתחדשת

סיפורו של מסירות נפש

סיפר לי ידיד שהוא כיום עו"ד גדול אשה גדולה היתה ושמה הרבנית מלכה שיינין. התפקיד שלה היה להוציא נשים יהודיות מסכנות שהתחתנו עם ערבים מהכפרים הערביים. היא הייתה חודרת לכפרים, מתחפשת לאישה ערבייה מדברת מילים בערבית וכך היתה יוצרת קשר עם אותן נשים את המשוכנעות היתה מוציאה בדרכים לא דרכים ואת אלה שעדין לא הסכיתו לעזוב את בעליהם הערבי היתה משכנעת אותן לעזוב ואכן היתה רואה הצלחות עצומות.

גילוי האמת המטלטל: הילדה הערבייה מגלה את שורשיה היהודיים

עכשיו תשמע סיפור מדהים שהתרחש בחיפה אדם חרדי הולך ברחוב. נגשת אליו ילדה בגיל תיכון ואומרת לה "תשמע, אמא שלי יהודיה, אבא שלי ערבי, הוא ומשפחתו מתעללים בי אני רוצה לברוח ואני מבקשת, תגידי, למי אני יכולה ללכת?" כמובן שהוא הפנה אותה לארגון הפעילים יד לאחים שהיה אז הארגון היחיד שמטפל במקרים כאלו הארגון שוחח עם הילדה ואז התברר הסיפור לאשורו כמה שנים טובות קודם התחתנה יהודיה תמימה מבית קשי יום מבת ים עם בחור ערבי הוא. כמובן הוא הבטיח לה אם תבואי לכפר שלי את תחיי כמו מלכה היא בתמימותה האמינה לו אך שם לא רק שלא חייתה כמו מלכה אלא כמו שפחה חרופה אך לעזוב היא לא היתה מסוגלת אחרי שנה נולדה לה בת היא חשבה שאולי זה ירצה אותו אבל לא הוא נעשה אכזרי מיום ליום כשילדתה הגיעה לגיל שנתיים קבלה אומץ והחליטה לברוח בכוחות עצמה היא הצליחה לחלץ את עצמה מהכפר אבל למרבה הצער את ילדתה לא הצליחה לחלץ היא פתחה דף חדש, והתחתנה עם יהודי, מבלי שהוא ידע שהיא היתה פעם נשואה לערבי הערבי מכל מיני סיבות לא רצה לגדל את הילדה והוא הביא אותה לאמא שלו שהיתה מתגוררת בחיפה הילדה שלא הכירה את אמה היהודיה גדלה כערביה לכל דבר למדה בתיכון ערבי ולא חלמה שהיא בעצם יהודיה אהך יום אחד זה נודע לה כל פעם שמשהו לא היה הולך לסבתה אם זה אוכל שלא הצליח וכדו' היתה פורקת את תסכוליה עליה והיתה צועקת בגללכם היהודים זה קרה אתם אשמים וכו' הדבר הזה מאוד הציק לה בכלל היא גם שמה לב שהיא במעמד נחות יותר מכל הילדות במשפחה בני המשפחה היו מנצלים אותה וללה היה אסור להגיד מילה יום אחד היא שואלת את הסבתה למה אני שונה מכולן וגם למה את אומרת שאני יהודיה מה לי וליהודים סבתה עונה לה שתי הקושיות מתורצות כאחת והיא מספרת לה על אמא שלה היהודיה שברחה ומאחר ואמה יהודיה לכן היא במעמד נמוך ולכן היא קוראית לה יהודיה הילדה שמעה ואמרה לא רוצה לחיות בחיים כאלה ואם אני יהודיה אני רוצה לחיות כיהודיה ולכן היא פנתה לאותו חרדי שיעזור לה הוא הפנה את הסיפור לארגון הפעילים יד לאחים הרב שטיגליץ מפעילי הארגון מיד העביר אותה למשפחה חרדית שבנתיים שמרה עליה עד שימצאו לה פתרון קבוע אביה הערבי שמע מהעלמותה ישר רץ להגיש תלונה במשטרה בטוענו חטפו לי את הבת המשטרה התחילה לחפש במקביל בארגון הפעילים טענו שאין מנוס אלא מלהטיס אותה לאמריקה הם מצאו לה משפחה בחסידי סאטמאר באמריקה שהסכימו לאמץ אותה אך היתה בעיה גדולה כל אחד שהוא מתחת לגיל שמונה עשרה במעבר הגבולות לא נותנים לעבור בלי חתימה של ההורים שמאפשרים לילד לצאת לחוץ לארץ ווכאן אף אחד לא יודע מי זאת האמא ובלי החתימה שלה לא נוכל לעשות דבר הם אמרו וכאן.

