האטובוס עצר במקום שאף פעם אינו עוצר כיון שנוסעת התפללה להקב"ה מספר יהודי תייח :הסיפור המובא כאן. הוא אירע לפני כעשרים שנה באוטובוס קו מסי 922 היוצא פעם ביום ב 8:00 בבוקר מאשקלון דרך אשדוד לחיפה. הייתי מהנוסעים הקבועים כשיעד הנסיעה שלי היה בר אילן ברמת גן, ומשם המשכתי לבני ברק.איך שהוא התיידדתי עם הנהג, שמו, שהיה מסיע קבוע את האוטובוס בקו זה. יום אחד, לאחר שעליתי, איחלתי לנהג בוקר טוב ידידותי, ושאלתי לשלומו. תוך כדי שיחה הגיע מירכתי האוטובוס חייל, ניגש אל הנהג ובפיו בעיה: הוא היה צריך לרדת בתחנה מרכזית של אשדוד, בכדי להמשיך לירושלים, אך מרוב עייפות נרדם. וכשהתעורר הבחין שהאוטובוס כבר ביציאה מאשדוד. "אני נוסע הרבה בקו זה, אך דבר כזה עוד לא קרה לי מעולםיי אמר, ושאל מה עליו לעשות? יינו, מה רצית? שאחזיר את האוטובוס בחזרה? או שאקח אותך עם כולם לירושלים?" שאל הנהג בחיוך. אמרתי להם שישנה אפשרות לעצור בתחנה הקרובה ייניר גלים". אמנם אין שם עצירה לאיסוף נוסעים, אך אם ירד שם, האוטובוס לירושלים אמור להגיע תוך זמן קצר, ואיתו הוא יוכל להמשיך לירושלים. הרעיון מצא חן בעיני הנהג, ובניר גלים עצר את האוטובוס בכדי להוריד את החייל. והנה מיד כשירד החייל, נגשה אישה מבוגרת מעדות המזרח שעמדה שם בתחנה, ופנתה אל הנהג בשאלה תמימה: האם הוא מגיע לחיפה? ייכןיי השיב הנהג. היא החלה לנשק אצבעותיה, הרימה עיניה למרומים, ושיבחה לבורא עולם על החסד ששלח לה אוטובוס לחיפה. הנהג שקצרה רוחו אמר לה: "גברתי, כאן זה לא בית כנסת"י. הוא ביקש שתעלה כי הוא רוצה להמשיך בנסיעה. היא עלתה על גרם מדרגות האוטובוס, בידה החזיקה בשני סלים כבדים. האוטובוס החל לנסוע, וכך היא סיפרה: לפניך עברו שלושה אוטובוסים. כולם אמרו לי שאין פה שום אוטובוס לחיפה. עלי לנסוע לתל אביב, ומשם להמשיך עם אוטובוס אחר לחיפה. עניתי להם שאין לי כח להיסחב עם הסלים לתל אביב ואחייך לתחנה לחיפה. שלחתי אותם ונסעו, ואני התפללתי לבורא עולם ייאנא שלח לי אוטובוס לחיפהיי! והנה אתה הגעת לפה ישיר לחיפה, ישתבח שמו לעד. שאלתי את הנהג אם הוא עצר פעם בתחנה זו של ייניר גליםיי? הוא ענה לי: יילא, מזה 13 שנה אני נוסע על קו זה, וזו פעם ראשונה שעצרתי פה! באחת ההזדמנויות כשסיפרתי מעשה זה לפני ראש הישיבה הגאון ר' דב צבי קרלינשטיין שליטייא, תפס בידי ואמר לי "מצוה לפרסם!"י ובהעלותי סיפור זה על הכתב קיימתי בעצמי מצווה לשמוע בקול חכמים!.
