וארטים לראש השנה
הטעם שראש השנה הוא בא' תשרי. כתוב בפסיקתא שהעולם נברא בא' תשרי ובאותו היום הוא חטא והקב''ה דן אותו באותו היום ויצא זכאי בדימוס, לכן כל שנה הקב''ה דן אותנו באותו היום להוציאנו זכאים בדימוס. והדברים תמוהים הא אדם הראשון לא יצא זכאי, שהרי הוא נענש והקב''ה גירשו מג''ע? ועו''ק הרי אנחנו ג''כ לא יוצאים זכאים בדין ובקושי מקבלים שנה נוספת והיא בדרך כלל מלאה בתלאות ויסורים? וי''ל שהדבר דומה לאדם שהיה מנהל עבודה וסמך עליו בכל אך בסוף השנה הוא גילה לו מפעל משגשג ומצליח מאוד, באחת השנים הוא שם שם קשה מאוד שנגזרה עליו מיתה ובזיעת אפיך תאכל לחם שהמנהל הזניח הכל ולא טיפל בכלום והמפעל היה בקריסה אזי הבעה''ב לא זורק אותו לגמרי אלא מעביר אותו לתפקיד אחר שאולי הוא כן יכול להצליח בו. וכך היה עם אדם הראשון למרות שמעל לגמרי בתפקידו, הקב''ה לא גילגל אותו מהמדרגות אלא הביא לו תפקיד שונה בעולם והעביר אותו למשבצת אחרת. וזאת בקשתינו מהקב''ה שידון אותנו וישאיר אותנו כאן בעולם למרות שמעלנו בתפקיד ויתן לנו חיים להצליח בתפקיד לפי יכולתנו.
האם יש רמז כלשהו בתורה שראש השנה הוא יום הדין. כתוב בתורה שלא נאמר בהם יום, אלא נאמר בהם בחודש השביעי באחד לחודש ובעשור לחודש בלי יום, והיינו רמז מה שאמר דוד המלך שלא נאמר בהם יום, אלא נאמר בהם יום. למשפטך עמדו היום והיינו שבימי המשפט עמדו. צריך להבין מהי התשובה שענה להם הקב''ה? במדר''ר דברים ב יד איתא: שאלו מלאכי השרת לפני הקב''ה אימתי ראש השנה ויום הכיפורים, אמר להם הקב''ה אני ואת נרד למטה. ולכאורה ישיבת ב''ד כאן הוא בב' וה' (מגילה ובכתובות ועוד) ממילא שכשיש דין למטה בעוה''ז אז אין דין למעלה. ומכיוון שזמן ראש השנה אינו חל בימים א ד ו. וידוע המדר''ר בשופטים יהודה אסאד הסבר נפלא: ידוע הכלל של 'לא אדו ראש' ואין דנים למעלה בב'. אז מתי דנים? לכן אמר להם הקב''ה אנו נרד למטה, וא''כ יכול להיות בב' ג ה ז. בשני ואין דנים למעלה בה'. וכן בשבת לא, משום דיו''כ יחול דנים למטה. וגם ביום ג לא, משום דאז יחול יו''כ ביום ה'.
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט. יש ע
י"ז ביאור מאוד יפה: הנה בגלל שבאין מליץ יושר היינו שאף אחד לא מליץ עלינו יושר וכולם דנים אותנו לחובה. אזי תגיד ליעקב דבר חק ומשפט, ומהו החוק והמשפט? שסנהדרין שכולם חייבו הרייז פטור. לכן וצדקנו במשפט.
וארטים פרשת האזינו
ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם את יצחק על גבי המזבח. למה כתב שנעקד עייג המזבח יייל שמסתבר שהמזבח היה י טפחים ורחב דייא ואברהם קיים כל התורה, והמעשה הזה נעשה ביוייך ובוודאי אברהם לא עקד לפני המזבח כי היה עובר על איסור הוצאה מרהייר לרהייי, לכן דייק שעקד על המזבח. ולכן הוצרך גם לומר שהאיל שנמצא נאחז בסבך בקרניו כי בלאו הכי יש בעיה של צידה וכעת הוא ניצוד ועומד.