מבצע ההברחה לאמריקה

הרבנית מלכה שיינין נכנסה לתמונה ובתושיה עצומה הצליחה לשחד את אחת העובדות במשרד הפנים ההיא גילתה לה את שם משפחתה של האמא לפני שנשאה לערבי ואמרה לה את מקום מגוריה והוא בת ים בעצם אין במידע הזה כלום כי הרי כיום האמא של הילדה כבר התחתנה בשנית ויש לה שם משפחה אחר ואיך תדע מי היא וגם שם משפחתה הוא כל כך נפוץ למצוא את אותה אחת זה בדיוק ה כמו מחט בערימת שחת אבל הרבנית שינין לא התייאשה בתושיתה היא היתה מתחילה להתקשר למשפחות בעלי אותו שם ובטלפון היתה שואלת אותן יש לכם בת שהיתה נשואה לערבי האסטרטגיה שלה היתה פשוטה היא אמרה למי שזה לא התרחש אצלו במשפחה והוא שומע כזאת שאלה הוא לא מתרגש מידי וממשיך הלאה אבל אם יענו לה המשפחה שאצלם היתה הפרשיה מאחר שזהו כתם שחור בחייהם בטח תגובתם לא תהיה כל כך רגועה במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב בטח הם יאמרו לה מה הקשר מה את מבלבלת את המח וכדברי החכם על ראש הגנב בוער הכובע הרבנית מתקשרת והופ בטלפון השלישי עונה אשה מבוגרת כשהיא שומעת את הששאלה לגבי ביתה היא עונה בכזה רוגז זה לא אנחנו וכו' אומרת הרבנית לעצמה זאת היא ואז היא נסעה אליה ואמרה לה כך תקשיבי אני לא אשת חקירות וזה גם לא מעניין אותי מה מעשי ביתך תקשיבי יש כאן ילדה שסובלת מהמשפחה הערבית חייבים להציל אותה אם תהיה לנו חתימה של אמא נוכל להבריח אותה לאמריקה יש אנשים טובים שמסכימים לאמץ אותה דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב אותה אשה השתכנעה ואמרה לה תקשיבי אני מאוד רוצה לעזור אבל יש לי בעיה הבת שלי רועדת מפחד שמשהו ידע על עברה היא מאוד חוששת מתגובת בעלה הנוכחי אם הוא יודע לו מכך אין מצב בעולם שהיא תבוא לחתום את יודעת מה אני ישוחח איתה אמה דברה איתה והעמידה אותה על חומרת המצב ואז הבת הציעה הצעה ככזאת כדי שאף אחד לא יעלה עליה בבואה לחתום היא לא אומרת מתי היא באה היא תבוא יום אחד בפתאומיות למשרד היא תחתום במהירות ותברח מהמקום אומר לי ידידי העו"ד אני הייתי מתנדב כעו"ד אצל הפעילים באה אלי הרבנית מלכה עכשיו אתה תהיה מרותק למשרד שבועיים מעשר בבוקר עד ארבע אחר הצהרים מאחר והאשה הזאת אמורה להגיע בפתע בשל כך אתה צריך להיות מוכן כמובן הסכמתי מה לא עושים בשביל להציל נפש מישראל הייתי מחכה לה במשרד כל יום מהבוקר