כיסוי הראש שהציל
סיפרה הרבנית רוז: "פגשתי אשה בנתיבות - דיברתי איתה בעצמי - היא סיפרה לי שהיא חזרה בתשובה ביחד עם בעלה והילדים, אבל כיסוי ראש היא לא שמה. כל הבגדים צנועים אבל כיסוי ראש לא היה לה אומץ: "היא תראה זקינה"... "ייצחקו ממנה"... הילדים בקשו ממנה: "אמא, תשימי כיסוי ראש"י. יילא, אין לי חשק...".'אולי כשיהיה בר מצוה לילד אני אשים כיסוי ראש לכבוד הבר מצוה ואני אשאר עם זה'. בעלה קנה לה, מטפחות, כיסויים, ברטים... היא לא מוכנה לנסות, קשה לה. יום אחד הייתה לה הזדמנות. בעלה עם שתי הילדים נסעו נסיעה ארוכה לחפש שם בצפון איזושהי דירה. היא חשבה לעצמה: 'אני לבד בבית, אין מי שילחיץ אותי... בואי ננסה אולי יש כיסויים כן יפים'. היא נעמדה ליד הראי וניסתה; ברטים, קסקטים, מטפחות, צעיפים, קישורים... פה ושם עד שמצאה כיסוי שהייתה נראית בו נחמדה וצעירה. ייופי מצאתי!. אחר כך היא חשבה: 'רגע, אולי זה מפריע, מגרד, מעצבן... אני אשאר עם זה קצת זמן, אעשה כלים... אשטוף את הרצפה ואם זה יפריע לי אני אוריד את זה'. היא עשתה את עבודות הבית ושכחה את הכיסוי ראש, כך המשיכה עם זה עד הצהריים. ואז... נפרצה הדלת, בעלה חוזר עם הילדים כשהם מבוהלים, רועדים וחיוורים... הילדים אמרו בהתלהבות: "אמא, מה את עם מטפחת...?! הצלת אותנו! הכל בזכותך! הכל בזכותך... !יי יימה קרה?יי - היא נלחצה. בעלה סיפר: "יאל תשאלי מה קרה לנו, בדרך שנסענו עברה לצידינו משאית שהייתה ריקה, היא נסעה במהירות עצומה מעל למותר ונצמדה אלינו, מההדף של כוח המשאית הרכב עף לצדדים והתהפך לגמרי... פתאום אנחנו מוצאים שהרכב עם הגלגלים למעלה והתקרה למטה ואנחנו מהופכים בתוכו. בדקנו שהכל בסדר איתנו, אנחנו נושמים, נוגעים בידיים וברגליים... ראינו שהכל בסדר, לא נפגענו פיזית! הצצנו מהחלונות לראות היכן אנחנו נמצאים ולחרדתינו גילינו שאנו נמצאים ממש קרוב לכפר ערבי מסוכן! - רק חסר לנו שיבואו לכאן ערבים... הם יכולים לבצע בנו לינץ' ולהרוג אותנו. תוך כדי כך לפתע מגיחים 4 ערבים, שתיים מצד אחד של האוטו ושתיים מהצד השני והם מתקרבים אלינו... התחלתי לומר ישמע ישראלי זהו הגיע הסוף... הערבים הגיעו אלינו ולפתע הם פונים אלינו ואומרים: "יהלו, אתם רוצים שנהפוך אתכם?"י "יכן תהפכו". - ארבעת הערבים תפסו ברכב בשני הצדדים והפכו אותו, והלכו. טוב, מה עושים עכשיו? אנחנו תקועים רציני, מי יודע מה מצב הרכב...? ניסיתי להתניע את הרכב ולהפעיל את ההגה והברקסים, ו... הכל עובד! אחורה פנה קדימה צעד... חוזרים הביתה! במהירות האפשרית! בדרך אנו מדברים בינינו, איך ה' אוהב אותנו, כמה ניסים גלויים; הרי כשהרכב התהפך כבר אז יכולנו למות... וגם בפעם שניה כשבאו הערבים, יכלו לרצוח אותנו! וגם הרכב - בחסדי ה' - פועל אחרי כל ההתהפכות הזאת... איך זה יתכן??!! מה עשינו שכל כך ה' שמר עלינו??? - אך שנכנסנו וראינו אותך עם המטפחת - הבנו הכל! את הצלת אותנו!!!". זה סיפור אמיתי שסיפרה לי אותה אשה בעצמה. אמרתי לה: "זה נכון, באמת את זאת שהצלת אותם! - כך כתוב בחזייל: שכשהאשה צנועה היא מכפרת על כל בני ביתה מכל מיני צרות וסכנות...!!!".
