מי אני?! / מי? אני!
על מה התבטא הרבי כי 'הוא עשה את הדבר הנכון'? ומה המחיש לרב דערען שבניין בית חב"ד נעשה 'על ידי הרבי'? – החובה לקחת אחריות, להפסיק להישען על אחרים, ולהבין: ההצלחה תלויה בי
ללא ספקות
מספרת הרבנית בתיה גרליק:
בתחילת דרכנו בשליחות במילאנו, איטליה, היינו חדורי מוטיבציה לפעול ולעשות – אך בפועל, הדברים לא התקדמו כמצופה.
לפני הנסיעה אמר לנו הרב חדקוב, שכאשר נגיע למילאנו נתחיל לפעול עם הדור הצעיר ונקים בית ספר. עברנו מבית לבית והצענו להורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר – אך נתקלנו פעם אחר פעם בסירוב.
שלחתי מכתב לרבי, ובו פרקתי את רגשותיי לנוכח חוסר ההצלחה:
"אני מרגישה כאילו נשמתי ירדה לעולם רק כדי לדפוק על דלתות ולשמוע אנשים אומרים 'לא'"...
במכתב התשובה, שנכתב במקורו באנגלית, ענה הרבי את התוכן הבא:
"נראה ממכתבך שיש לך ספקות אם מי ששלח אותך – בחר נכון".
"אבל מכיוון שאני בטוח שאין לך את הספקות הללו, ושזה שבחר בך עשה את הדבר הנכון – המשיכי בעבודתך, ואם ירצה ה', תצליחי".
אנחנו ראויים?
כאשר אנו ניגשים לבצע את עבודת ה' המוטלת עלינו, בין בעבודה הפנימית עם עצמנו, ובין בעבודת ההשפעה על הזולת, צפה ועולה לרוב הטענה: "מי אני ומה אני?!".
אנו מכירים את הנפש הבהמית השוכנת בקרבינו ואת מעלליה מן העבר, ובעקבות כך עלולים לחוש שאיננו ראויים, ואין ביכולתנו לבצע את העבודה.
במיוחד כאשר מדובר בעבודת ההשפעה על הזולת, שבה עלולים להשתרבב גם רגשות של יֵשות וגאווה, ורצון לקבל כבוד על הפעולה – שקיומם של תחושות אלה רק מעצים את השאלה: 'מי אני ומה אני' – האם במצב כזה אני בכלל ראוי לבצע את עבודת הקודש?!
ההצלחות אינן 'שלנו'
התחושה הפנימית 'מי אני ומה אני' מתחזקת לאור העובדה - שגם ההצלחות שחווינו הן אינן באמת "שלנו".
כפי שמטיב לבטא זאת מאמרו של הלל הזקן, בפרק א' של פרקי אבות (אותו אנו קוראים בשבת זו): "וכשאני לעצמי - מה אני?".
חכמינו ז"ל אומרים: "בא ליטהר – מסייעים אותו". כלומר: ההצלחה אינה פרי פעולתו של האדם לבדה, אלא היא תלויה בסיוע אותו מקבלים מלמעלה. האדם רק מתחיל ו"בא ליטהר", ומלמעלה כבר מסייעים וגורמים שהדבר יבוא לידי פועל.
וכפי שאמרו חז"ל בנוגע להתגברות על היצר הרע שבתוכנו: "אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". כלומר: היכולת להתגבר על היצר תלויה לחלוטין בעזרה מהקב"ה. אילו היינו נדרשים להתמודד לבד – לא היינו מצליחים.
וכיוון שכך, מתחדדת ההכרה, ש"כשאני לעצמי", ללא העזר והסיוע מלמעלה, "מה אני?!".
ההצלחה תלויה בי
לאחר חידוד ההכרה בכך ש"אני לעצמי מה אני", יהיה די מפתיע ללמוד את החלק הראשון של מאמר זה עצמו: "אם אין אני לי – מי לי?!".
אם קצת חושבים על כך, הביטוי "אם אין אני לי, מי לי", מבטא כיוון בדיוק הפוך: זוהי קריאה לאדם להעריך את עצמו, לתת משקל לפעולותיו, לראות עצמו כמי שפועל ועושה בכוחות עצמו, מבלי להיתלות באחרים.
החלק המפתיע יותר בביטוי זה הוא, שהיא שולל גם הסתמכות כביכול על הקב"ה לבדו:
לעיתים אדם פוטר את עצמו ממאמץ ואומר: הקב"ה הוא מנהיג העולם – שהוא יסדר את העניינים.
אך גם לתפיסה זו באה תגובת חז"ל: "אם אין אני לי – מי לי".
המשפט "אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים" נאמר בגמרא בסוף מסכת סוטה בין הדברים השליליים שיתרחשו בזמן שהגלות תהיה בשיא תוקפה, לפני ביאת המשיח.
וכפי הביאור החסידי, זהו גם אחד מן הפרטים השליליים: כאשר נמנעים מעשייה מתוך טענה שאי אפשר לעשות מאומה, ולא נותר כי אם 'לסמוך על אבינו שבשמים', זוהי גלות עמוקה.
לקחת אחריות!
המאמר המלא של הלל הזקן מלמד אותנו את השילוב הנכון:
יחד עם הידיעה הברורה ש"אני לעצמי – מה אני?!", וההכרה בכך שכל הצלחה באה בסיוע מלמעלה, חייבת לעמוד מול עינינו ידיעה ברורה: הפעולה והיוזמה של האדם היא דבר מוכרח, ו"אם אין אני לי - מי לי".
"אם אין אני לי – מי לי" – זוהי קריאה פנימית לקחת אחריות, להפסיק להישען על כוחות חיצוניים, ולהבין: ההצלחה תלויה בי.
כי למרות שכל פעולה היא בברכת שמים, הקב"ה קבע שהברכה תשרה רק כאשר האדם פועל ועושה: "וברכך ה' אלוקיך – בכל אשר תעשה". קודם כל עליי לגשת אל העבודה, ולעשות כל שביכולתי, ורק אז אפשר לזכות בברכה והצלחה שמימית.
מי בנה את הבניין?
מספר הרב ישראל דערען, שליח הרבי בקונטיקט:
"כשבנינו את הבניין הגדול והמפואר של בית חב"ד בסטמפורד, הגיע אחד ממגידי השיעורים בישיבה הליטאית המקומית. הסתובבתי עימו בבניין והראיתי לו את כל חלקיו.
הוא שאל בהתפעלות: 'איך עשית דבר כזה?'.
אמרתי לו: 'אני לא עשיתי את זה – הרבי עשה את זה. אני רק זכיתי לראות איך הרבי עושה את זה'.
'ואיך ראית?' – הוא שאל.
והתשובה פשוטה ומופלאה: כשעבדתי – הצלחתי. כשלא עבדתי – לא הצלחתי.
והמפתיע הוא, שכאשר עבדתי במלוא המרץ והמסירות, ההצלחה הגיעה דווקא מהכיוון שבו כלל לא פעלתי.
כלומר: אם לא פעלתי – דבר לא התקדם. אך כשפעלתי באמת – התוצאות הגיעו ממקור אחר לגמרי, שלא אני יצרתי. ראיתי במוחש ש'הרבי עשה את זה'".
(מבוסס על שיחת שבת פרשת נשא תשל"ד)