עד הערב באחד הימים אכן היא הופיעה לא הסתכלה עלי לא דברה מילה חתמה ומיד ברחה מהמקום עם המסמך הזה הטיסו את הילדה לחוץ לארץ האמת שעל פי חוק לא מספיק החתימה של האמא צריך גם את החתימה של האבא אז לא ידעתי שהרבנית מלכה חתמה את החתימה של האבא הערבי על המסמך וחתמה בשם עו"ד שלא היה קיים בכלל על כך שהוא אימת את החתימה והחתימה שלי היתה על החתימה של האמא וכך עם המסמך הזה הצליחו להטיס אותה לחוץ לארץ בנתיים המשטרה חוקרת היכן הילדה והיא מגלה שחתימת האבא זויייפה על המסמך של משרד הפנים המשטרה ישר חשדה בארגון הפעילים וברבנית שיינין ואכן המשטרה הגיע וכלאה את הרבנית מלכה שיינין וכמה מהפעילים בבית הסוהר ומאחר שהייתי רשום כמאמת החתימה של האמא המשטרה זמנה אותי לחקירה אני מסתכל בכתב ההזמנה החקירה המתישה שנקבעה במכוון בצום י"ז בתמוז ואנני נחרד תאריך החקירה הוא לא אחר מאשר י"ז בתמוז נחרדתי בצום אני יהיה בחקירות אני אתייבש לגמרי ולא יהיה לי כח לכלום ואז כשיראו שאני חלש הם ילחצו אותי ויוציאו ממני מילים שאני לא רוצה להגיד וכך אני ישבר ואכן היה איזה עו"ד שאמר לי אין מצב שאתה צם הם ישברו אותך שם אבל אני החלטתי שאני ממשיך לצום אך אני יעבוד עליהם בתחכום יבאתי באתי לחקירה עם אוכל ואמרתי אני ישחק משחק כאלו אני אוכל הם לא חלמו שעשיתי להם תרגיל. הבאתי סנדוויץ', הבאתי שתייה שמתי את זה בתיק. כשבאתי, חקרו אותי שעה-שעתיים, ואז אמרתי לחוקר אני רוצה לאכול הוא היה בהלם אתה דתי ואתה לא אוכל ביז' בתמוז אמרתי לו לי הרב התיר לאכול וכך אני יושב עם הגב שלי אליהם חותך מהכריך כביכול מכניס לפה וזורק הצידה כמו כן בשתיה לוגם כמה לגימות ויורד הבינו שהם לא יצליחו להחליש אותי התחילו להפסיק את החקירות, והסתפקו ב חמש שעות חקירה בחקירה עצמה הם באו אלי בתואנה שאף אני זייפתי והשבתי להם, אני לא מבין מה אתם רוצים. אני עורך דין של "יד לאחים" לדברים מסוימים, זה נכון, ובשל כך האמא של הילדה שאתם מדברים עליה התייצבה בפניי וחתמה. והם התחילו להגי אז תגיד לנו, איפה היא? איפה היא גרה? מה שמה היום? אז אמרתי להם ראשית כל אני לא יודע, אני לא מכיר אותה וגם הייתי מכיר אותה על פי חוק בתור עורך דין, יש ללקוחות שלי חיסיון ואין לי רשות לגלות עליהם כלום כשהם הבינו שעל פי חוק הם לא יכולים להוציא ממני מידע הפסיקו לטרטר אותי.