בזה כלולים כל הברכות
אבא אחד, ניגש עם בתו הקטנה אל הרבי הקדוש מקרעטשניף, וביקש שיברך את בתו הקטנה. הרבי נענה ואמר: "יהי רצון שלא תלך בפאה נוכרית!"י האבא נדהם ואמר: "רבי! רק זו הברכה?!" ענה לו הרבי: "בזה כלולים כל הברכות!!!". לקבל קבלה כמה שפחות זמן לשים פאה
להפסיד 2000$ כדי לחנך לשמור את העיניים
כדי להבין מה כוחו של ראיה אחת לא כשרה, נספר כאן מעשה מופלא על הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל, בעל ישבט הלויי, כפי שמסופר בספר יברכי נפשיי. יהודי חשוב באמריקה, שבנו הגיע למצוות, רצה להעניק לילדו מתנה גדולה ויקרה לכבוד הבר מצוה, והודיע לו שלקראת יום הייבר מצוהיי שלו הם ייסעו לארץ ישראל, לבית מדרשו של הרב וואזנר, ושם יניח לו הגאון את התפילין בפעם הראשונה בחייו. הילד התרגש מאד מהמתנה הרוחנית שיועדה לו, והכין את עצמו היטב לקראת הטיסה ארצה. האבא סיפר לילדו שהרב וואזנר ביקש ממנו, שמספר ימים לפני שהם מתכוננים לצאת מאמריקה, שיתקשר אליו שנית כדי לוודא שהכל בסדר, ושלא יגיעו לחינם. האבא רכש כבר את הכרטיסים שעלו לו כ- 2000 דולרים טבין ותקילין. והנה כשבוע ימים לפני הטיסה המדוברת, מתקשר האב אל הרב וואזנר, ולתדהמתו הוא שומע את הגאון האדיר בעל ישבט הלויי אומר לו: 'החלטתי שלא כדאי לכם לבוא אלי לבני ברקי! ימה קרה לפתע?י – שאל האב ההמום: יהרי הילד כבר מתכונן לכך נפשית זמן רבי? והגרייש וואזנר מסביר ומנמק את החלטתו: נכון אמנם שיש עניין שבפעם הראשונה שהילד מניח תפילין, הוא יעשה זאת על ידי רב, אבל האם חשבת – אבא יקר – כמה דברים לא טובים עלול הילד שלך לראות במהלך הנסיעה הארוכה שתעשה איתו מאמריקה עד לארץ ישראל? וכי הצר שווה בנזק המלך'??? האב ההמום ניסה להסביר, שהילד בר המצוה עלול להתאכזב מכך בצורה קשה, וכו', אבל כמובן שכל התירוצים והאמתלאות לא הועילו במאומה. ישום דבר שבעולם אינו שווה שיקריבו עליו את הנזק שעלול להיות לילד מראיית דברים אסורים', פסק הגאון. והאב המשיך לשאול: יומה אעשה עם שני הכרטיסים שכבר קניתי במחיר של 2000 דולרים'? עכשיו צריכים לשים אוזניים כאפרכסת, כדי לשמוע מה השיב לו הגאון בעל יישבט הלוייי: יילך ותקנה מסגרת גדולה ויפה, אמר הרב, ותשים בתוכה את שני הכרטיסים, ובראש המסגרת תכתוב באותיות קידוש לבנה – הקרבנו את שני הכרטיסים הללו שמחירם היה 2000 דולרים, על מנת שהבן לא יראה דברים אסורים"! השומר עיניו זוכה לזכור את התורה הקדושה בבקיאות עצומה הרב שמעון שקאפ כותב סגולה לזכירה היא שמירת העיניים ורמז לדבר שאנו אומרים בקריאת שמע לא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אזי זוכה להמשך הפסוק הבא אחריו וזכרתם את כל מצוות ה'בספר בפקודיך אשיחה (חייב עמוד תייל) ישנו אברך בארה"ב שזוכר הרבה גופי תורה בעל פה כיון שהוא שומר מאד מאד על עליו והולך ברחוב כמו סומא -סוגר את עיניו ויש מישהו שמוליכו כשהולך ברחוב משום שמירת העיניים כל הלומד תורה רוצה לזוכרה שיקפיד מאד בשמירת העיניים
