מגזין הבטאון חומשגיח
ערוך מתוך שיעורי לב ארי - ב"ב
סגולות חודש אלול
נבהיר כי הסגולות נלקטו ממקורות שונים והדברים מוגשים למעיינים הנכבדים ואין המערכת אחראית על תוכנם ו\או אמיתותם כלל (טל"ח)
סגולת נפלאות לראש השנה
- אמירת עליית ראשון בפרשת כי תבא בערב ראש השנה
יזהר האדם לקרוא בערב ראש השנה בחומש מפסוק: והיה כי תבוא' עד והגר אשר בקרבך' [דברים כו, א-יא]. וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר גביתי מאדם זה כל החובות, ומוחל על חטאתיו. ע"כ. (כך כתב הגאון רבנו חיים פלאג"י ז"ל בספרו מועד לכל חי (יב, ב) בשבח לימוד התורה בליל ערב ר"ה וכן ביום, ואח"כ העתיק דברי המקובל הרב יוסף מורדוך משאלוניקי ז"ל בספרו נפש יוסף (מועדי רגל ד"ג ע"ב) שהביא דברי המקובל החסיד רבנו דוד שירירו ז"ל שכתב הנ"ל)
- קניית סכין בערב ראש השנה סגולה לפרנסה
כתב בספר סגולות ישראל (אות ד') שכתב ששמע מפי אנשים נאמנים ששמעו מפיו הקדוש של הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע, שאמר שיקנה לו כל אחד בערב ראש השנה סכין חדש וישחיזנו, והוא מסוגל לפרנסה על כל השנה. וכן הובא בספר מעשה יחיאל (פר' בשלח) יש קבלה מהרה"ק מלובלין להיות ראש השנה בכיסו סכין חד וחלק שאין בו פגימות, והובא כל זה, בספר מנהג ישראל תורה (סימן תקפ"א אות כ').
- פדיון נפש בערב ראש השנה
מורנו הרב חיים ויטאל זלה"ה היה נוהג בכל ערב ראש השנה לעשות פדיון באופן זה, בערב ראש השנה היה מונה הק"ס פרוטות מנין לבד והיה שומרם, ובערב יום הכפורים היה עושה הפדיון ושומרם, ובערב סוכות מחלקם, והעושה פדיון זה באופן זה בודאי שמשלים שנתו. כן הביא וכתב הרב המקובל רבי ששון בן משה פרסייאדו ז"ל בספרו שמן ששון (ח"ג דרוש סכות, דקל"ג ע"ד)
- כוונות הטבילה בערב ראש השנה
כתב הרב בן איש חי (ש"א נצבים אות ג') וזה לשונו "לכן טבילה ראשונה, יכוין בה בשביל טהרה. ושניה יכוין בה לתיקון הכעס. ושלישית למתק הדין והגבורה בחסדים. ורביעית לפשוט מעליו בגדי החול, ויכוין בזה גם כן תכלה שנה וקללותיה. וחמישית לקבל עליו הארת קדושת יום הזכרון, ויכוין בזה תחל שנה וברכותיה. בערב ראש השנה". ובחמדת ימים אלול (פרק ה') כתב כי עיקר טבילה זו צריכה להיות אחר שעה חמישית שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום ויתוסף הארת קדושה בנפש רוח ונשמה.
- אכילת מצה ביום ראש השנה
הגאון רבי חיים פאלאגי זצ"ל בספר חיים לראש על הגדה של פסח אות י' כתב לאכול בר"ה מהמצה שנאפה לפסח וכתב ודבר זה למדתי ממה שכתב בזוה"ק תצוה (קפ"ג ע"ב ע"ש ) שבזכות המצה ניצולים מן הדין ויוצאים זכאין בדימוס בימי ראש השנה ולכן ראוי ונכון לאכול מצת מצוה בתוך הסעודה לזכרון לפני ה' כדי שיהיה למגן וצינה בעדינו להושיע משופטי נפשינו ולהוציא לאור משפטינו ע"ש.