המפגש הדרמטי עם החוקר שנעשה מפקד כלא בבית המשפט הצבאי בעזה

עברו שנתיים שירתתי במילואים ובתפקידי בצבא הייתי קצין היה זה בעיצומם של ימי האינתיפאדה הראשונה בית המשפט הצבאי בעזה היה עמוס בעבודת שפיטת המחבלים הרבים שהתחילו אז להתקומם בהמוניהם המקום היה מאוד סוער ומסוכן משפחות המחבלים היו ממתינות להם וכשהגיעו האוטובוסים עם המחבלים המשפחות היו מנסות להשתולל ולהתפרע היה צריך שמירה חזקה ביותר כדי שהם לא יתקרבו לגדר ואני ההיתי הקצין שאחראי על השמירה כל אחד שרצה להכנס לבנין בית המשפט אפילו השוטר שליווה את המחבל וכן נהג האוטובוס שהסיע את המחבלים היה צריך את אישורי הייתי מסתכל עליהם רושם את שמותיהם ומאשר להם להכנס יום אחד הסיעו מחבל מכלא באר שבע. המחבל הגיע עם ליווי של שוטר ולידו הלך הנהג ידי המחבל היו קשורות אחרונית וכך גררו אותו מהיציאה מהרכב המשטרתי עד הכניסה לבית המשפט אני כדרכי מסתכל על השוטר ואני אומר לעצמי הבחור הזה מוכר לי, ואני לא זוכר מהיכן השוטר דיבר כמה מילים הקול שלו שוב היה מאוד מוכר לי ולא זכרתי מהיכן ומעניין הקול הזה עשה לי פרפורים בלב ולא הבנתי למה פתאום נפל לי האסימון השוטר הזה הוא החוקר שאז חקר אותי והנה מחוקר הוא הועלה בדרגה להיות מפקד כלא באר שבע והיות והמחבל היה מחבל מאוד בכיר בשל כך המשטרה לא הסתפקה בליווי של שוטר זוטר אלא בליוויו של המפקד ואז הבנתי את פשר פרפורי הבטן פשוט נזכרתי בחקירות המתישות שהוא חקר אותי בשביל האינטרסים של אותו ערבי נזכרתי שהוזמנתי לחקירות דווקא בצום בשביל להכניע אותי נזכרתי בהתעללות המשטרה ברבנית שיינין ע"ה ובפעילים שמסרו את נפשם על הצלת כלל ישראל אמנם אין דרכי לחנך אנשים ובתורה כתוב לא תיקום ולא תיטור אבל דמם של הצדיקים אינו הפקר הגיע הזמן לקיים את הפסוק משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט הרגשתי שאני חייב ללמד אותו לקח ולו אם בגלל זה הוא לא יעשה זאת שוב אמרתי לו:

אתה לא יכול להיכנס.

הוא אומר לי: מה זאת אומרת? למה? אמרתי לו : נראה לי שיש איזה משהו בעייתי אתך הוא התחיל להתרגז איזה בעיה אני מפקד בית הכלא בבאר שבע ואני עונה לו בציניות מאחר שיש אתך בעיה לא מעניין אותי שאתה מפקד אתה תצטרך להמתין כאן עד שנבדוק את כל הפרטים והוא מתרגז אני לא מבין איזה פרטים תגיד אתה נורמלי אתה מעכב כאן מפקד והאמת שחוץ מה שדרכתי בדריכה גסה על כבודו לו עצמו לא היה נעים להשאר בחוץ מאחר שמסביב לבנין בית המשפט היו מלא משפחות מחבלים וכו'. הוא ממשיך להתרגז ולי כביכול יש את כל הסבלנות העולם אני מגלה כלפיו חשדות ועוד חשדות בודק לאיטי במסמכים מרים טלפונים זורק לו משפטים מרגיזים והוא פשוט מתפוצץ ואני עונה לו באדישות אחרי רבע שעה שהתעללתי בו הצעקות שלו הגיעו עד לב השמים וכמה מהקצינים שלידי שאלו אותי מה הסיפור למה אתה לא נותן לו להכנס להם באמת לא היה לי שום סיבה אז אמרתי טוב שיכנס הוא נכנס ובכעס עצום הוא אומר לי מה הסיפור שלך מה פשר החשדות שלך בי אמרתי לו תסתכל עלי חזק אתה נזכר בי אמר לי לא מהיכן אני אמור להכיר אותך אמרתי לו אתה היית החוקר בסיפור של הילדה בת הערבי שנלקחה מאביה הוא הבין שאני נוקם בו על כך שהו חקר אותי אז הוא אומר לי נו מה יכולתי לעשות זאת אז עבדתי כחוקר ולכן מתוקף עבודתי נאלצתי לחקור אותך אמרתי לו: בתוקף תפקידך השתמשת לעזור בכל כוחך לערבי ולהציק ליהודי שבא להציל נשמה מישראל מידי הערבים ועל כן אם נצלת את תפקידך בשביל לעזור לערבים נגד יהודים זאת אומרת שהאינטרס הערבי יותר חשוב לך מהאינטרס היהודי אז איך אני יוכל לסמוך עליך שתשרת את האינטרס של היהודים ולא של המחבלים סיימתי בצחוק מתרחב לכן לא נתתי לך להכנס כדי שתבין ותלמד לקח יהודי לא מתעלל באחיו בשביל האינטרס של הערבי ובפרט לא בצדיקים וצדקניות שמוסרים נפש בכל מאודם בשביל יהודים תבטיח לי שיותר לא תעשה כאלה דברים הוא הנהן בראשו אני מקווה שאכן הוא הפנים את המסר רבותי אני לא דן אם הוא עשה כראוי האם זה היה רצון ה' אבל מה שברור דבר אחד הוא ייסר את מפקד הכלא בשביל להעביר לו את המסר הברור לא פועלים בשביל האינטרס של הערבים ונלחמים בעובדי ה'.

