רעיונות קצרים מתורת החסידות על פרשת השבוע - רעיון אחד לכל יום
פרשת שמיני
קודם לפייס, אחר כך לקרב
וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה' (ויקרא, פרק ט, פסוק ב)
עֵגֶל – לְהוֹדִיעַ שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי עֵגֶל זֶה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעָשָׂה (רש"י)
כפרה מורכבת משני חלקים. החלק הראשון הוא 'לפייס' את הקדוש ברוך הוא ולכפר על החטא, והחלק השני הוא לגרום לכך שהקדוש ברוך הוא ירצה שוב באדם שחטא ויקרב אותו אליו בחזרה.
ולכן, למרות שבימי המילואים אהרן הכהן כבר הקריב קורבן כדי לכפר על חטא העגל, ביום השמיני הוא הקריב קורבן נוסף. הקורבן הראשון השיג את המטרה של כפרה וסליחה, ואילו הקורבן השני נועד לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך כב, עמוד 19)
קורבנות בתפילה
וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים (פרק ט, פסוק כב)
וּמַה רָאָה לִסְמֹךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר עֲבוֹדָה? דִּכְתִיב: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם", וּלְאַחַר מִכֵּן "וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים"... וּמַאי עֲבוֹדָה? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ תְּפִלָּה (גמרא, מסכת מגילה, דף יח, עמוד א)
הגמרא לומדת מהפסוק שהכוהנים מברכים בחזרת הש"ץ אחרי ברכת "מודים". בהמשך לזה, אפשר לראות שלא רק ברכת הכוהנים נמצאת בתפילה, אלא גם שלושת הקורבנות שמופיעים בפסוק: ברכת "השיבנו" ו"סלח לנו", שעניינן חזרה בתשובה ובקשת מחילה על חטא, רומזות לקורבן חטאת; ברכת "רצה" רומזת לקורבן עולה; וברכת "מודים" רומזת לקורבן השלמים, שהוקרב כתודה.
(הרבי הצמח צדק – אור התורה, ויקרא, עמוד כו)
פרשת תזריע־מצורע
לזרוע על מנת להצמיח
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (פרק יב, פסוק ב)
שמה של הפרשה כבר מכיל הוראה בעבודת השם.
בזריעה טמון כוח בלתי מוגבל. כששותלים גלעין באדמה, בעתיד הוא יצמיח עץ שיישא פירות, ובהם יהיו גרעינים שאותם ניתן יהיה לזרוע שוב – וכך הלאה ללא סוף.
וכך צריכה להיות עבודת השם שלנו. אי אפשר להסתפק בעשיית מעשים טובים חד פעמיים. צריך לעבוד את השם בצורה כזו שכל פעולה טובה שאנו עושים תצמיח פירות טובים שיוכלו להצמיח בעצמם עוד פירות, וכן הלאה. לדוגמה: כאשר משפיעים על יהודי בנושאי תורה ומצוות, יש לעשות זאת בצורה כזו שהוא עצמו ישפיע גם על אחרים לטובה.
(הרבי – שיחת שבת פרשת תזריע תשד"מ)
לזרוע מצוות
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר (פרק יב, פסוק ב)
התורה מלמדת אותנו כאן שעל ידי קיום המצוות זוכים לגאולה השלמה:
"אישה" – זהו רמז לכנסת ישראל;
"כי תזריע" – זריעה היא עבודת קיום המצוות, כמו שנאמר בהושע "זרעו לכם לצדקה". קיום המצוות נמשל לזריעה, כי על ידי קיום מצווה 'צומח' אור אלוקי בעולמות העליונים;
והתוצאה של זה היא "וילדה זכר" – 'זכר' מסמל יציבות והמשכיות, ומשמעות הדברים היא שעבודת קיום המצוות בימינו היא זו שמביאה לגאולה העתידה, שתהיה גאולה נצחית שלא תהיה אחריה גלות נוספת.
מכך מובן שגם העבודה שלנו צריכה להיות בצורה של 'זכר', בתקיפות ובאומץ. עלינו 'לכבוש' את העולם ולהביא אותו לקדושה, בתוקף ובלי להתרשם מהלועגים והמלעיזים ומשום הפרעה אחרת בדרך.
(הרבי הצמח צדק – אור התורה, ויקרא, עמוד תצז. הרבי – לקוטי שיחות, כרך א, עמוד 238)
לא לברוח, לזרוע
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (פרק יב, פסוק ב)
הפסוק "אישה כי תזריע" רומז לנו יסוד חשוב בעבודת השם. "אישה" זהו רמז לתשוקתה הלוהטת של הנשמה לשוב לשורשה הרוחני באלוקות, ועל כך אומרת התורה: "אישה – כי תזריע", זאת אומרת, שגם כשאדם מרגיש תשוקה עמוקה 'לברוח' מהעולם ולהתעלות לרוחניות, עליו לדעת ששליחותו היא לעסוק ב'זריעה', לעבוד בתוך העולם הזה הגשמי ולהעלות אותו אל הקדושה.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך א, עמוד 237)
נגעים של אחרים?
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת, וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (פרק יג, פסוק ב)
כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ (משנה, מסכת נגעים, פרק ב, משנה ה)
בהלכה זו יש רמז נפלא לעבודת ה': "כל הנגעים אדם רואה חוץ" – כל 'נגע' ומום רוחני שאדם רואה בחוץ, אצל מישהו אחר, עליו לדעת שאין זה אלא "מנגעי עצמו" – הוא רואה אותם בחברו מכיוון שהוא עצמו לקוי במומים אלו ומראים לו זאת כדי שיתקן בעצמו את הדרוש תיקון.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך י, עמוד 25)
לטבול בתורה
וְהַבֶּגֶד אוֹ הָעוֹר אוֹ כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע, וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר (פרק יג, פסוק נח)
אִם כִּבְּסוֹ וְסָר מִמֶּנּוּ הַנֶּגַע, בִּתְחִלָּה פוֹטְרוֹ עַל יְדֵי כִּבּוּס, וּלְגַמְרֵי – "וְכֻבַּס שֵׁנִית", לְשׁוֹן טְבִילָה (רש"י)
יש בדברים אלה רמז נפלא לדרך התשובה: "כשכיבסוהו בתחילה, סר ממנו הנגע לגמרי" – כשאדם שב בתשובה על חטא שחטא, מוחלים לו עליו לגמרי. אבל "וכובס שנית, לשון טבילה" – כדי שיהיה רצוי לפני ה' עליו 'לטבול' במי התורה.
(הרבי - לקוטי שיחות, כרך ז, עמוד 99)