- סגולת אכילת הריאה בראש השנה
כתב הגאון רבי חיים פאלג'י בספרו מועד לכל חי (סימן י"ב אות כ"ה) וזה לשונו: ואני נוהג לאכול ריאה אחר כל ה'יהי רצון', ואני אומר: ראה נא בעניינו, וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה וקרובה למען שמך, והאר עינינו במאור תורתך, אמן. (ולכוין נמי בראשי תיבות ראה נא בעניינו, בשם הקדוש רנ"ב). והכלבו כתב דנוהגים לאכול ריאה משום דמאירה את העינים, ובספר משחא דרבותא דף ריז ע"ג פירש שתהיה שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב הצרות.
- אמירת פיוט אדון עולם
כתב בספר מטה משה (עמוד העבודה בית הכנסת, ברכות ופסוקי דזמרה סימן ל"א) וזה לשונו: "ואחר כך מתחיל השליח ציבור אדון עולם, והוא שיר נאה ומעולה. ומצאתי כתוב כל מי שמכוון בעת התחלת אדון עולם, כתב רבי יודא החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה וביום הכפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו. ועליו אמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו "עד כאן לשונו.
- כוונה באמירת "איה' מקום כבודו" במוסף של ראש השנה ויוה"כ
אמר המעתיק: ישנה סגולה ששמעתי והיא כשמגיע בקדושת כתר במוסף של ראש השנה ויוה"כ למילה "איה מקום כבודו" – לבקש אחת משלושת הבקשות: לזכות לרוח הקודש, בנים צדיקים או עשירות מופלגת. וזהו מאוצרות מתנת חינם [אמנם לא להוציא בשפתיו, וראה בספר פרי עץ חיים (שער תפלות ר"ה פ"ז) שכתב "מצאתי כתוב בסידור של מורי ז"ל (האר"י) שישאל אדם בראש השנה ויום הכפורים במוסף "באיה" מקום כבודו, כשיאמר השליח ציבור, לבקש אחד משלשה דברים, או עושר מופלג לעבודתך, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש. וראה מה שכתב בספר שופר בציון (ע"מ שי"ג ואילך) להגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א שהביא הדברים הנ"ל ועוד, וכתב בסוף דבריו ומכל האמור תראה שאין זה נכון לומר התפלה שם ולעשות הפסק בבקשות שונות, ושמעתי ממור אבי ז"ל (המקובל חכם סלמן מוצפי זצ"ל) שאין לבקש בפירוש אלא במחשבה (ועין שם עוד בדבריו הנפלאים).
- מחילת הלואה לחברו בערב ראש השנה ויוה"כ
אמר המקובל רבי סלמן מוצפי זצ"ל: הרוצה לקרוע את גזר דינו הרע ואת שטרי חובותיו כלפי מעלה, בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים ילווה לחברו סכום כסף (אפילו כמה פרוטות) בשטר, ולאחר מכן יטול את השטר, יקרענו לשנים עשר קרעים ויאמר כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי כשם שאני מחלתי לחברי את חובו וקרעתי את שטר החוב, כן אתה ברחמיך הרבים תקרע את שטרי חובותיי ואת רוע גזר דינך מעליי ומעל כל עמך בית ישראל, אמן כן יהי רצון'. (מתוך העלון משכן שילה).
- ב' קבלות שיש בכוחן לזכות ליום הדין!
מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (רבנו אהרון יהודה לייב בן ר' נח צבי זצ"ל) נתן עיצה נפלאה כיצד ניתן לזכות בדין והוא ע"י שהאדם יקבל על עצמו ללא נדר בימים אלו ולפחות עד מוצאי יום הכיפור כדלהלן:
"הננו לקבל על עצמנו ללא נדר מיום זה עד מוצאי יום הכיפור: א) להשתדל להתרחק מכל איסורי לשון הרע, ואם יבוא לפנינו צורך של דיבור או שמיעת דבר שיש בו חשש איסור לשון הרע – לא נכריע לבד להקל עד שנבדוק את הדבר היטב בספר חפץ חיים או נשאל רב פוסק בהלכות לשוה"ר (בית ההוראה: 089155088 ב) נשתדל שהנהגותינו ביחס לעמיתינו מבני ישראל תהיה לפנים משורת הדין מתוך ויתור והעברה על המידות ועל כך באנו על החתום:...(ומרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר כי חתימה על קבלות אלו זו עצה נפלאה לזכות ליום הדין- ושכדאי שכולם יחתמו"
"סְגַלּוֹת יְקָרוֹת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה""
- בַּעַל "הַצֶמַח צֶדֶק" אוֹמֵר שֶׁקַבְּלָה טוֹבָה שֶׁאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּיָמִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ זוֹכֶה לְסָנֵגוֹר עָצוּם לְיוֹם הַדִין.