לזכות לחיים לכוון בזכרנו לחיים
באחד משעורי המוסר המלהיבים בחודש אלול, פתח ר' חיים שמואלביץ זיייע את פיו בזעקה וקרא ייעולם השקר, עולם השקר!, אני חייב להסיר את הלוט ולגלות את האמת. הסכיתו ושמעו את אשר אירע לי: אמש השתתפתי לצערי בהלווית אברך צעיר לימים שהותיר אחריו אלמנה ויתומים, מאחורי צעדו שני אברכים, לפתע קלטו אזני כיצד שואל האברך אחד את רעהו, "יהידוע לך ממה הסתלק אותו נפטר שהיה צעיר לימים? האם לקה במחלה חשוכת מרפא לייע?יי יילאיי השיב השני, "הוא לקה בדלקת ריאות חזקה וזלזל בטיפול הרפואי, כתוצאה מזה העניין הסתבך, מצבו הדרדר עד שהגיע לקריסת מערכות, הגוף לא עמד בזה והוא נפטר"י. כאן הרים ר' חיים את קולו "שקר וכזב, הבל הבלים! האמת היא שהיה חסר קצת יותר כוונה, בקשה, והכנעה ב"זכרנו לחיים" בר"ה של שנה שעברה, הכול תלוי ביום הדין רק שם נגזרים החיים, לא בזלזול בטיפול הרפואי!" כך זעק ר' חיים מעמקי ליבו, "כמה נורא ואיום הוא יום הדין!"
כחה של תפילה
מעשה שאירע בילדה בת שלש שנסגר על אצבעות ידה הימנית דלת ברזל, מיד הריצו אותה להדסה עין כרם, שם נאמר להם שהצוות מעולם לא נתקל במצב כייכ קשה. היד התנפחה כבלון, הצילומים הראו על כמה שברים, חייבים לנתח, בעיה נוספת שהעצבים נקרעו, ואז כבר אין מה לעשות, בכל אופן לנתח צריך כדי שהאצבעות ישארו על הידים, אך הילדה לא תוכל להשתמש עם שלוש אצבעותיה האמצעיות שביד ימין לעולם. אין סיכוי! ההורים קיבלו המלצה קלושה על ניתוח מסובך שניתן לעשות, אך בשלב זה שהיד כה נפוחה לא ניתן לעשות מאומה.בוקר אחד קמה האמא והכריזה שהיא נוסעת למירון, נסעה האם למירון ושם בכתה שלוש שעות כמו שאמא בוכה על ילדה בת שלוש שזה המצב שלה, היא חזרה הביתה בשעה 23:00 בלילה, כשנכנסה הביתה והנה היא רואה את הבת הקטנה עומדת ומחזיקה בידה הימנית את בקבוק השתיה שלה. מרוב תדהיה הקימה צעקות וקראה לבעלה שיבוא מהר לראות שהילדה מתפקדת עם היד הפגועה, בעלה ניסה להרגיעה ואמר לה שזה אולי היד השניה, ומרוב עיפות היא לא הבחינה טוב, אך לא! האמא לא טעתה, הילדה עשתה עם היד שלום, וההורים עמדו מסביבה ובכו כמו שני ילדים קטנים.כך זה כשהקבייה מראה שהתפילה מתקבלת.למחרת היה לילדה תור אצל רופא מנתח, לאחר שעבר על כל המסמכים ובדק את הילדה, טען חד משמעית שזייפו פה מסמכים, זה לא צילומה של הילדה הזו... כעבור כשנה נשאלה הילדה באיזה יד נסגר עליה דלת הברזל והיא הרימה את שתי הידיים ואמרה "אני לא זוכרת באיזה יד כי לא נשאר לי שום סימן..." עומדים אנו לפני ימים נוראים, התפילה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר, רייה כולו תפילה, עשייית מרבים בתפילות יוייכ כולו תפילה,
