התוועדות עם הרבי
איך באו דגים ממעמקי הים לאמצע המדבר?
כאשר משה רבינו מלמד את דיני הכשרות, מתרחש נס מופלא שכלל לא 'מרעישים' אודותיו. כי לימוד התורה הוא הדבר העיקרי, ושום דבר אינו 'תופס מקום' לגביו
ישנם עניינים מופלאים שלא שמים לב אליהם. וכמו בפרשתנו, בה תוך כדי פירוש הפסוקים אומר רש"י דבר מופלא:
על הפסוק "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה", מפרש רש"י: "מלמד שהיה משה אוחז בחיה, ומראה אותה לישראל: 'זאת תאכלו'! ו'זאת לא תאכלו'!".
ובכן: התבוננתי איך ה'מלמדים' לומדים עם תלמידיהם פירוש רש"י זה (כולל גם איך למדו עימי בהיותי ילד...), ולמרבה הפלא אף אחד לא מתעכב על הדבר המבהיל שכתוב כאן – שבשעה שמשה רבינו הוצרך ללמד את בני ישראל איזה חיות מותר לאכול ואיזה חיות אסור לאכול, היו בידו כל סוגי החיות שבכל העולם, והראה את כולם לבני ישראל: זאת תאכלו וזאת לא תאכלו!
והלא בני ישראל היו אז במדבר, שמלבד "נחש, שרף ועקרב", אין שם מאומה. ולפתע, בשעה שמשה הוצרך ללמד את בני ישראל פרשה זו, זימנו לו – בהיותו במדבר – 'דוגמא' מכל סוגי החיות שבכל העולם כדי שיוכל להראותם לבני ישראל!
והרי מדובר באלפי סוגי חיות, מכל קצות העולם, כולל גם כאלו שמקומן באוסטרליה וכדומה; ויתרה מכך, מוסיף רש"י: "וכן בעוף". כלומר: משה רבינו הראה לבני ישראל את כל סוגי העופות שבעולם, שזהו ריבוי גדול ביותר, ועד ש"לעופות טהורים אין מספר"; ועוד זאת: "אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם". גם את ברואי המים, שיש בהם ריבוי מופלג של מינים, הראה משה לבני ישראל. ואת כולם זימנו למשה ממעמקי הים... ועוד בהיותו במדבר, שזהו כלל אינו מקומם של הדגים!
והרי זה עניין נפלא – נס גדול ביותר – שלא מצינו דוגמתו בשום מקום. ואף על פי כן, אף אחד אפילו לא שם לב על זה!
מפרשי רש"י אינם 'נעמדים' על זה – כיוון שאין זה עניינם. הם מבארים רק היכן שיש קושי בהבנת דברי רש"י, ואילו כאן ביאור הדברים הוא פשוט; אבל מצד התוכן הפלאי שבהם, הרי היו צריכים "להרעיש" שזהו נס גדול שלא היה כמותו! ואף על פי כן, אין איש שם על לב!
וההסברה בזה: שכאשר מדובר אודות לימוד התורה, שצריך ללמד את בני ישראל ולהראות להם "זאת תאכלו וזאת לא תאכלו", הרי אין פלא כלל שמתרחש נס לשם כך!
ועניין זה מבטא ומדגיש את גודל המעלה שבלימוד התורה – שכאשר צריך ללמוד תורה, אין פלא כלל שקורים ניסים הכי גדולים, ד'מאי קא משמע לן?!' [אין זה כלל דבר חידוש]. בני ישראל צריכים ללמוד תורה – אזי קורה נס, ונס גדול!
ולא זו בלבד שקורים ניסים, אלא עוד זאת, שלגבי גודל העניין של לימוד התורה, הרי הנס אין לו ערך ותפיסת מקום; לא "מרעישים" כלל, כיוון שהעניין העיקרי ותכלית העילוי, ובו היא החיות והלהט – הרי זה לימוד התורה, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ולגבי זה – אין שום דבר, ואפילו התרחשות פלאית של נס, נחשבת כדבר בעל ערך ותפיסת מקום!
עניין זה בא גם בהמשך למדובר בתקופה האחרונה, שצריך להוסיף בלימוד התורה הן בכמות והן באיכות, וכמאמר רז"ל "יגעת ומצאת תאמין" – באופן של יגיעה דווקא.
וכיוון שמצד טבע האדם יש צורך כל פעם בהתעוררות מחודשת, על ידי עניין חדש – יהיה זה פירוש רש"י האמור, שממנו רואים את גודל המעלה שבלימוד התורה. שכל העניינים שבעולם, אפילו הניסים הכי גדולים, אין להם ערך ותפיסת מקום כלל בשעה שמדובר אודות לימוד התורה. וממילא הרי זה צריך להביא לתוספת זריזות בנוגע להוספה בפועל בלימוד התורה.