- בְּשֵׁם הָאֲרִ"י מוּבָא בְּשַׁעַר הַכַּוּנוֹת שֶׁמִּי שֶׁבָּא לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַחְשָׁבָה מַדְאִינָה יְדַמְיִן שְׁתִּי אוֹתִיּוֹת ע, ב, שֶׁכָּתוּב: "וּמְחִיתִי כָ עָב פְּשָׁעֶיךְ וְכֶעָנָן חַטּאוֹתֶיך "וּכְשֵׁם שֶׁהֶעָנָן חוֹלֵף כָּךְ יִסְתַּלְקוּ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַדָּאוּגוֹת.
- קְרִיאַת הַפְטְרַת חַנָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה סְגָגַלָּה אַדִּירָה לִפְקִידַת עֲקָרוּת (יָדוּעַ כִּי חַנָּה וְשָׂרָה נִפְקְדוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה) .
- סְגַלָּה לְפַרְנָסָה טוֹבָה לִקְנוֹת סַבִּין חַדָּה וּלְחַדַּד אוֹתוֹ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (סְגַלּוֹת יִשְׂרָאֵל) וּלְכַוּן חת"ך (מְדֶבָּר עַל סַכִּין חַדָּה בְּלִי שְׁנַיִם וְלִקְנוֹת בַּמְחִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁאוֹמְרִים לְךְ – מֵהָאֲרִ"י) .
- בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה לוֹמַר בְּכַוּנָה וּבְשִׂמְחָה וְתִמְשׁךְ שֶׁפַע לְכָל הַשָּׁנָה.
- לֹא לִישׁן עַד חֲצוֹת יוֹם שֶׁכָּתוּב: שֶׁמִי שֶׁיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (הַכַּוּנָה לַחֲצִי יוֹם הָרִאשׁוֹן) יָשַׁן מַזָּלוֹ חָס וְשָׁלוֹם
- לַעֲרֹךְ שַׁלְחָן מֶקְדָּם וְלוֹמַר "תַּעֲרֹךְ לְפָנֵי שַׁלְחָן נֶגֶד צְרְרָי" . וָה' יִשְׁמְרֵנוּ מְצְרֵינוּ וְיַרְחִיב גְּבוּלֵנוּ בְּשֶׁפַע
- סְגַלָּה נִפְלָאָה בְּשֵׁם רַבִּי חַיִּים פָּלָאנִיי – דָּבָר גָּדוֹל לִמְחִילַת עֲווֹנוֹת, לִקְרָא בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּפָרָשַׁת "כִּי תָּבוֹא" מִתְּחִלַת הַפְּרָשָׁה עַד פָּסוּק י"ב (עֲלְעַת שֵׁנִי) בְּלִי פָּסוּק י"ב ( 11 פְּסוּקִים)
- בַּיּוֹם הַשֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִקְרָא פָּרָשַׁת "הָעֲקִידָה" פַּעֲמַיִם לְעוֹרֵר עָלֵינוּ זְכוּת אָבוֹת.
- לִטְבּל בַּמִּקְוֶה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
- לִקְרֹא סֵפֶר תְּהִלִים פַּעֲמַיִם בְּגִימַטְרִיָא "כְּפָר" (נִתָּן לְחַלֵק לְכַמָּה אֲנָשִׁים אֶת הַקְרִיאָה).