לפני התקיעות אנחנו אומרים למנצח לבני קרח מזמור. הטעם שנבחר המזמור הזה בדווקא בשעת השיא, ברגע הנשגב והמרומם ביותר ברייה, (למרות שיש הרבה מזמורים אחרים שמוזכר בהם שופר), אומר רבי דוד פוברסקי, שאמר המזמור הזה מלמד את כולנו איך צריך להתנהג בכזאת שעה גורלית. כי הנה רוב בנייא יש להם הרבה חטאים, וכשמגיע ראש השנה יש להם כזאת הרגשה רעה, האם אני אחזור שוב, הרי אני סוייס רואה שאני לא עומד בזה, מה אני, שקרן?! והתשובה לזה היא ממעשה דבני קרח, שהיו מראשי המרד במשה ובתורת ה', והם סחפו אחריהם בשיא רשעותם את קהל ה', והם, שעברו עוון הכי חמור בהיסטוריה (שהקבייה לא מחל להם אפי' על יונקי שדיים) שבו בתשובה ברגע האחרון ונצלו מאסון כבד ונורא, יש כאן עידוד גדול לחזור בתשובה אפי' כשנראה שהסיכויים אפסו וכבר מאוחר. ולכך אומרים דווקא מזמור זה.
לשמוע קול שופר: הנה מצינו בהלכה שצריך לכסות השופר בשעת הברכה (אייר. מטייא ועוד) והטעם בזה, אומר האבני נזר, משום שבברכה על השופר מברכים לשמוע קול שופר ולא לתקוע בשופר, ואפשר שהוא בושת השופר שהברכה היא על הקול, וכעין שמצינו שמכסים החלות בשעת הברכה על היין משום בושת החלות. אבני נזר.
בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. יש לדקדק מה טעם נכתבה בשופר המילה קול שופר בשונה מבחצוצרות שהזכיר רק הכלי בלבד? ויייל שהמשך הפסוק הוא לפני המלך ה', והנה השופר רק מעורר זכות אילו של יצחק וזה לא נצרך בבית המקדש לפני ה' כי שם היה מקום העקידה ואין לך תזכורת יותר מזה, ואילו קול שופר מעורר זכות קבלת התורה (רסייג הובא בחכמת שלמה תקפו) ולכן צריך להזכירו במקדש. חתם סופר.
והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. יש לפרש דייז עייפ רייה יז שיגי מידות של רחמים נפתח ב- ה' ה', כי הי הראשון הוא על קודם החטא, ולמה צריך כפרה על קודם החטא כי הוא כפרה על עייז שהקבייה מצרף בזה מחשבה למעשה, ולכן כשיהיה ה' למלך על כל הארץ ויתבטל העייז אזי הי יהיה אחד ושמו אחד כי אין חטא של עייז אז היג מידות יהיו רק ה' אחד. עיני שמואל.
מלך מוחל וסולח לעונינו ולעוונות עמך בית ישראל ומעביר אשמתנו וגו'. יש להקשות מדוע מבדילים בין האשם לעוון, היה צריך להיות כתוב לעוונות ולאשמות בית ישראל, ולמה הבדיל ביניהם? ויייל, אומר המשך חכמה, שמצינו ברמביים מעשה הקרבנות א ד שכתב שאשם אינו מכפר בציבור אלא ביחיד כי אין אשם בציבור ולכן לא הזכיר אשמתנו ביחד את העוונות שאינו בציבור.
לב ז. זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך. יש לדקדק למה זכור ימות עולם אמר בלשון יחיד, ואילו בינו שנות דור ודור הוא בלשון רבים. וכן שאל אביך ויגדך הוא בלשון יחיד, זקנך ויאמרו לך הוא בלשון רבים. ויייל, אומר רבי יונתן דייויד, עייפ חגיגה יא: דאין דורשין במעשה בראשית בשניים רק ליחיד, וא