הרשב"א מתגלה בחלום
סיפר מרן הרהייג יצחק זלברשטיין שליטייא יהודי אחד היה מגיע לשיעור בדף היומי בחורף ובקיץ, השרב לא הניאו והגשמים לא עיכבוהו, יום יום היה מופיע בתמידות שאין דומה לה.ויהי היום, ולא היה באפשרותו להגיע לשיעור, על כן ישב ולמד לבד בביתו, עד שהגיע לרשייי מוקשה, חשב לתרצו ולמצוא פתרון... עד שנרדם וישן. והנה בחלומו, נגלה אליו איש נשוא פנים, מראהו כמלאך אלוקים, ויאמר לו: נכון, שהיה קשה לך ברשייי מסויים? בוא נשב בצוותא ונלמד את הרשייי הזה. ישבו ולמדו עד שהבין, בטרם נפרד האיש מעמו, שאלו היהודי בחלום: "מה שמך?"י ויאמר לו: רשבייא !למחרת בבוקר ניגש היהודי לפי תומו למגיד השיעור ויספר לו את כל המעשה, ויאמר לו את הפירוש על רשייי שמסרו לו בחלום. הרב נתרגש ותפעם רוחו, ניגש לארון הספרים, לקח את ספר חידושי הרשב"יא ומצא את אותו פירוש בדיוק כפי שהסביר הזקו נשוא הפנים ליהודי.
לקבל קבלה קבועה ואפילו קטנה ליום
אנו נכנסים ליום הדין ולעשרת ימי תשובה שהם הימים הקובעים לכל השנה ובשעת הנעילה נחתמים סופית מה יהיה אתנו בשנה זו [בהושענא רבא נמסרים הפתקים ועדיין אפשר לבטל עד שמחת תורה ] אומרת הגמרא במסכת ראש השנה דף טז כל שנה שרשה בתחילתה מעשרת בסופה ופירש רש"י שם "שרשה בתחלתה. יי- שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה לדבר תחנונים ותפלה כעניין שנאמר תחנונים ידבר רש (משלי יח) :סופה מעשרת.
בעשרה ימים אלו זה הזמן לבקש כיון שזה הזמן שהקבייה קרוב אלינו כמו שכתוב דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב אומרת הגמרא ראש השנה דף יח מתי ה' יתברך מצוי וקרוב אלינו ושומע גם לתפילת יחיד אלו עשרה ימים מראש השנה ועד כיפור ולכן אנו בעשרת ימי תשובה אומרים בתפילה המלך הקדוש במקום הא-ל הקדוש והמלך המשפט כיון שאז הקבייה קרוב אלינו יותר ונראת יותר מלכותו עלינו [לגבי צבור אומרת הגמרא שם נאמר הפסוק מי כה' א-לוקינו בכל קוראנו אליו בכל זמן אבל יחיד הוא כדלעיל בעשרת ימי תשובה] ולכן נפסק בשולחן ערוך שבימים אלו יש להחמיר יותר מהרגיל ולכן גם מי שמקל לאכול לחם שנאפה במאפיה של גויים במקום שנהגו להקל כותב השוייע בעשרת ימי תשובה שצריך להחמיר ולהימנע מלאוכלו וטעם הדבר כפי שמגיע לנו אורח חשוב אנו מסדרים ומייפים את הבית יותר מהרגיל ומכינים מאכלים מיוחדים כן בנמשל כיון שהקבייה יותר קרוב אלינו אנו צריכים להראות את עצמנו יותר נקיים ברוחניות שלנו
ארובות השמים נפתחים
הרשייש הקדוש תיקן סידור תפילה עם כוונות מיוחדות על פי הקבלה.לעשרת ימי תשובה תיקן הרשייש כוונות מיוחדות, שונות לגמרי מן הכוונות הרגילות של כל ימות השנה. זאת מכיון שבימים אלו יש אתנו הנהגה אחרת לגמרי: כל יום ויום השפע היורד עלינו, כלשונו, הוא ייכמים הנובעים טיפין טיפין", אך באותם ימים נפתחים "ארובות השמיםיי - שפע אין קץ!