- סְגַלָּה מֵהָרַב מוּצָפִי – לִקְנוֹת פָּמוּטִים מִכֶּסֶף טָהוֹר וּלְהַדְלִיק בָּהֶם אֶת נֵרוֹת החג
- לַעֲשׂוֹת הַפְרָשַׁת חָלָה בַּבֹּקֶר מַקְדָּם, מִפְּנֵי שֶׁחָנָה אִמָּנוּ קִלְקְלָה עַפָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם (הַכַּוּנָה לָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה חַלַת וּ שֶׁל עוֹלָם) וּבָזֶה אַתְּ מְכַפֶּרֶת עַל חֵטְא חַנָּה וְעַל הַחֲטָאִים שֶׁלָּךְ (הַחֵלָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה סְגַלָּה שֶׁתִּהְיֶה עֲגְלָה וְלֹא קְלוּעָה לִרְמז שֶׁתִּהְיֶה שָׁנָה חֲלָקָה) .
- לְהִכָּנֵס לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְפַיָּסִים עִם הַחֲבֵרִים וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, לִכְתֹּב אִגְרוֹת בְּרָכָה לְאֵלֶּה שֶׁרַבְתֶּם אִתָּם, כְּכָל שֶׁזֶּה נִתָּן. לֹא לָבוֹא לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְפַלָּגִים וּמְסַכְסָכִים עִם בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה .
- לָדוּן אֶת מִי שֶׁרַבֵּנוּ אִתּוֹ לְכַף זְכוּת וְכָךְ יָדוּנוּ אוֹתָנוּ בַּשָּׁמַיִם לְכַף זְכוּת .
- לֹא לִכְעס בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, אַדְרַבָּא לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, סְגַלָּה אַדִּירָה שֶׁתַּעֲלֶה לָנוּ שָׁנָה מְבֹרֶכֶת בְּיוֹתֵר.
- כַּמּוּבָן, לְקַיִם אֶת מִצְווֹת "הַסִּימָנִים" סְגַלָּה לְשָׁנָה מְבַרְכֶת.
- חָשׁוּב לָתֵת צְדָקָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלִתְמֹךְ בָּעֲנִיִּים בְּאֵזוֹר מְגוּרְכֶם בִּכְדֵי שֶׁגַּם לָהֶם יִהְיֶה חַג שָׂמֵחַ. מִי שֶׁדּוֹאֵג לְשַׁמֵחַ אֶת הָעֲנִיִּים, גַּם ה' יִתְבָּרַךְ יִדְאַג לְשַׁמֵחַ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ.
- עַל פִּי הַמְקַבְּלִים מֵמְלָץ שֶׁיִהְיֶה עַל הַשָּׁלְחָן 2 תַּפּוּחִים אֲדַמִים וּלְכַוּן פָּסוּק "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךְ", וְלוֹמַר תָפוּח, כָּתוּח, כָּךְ יִתְפַּח מְמֵנֵינוּ וְיִפְתַּח מַזְלֵנוּ, אָמֵן.
- סְגַלָּה לְזַוּג – מוּבָא בְּשֵׁם מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל: הֶחָתָן מֶגְדָּר כִּיתַּפּוּחַ': "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים". דְבַשׁ' בְּגִימַטְרִיָא אִשָּׁה. טוֹבְלִים אֶת הַתַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ וּמְכַוּנִים לִמְצִיאַת הַיּוּוּג.
- וְכֵן סְגַלָּה לְזֶרַע שֶׁל קְיָמָא: הָאִשָּׁה לוֹקַחַת תַּפּוּחַ אֶחָד, חוֹצָה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם, חֵצִי לָהּ וְחֵצִי לְבַעֲלָהּ וּמְכַוּנֶת עַל יְלָדִים וְזֶה הַסּוֹד: "תַּפּוּחַ" – גִימַטְרִיָא "פְּרוּ וּרְבוּ", "אִשָּׁה" בְּגִימַטְרִיָא "דְבַשׁ". הָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת אֶת "הַפְּרוֹ וּרְבוּ" (תַּפּוּחַ) בִּדְבַשׁ וּמַוּל טוֹב, וַיְהִי רָצוֹן שֶׁתִּפָּקַדְנָה כָּל הָעֲקָרוֹת, אָמֵן.
- בְּשֵׁם הֶחָתָ"ם סוֹפֵר, שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לִקְנוֹת אֶת עֲלִית הַמַּפְטִיר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּשְׁרֶה עָלָיו הַשְׁכִינָה כָּל הַשָּׁנָה.