מי יחיה ומי ימות

הקב"ה דן את העולם מי יחיה ומי ימות מי ברעש ובמי במגפה בי בחניקה ומי בסקילה. ראינו הקיץ הזה כל מיני דוגמאות מחרידות מעין אלו, וכל זה נקבע בראש השנה. אין אנו יודעים חשבונות שמים, אבל כבר אמר לנו הרמב"ן אין לו לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, אשר יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם לאו יכריתנו עונשו. שטחיות הדברים: אדם מגיע לראש השנה, רובו חובות. אומרים לו למה עברת על הציווי האלוקי, על כן תיענש. ולזאת בימים אלו אנו עסוקים בתשובה תפילה וצעקה, שיסיר ה' מעלינו כל רעה וכל פגע, וגם אם רובינו חובות ידון אותנו במידת הרחמים. השקפה זו היא מאוד חיצונית.

עומק הדין ומשמעות היסורים

הנה אומרים לנו רבותינו: משה רבינו ראה על פניהם איך שפרשת הקללות החלישה את דעתם עד כדי כך שהם אמרו מי יוכל לעמוד בזה. אמר להם משה, ההבנה שלכם היא טעותית. הקב"ה אינו נותן יסורין לאדם כעונש או כנקמה או בשביל שילמד את הלקח, לא! הקב"ה כל כך רוצה שילדיו אהוביו יהיו קרובים אליו וימליכו אותו, הרי הוא שוכן איתנו בתוך טומאותינו, אלא שאם יש לאדם חובות אינו יכול לחוש את אור ה' ולהתדבק בו. בשל כך מעניש אותו הקב"ה, ועל ידי העונש האדם מתנקה ושוב יכול להדבק בבורא. אומר להם משה, אתם נצבים היום וכו' לעברך בברית. כל פרשת הקללות לא באה בתור עונש עשית כך מגיע לך כך וממילא תחזור בך מהר כדי שלא יקרה לך כך. לא! תחזור בך כדי שתוכל להתחבר אליו יותר, ובכך תתקשר ברית שהוא כרת איתנו ותדבק בו, ואז לא תצטרך עונש ויסורין.