ולכן כדאי לנצל ימים אלו, להרבות בתפילה ולהשתדל לקום לסליחות, יום יום. נסהייכ ששה ימים בעשייית] ולפחות בעשרה ימים אלו להתחזק יותר מהרגיל כדי שנזכה לשנה טובה ולהקים שכינתא מעפרא. כותב הרשייש שמי שמקבל אפילו קבלה קטנה אבל קבועה מובטח לו שיכתב לחיים .
כוחה של כל קבלה אפילו קטנה אבל עקבית
כפי שמסופר מעשה בזמנינו בחייל ששירת בשטחים, והנה ביום שישי אחר הצהרים ניסה לעצור טרמפים כדי לנסוע הביתה לקראת השבת. עצר לידו רכב, יצא ממנו יהודי ירא שמים שגר באזור, ואמר לו 'אל תעמוד פה. עוד מעט חושך וזה מסוכן, בוא אליי לביתי לשבת'. יאבל אני לא שומר שבת', אמר הבחור. יזה בסדר!, ענה, יאין בעיה. קודם כל תמנע עצמך מהסכנה, ובוא אליי. אני לא אכפה עליך שום דבר, תעשה מה שאתה רוצה'. וכך החייל בא אליהם לשבת, נתנו לו חדר, ואכל ושתה עמם, וגם שמע קצת שירה ודברי תורה מבני הבית. ביום ראשון בא החייל להיפרד מבעל הבית והודה לו על השבת הנפלאה. אמר לו בעל הבית יתשמע, אתה משרת באזור מסוכן, וכדאי שתקבל עליך איזו מצווה שתגן עליך. אני אציע לך מצווה קלה מאוד: כשאתה נועל נעלים תנעל קודם כל את נעל ימין ותקשור את של שמאל, ואחר כך של ימין. וכשאתה מוריד את הנעלים תוריד את נעל שמאל ואחר כך של ימין'. החייל אמר לו שהוא מקבל עליו את הדבר, וזה לא נראה לו קשה בכלל, שהרי גם ככה הוא נועל נעליים, אזי מה אכפת לי לנעול ימין קודם וכו'. וכך החל החייל לעשות.
והנה ביום מן הימים היו ואחר כך נזכר שעשה לא כראוי. הוריד את הנעל הגדולה על מנת לנעול ימין קודם, ובינתיים התעכב. מפקדו, שראה כך, צריכים כל החיילים לצאת לאיזה עניין מבצעי, וגם החייל הנייל היה אמור לצאת עם חבריו מהג'יפ אל המסוק, ובגלל המהירות והלחץ - הוא נעל בשמאל קודם, כעס עליו מאוד, והחליט להעניש אותו. ייעכשיו לא תבוא אתנו למסוק, ובהמשך אדאג שישפטו אותך", אמר לו בכעס. בינתיים חבריו של החייל עלו על המסוק, והוא נצטער צער גדול. אך אחרי זמן קצר שמע בחדשות על האסון הנורא של שני המסוקים בשאר ישוב, ואז הבין שבזכות המצווה הזו של נעילת ימין לפני שמאל הוא ניצל ממוות בטוח. עד כאן.