ההמלכה כחיזוק הברית והשותפות עם הקב"ה כידוע כל מקום שכתוב היום הכוונה לראש השנה. אומר להם משה, בראש השנה כל הבריאה כולה נידונית. פירוש הדברים הוא שהיא פשוט מפסיקה מתנועתה וכביכול מתבטלת מקיומה, היא מחכה להכרעת הקב"ה עבור המשך תפקודה, ותבין מה המשמעות שלך. אומר הקב"ה אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. כשאתה ממליך אותי בראש השנה אתה מממש את הברית שכרתי אתך. כשאתה מקבל אותי ללא תנאים אז כל הבריאה כולה מקבלת אנרגיה וכח והיא מתחילה לתפקד שוב, ולפי ההתעלות שלך כך תהיה איכות ורמה תפקודה כי הכל תלוי בך. וכשאתה מממש את החלק שלך, בזכותך אני משפיע לנבראים ואף אני מממש את החלק שלי בברית, אני מקבל אותך ללא תנאים, מוחק לך את חובות העבר, אני פותח לך את הלב ואת הראש, מנקה אותך מכל פגמיך, אתה נדבק בי ובתורתי והנך פשוט חי בכל מובן המילה. לכן אל תהיה עצוב בראש השנה, אל תתעסק עם חטאים, תתעסק בדבר אחד – איך אתה ממליך אותי יותר. תזכור, אני מתחיל את הכל מחדש, אני זקוק לך כי אתך ורק אתך כרתי ברית אהבה. אתה תגרום לי להשפיע יותר, הבריאה כולה תתפקד יותר, כל זכות קיום העולם על ידך. ועל ידי כך אכתוב אותך בספר החיים בספרן של צדיקים גמורים, חיות וקירבת ה' בלי סוף כל השנה. אבל אם אתה אדיש, אין לך מרץ להשקיע, תזכור "מי ברעב ומי בצמא מי בחרב ומי בסקילה", תזכור "ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות ומי יצדק לפני בדין" כדי לקדם אותך ובשביל שתקדם את הבריאה. אז למה שלא תעשה אתזה לבד? רבותי, אני רוצה לסיים בסיפור מדהים שסיפר לי אברך מכולל חשוב בבני ברק. כך אמר: הייתי לומד יחד עם אברך צעיר שהיה נוהג ברכב יוקרה. חיצונית הוא היה נראה מהעשירון העליון, הולך לאט כמו גביר גדול וכל המסתעף. האמת שקנאתי בו מאוד, אמרתי לעצמי אם בגיל צעיר יש לו כזה רכב בוודאי שגם דירה מרווחת יש לו הרי בכלל מאתיים ומנה, בטח אשתו מקבלת משכורת עתק מידי חודש. ואני מסכן, נכון דירה יש לי אבל כסף אין לי ועתיד כלכלי אין לי. מידי פעם הוא היה לוקח אותי טרמפ לכולל, וכל פעם הנשמה היתה יוצאת לי. יום אחד רצתי שיקח אותי, והוא אומר לי לא אוכל היום אני נוסע באוטובוס. איפה הרכב? לא אצלי. מה קרה? ואז הוא אומר: אתה יודע, הרכב לא שלי. הייתי בהלם, מה פירוש? הוא אומר לי הוא של דוד שלי, הוא קנה לי אותו. שאלתי, ממתי הדוד קונה לאחיין רכב? ואז הוא אומר לי: על העיניים שלך ראיתי תמיד שאתה מתפלא איך יש לי כזה רכב, אז אני רוצה לספר לך את כל הסיפור מה שלא ספרתי לאף אחד. אני חולה במחלה, אף אחד לא יודע כי אני עובר עכשיו טיפול ביולוגי ולכן אין לי נשירה, אבל תדע לך כולי מיוסר לכן אני לא מסוגל ללכת מהר. רכב לא היה לי משלי כמו שדירה אין לי עדיין. הייתי נוסע לטיפולים בכוחות עצמי עד שדוד שלי שהוא אדם אמיד ריחם עלי, קנה לי אוטו לשימוש בלבד, והיום משהו אחר לקח אותו. סיפר לי האברך, חשבתי שקורה לי משהו, אני מדמיין מי יודע מה, ההוא עשיר ואני המסכן, ומה מתברר? בדיוק הפוך! התביישתי כל כך מעצמי באיזה סרט מדומין ומטופש חייתי לרצות להיות כמוהו ח"ו. כיום האברך הזה כבר אינו בין החיים, לפני שנה הוא נפטר מהמחלה, אבל את המסר לקחתי ממנו אל תקנא באף אחד ואל תרצה להתחלף עם אף אחד, כי אתה לא יודע מה מתרחש אצל השני.

קנאה טפשית ומגוחכת

רבותי, מהסיפור הזה אנו רוצים ללמוד מסר נוסף: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". אומר הקב"ה, אתה יודע מה זה עבודת המלכויות במשך ראש השנה? תגיד לעצמך, גם אם הדשא של השכן באמת ירוק יותר, הוא לא חולה, הוא בריא לחלוטין ויש לו דירה ויש לו אוטו ולי אין היות וכך ה' רצה אז גם אני רוצה. ואם כעת הוא לא הביא לי, אז עכשיו אני לא רוצה את מה שהוא לא הביא לי, כי אני מאמין שהוא מכיר אותי ורוצה את טובתי, ומה שלא קבלתי זהו סימן שאינו לטובתי. מחשבות מתוקות על המציאות שהיא באמת הכי מתוקה, על הקב"ה שהוא כל כולו מתוק לנו, הוא פן חשוב בעבודת ההמלכה. אני מתבטל כליל לניהול האלוקי, ובעזרתו יתברך תהיה לנו שנה טובה ומתוקה.

לע"נ ידידינו
הרב שמואל נחום בן מרדכי יקותיאל זצ"ל
תנצב"ה