וכן מסופר על אשה שבאה לרב העיר נתיבות הרהייג פינחס כהן שליט"יא ואמרה לו שהיא רוצה קבלה בזמן שהיא בחוייל אמר לה הרב תקפידי על נטילת ידיים תמיד, יום אחד היא טיילה בהודו ליד צמחיה עבותה עם עוד כמה אנשים וכולם נגעו בצמחיה שהיתה שם, כשישבו לאכול כולם אכלו ללא נטילת ידיים ואילו היא קמה ליטול ידיים לאחר שאכלו לאחר זמן מה הייי מתו כולם והיא ניצלה התברר שהיה בקרבתם פטריה רעילה והם נגעו בה בידיים וכשאכלו מגע היד באוכל העביר את הפטרייה הרעילה לאוכל ולכן מתו ואילו היא שהקפידה לטול ידיים הסירה את שיירי הפטריה הרעילה מידיה וכך ניצלה בזכות הקבלה לטול ידיים תמיד ניצלה ממוות ומה אם קבלה קטנה כך, קבלה גדולה על אחת כמה וכמה
עדיף לקבל קבלות קטנות כיון שאז עומדים בהם עדיף קבלה קטנה וקבועה מאשר קבלה גדולה שלאחר זמן מזניחים אותה לגמרי כיון שקשה לקיימא אין קבלה יותר טובה מאשר צניעות אפילו דבר קטן כותב הרב אוירבאך זצוקייל כל החומרות והידורים לא ישתוו להידור אחד קטן בצניעות החפץ חיים אמר שכל הוספת הידור בצניעות (אפילו יותר מההלכה) מוסיף יותר השראת השכינה ושמירה והגנה מכל הצרות והקטרוגים. גם כתב החפץ חיים שכל ההשפעות וההצלחות בגשמיות וברוחניות ובפרנסה היא בזכות הצניעות.
מובא בשם הגרייא שהיה אומר שהמדרגה הגדולה ביותר לנשים היא הצניעות ובזה נמדד צדקתה ע"כ. וכך היה החזון- איש אומר שהיראת שמים של האשה ניכרת ונמדדת לפי גודל זהירותה והידורה בצניעות. הרהייק מקאליב אמר שכל חתיכת בד שמוסיפים לצניעות מוסיפין בבית דין של מעלה להכריע את הכף לזכות. עוד מובא בשם הגרייא שכמו שמצווה לאנשים לשים כל יגיעתם בתורה הקדושה כמו כן מצוה לנשים לשים יגיעתם בצניעות.
בעל הפלא יועץ כתב (בספרו חסד לאלפים על שוייע אוייח סייג די) כמעט כל שכר האשה וכל עונשה לעולם הבא תלוי בצניעות. ם נְשָׁמוֹת שֶׁל תַּנָּאִים, וְאָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁלִּנְשָׁמוֹת אֵלּוּ זָכוּ אִמּוֹתֵיהֶן בִּגְלַל הַצְנִיעוּת שֶׁבָּהֶן. וּכְשֶׁרָאָה זאת הַסַבָּא קַדִּישָׁא מַהַרְשָׁייא אַפֶּפַנְדְרִי נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: הֵן הֵן, לֹא אוּכַל לְתָאֵר לְךָ גּדֶל הַצְנִיעוּת אֲשֶׁר אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה שָׁם בְּאִיסְטַמְבּוּל, יעוייש. וְלָכֵן צָמְחוּ שָׁם אַדִּירֵי הַלְבָנוֹן כְּמוֹ ר' חַיִּים פָּלָאגִיי וּבְנוֹ ר' אַבְרָהָם זַצַייל. רואים לאיזה ילדים זוכים בזכות צניעות והעיקר אלו ילדנו כפי שאנו אומרים בהגדה "את עמלנו אלו הבניםיי לאיש- הקבלה הטובה ביותר היא לימוד תורה שנאמר כל חפצך לא ישוו בה אפילו חפצי שמים שום מצווה לא משתווה ללימוד תורה מצווה משולה לנר ואילו תורה לאור וכפי שאנו אומרים בתפילה ותלמוד תורה כנגד כולם ולכן הקבלה הטובה היא לקבוע עיתים לתורה או להוסיף בלימוד התורה בפרט ללמוד שתי הלכות ביום הלכות לשון הרע שאמר הרב סגל שאין אחד שלא ראה ישועה בלימוד שתי הלכות לשון הרע ליום ניש לומר לפני כן בלי נדר ולא לקבל בנדר שלא יכשל בעוון נדרים]