רבי אומר
ביאורי הרבי על פרקי אבות
פרק ראשוןמֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה. (פִּרְקֵי אָבוֹת, פֶּרֶק א', מִשְׁנָה א')
משה והר סיני
מדוע אומרת המשנה שמשה קיבל את התורה "מסיני", ולא "מהקדוש ברוך הוא"? – כדי ללמד אותנו בזכות מה זוכים לקבל את התורה.
הר סיני זכה שעליו ניתנה התורה, לא מפני היותו גבוה מכל ההרים, אלא אדרבה – דווקא משום שהיה השפל והעניו מכולם. וזה לא שלא היו להר סיני מעלות, שהרי חז"ל אומרים שהר סיני "מהר המוריה נתלש כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו", מהמקום שבו ייבנה בית המקדש ושבו התרחשה מסירות הנפש של אברהם ויצחק אבותינו. ובכל זאת, הר סיני לא התגאה אלא נותר עניו.
וזה מה שמשה קיבל את התורה "מסיני", שגם הוא זכה לקבל את התורה מידי הקדוש ברוך הוא מפני שנהג כמו הר סיני. היו לו מעלות גדולות, שהיה משבט לוי, ובשעה שקיבל את הנבואה בפעם הראשונה היה ראוי להיות כהן גדול – ובכל זאת היה עניו, ולא עניו סתם אלא "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". זאת אומרת, משה רבינו חש עצמו שפל ועניו מול כל יהודי גם בדורות שיבואו אחריו. ובזכות זה הוא "קיבל תורה".
וכן גם מי שרוצה לזכות ללמוד תורה ולחדש בה, צריך לזכור שהגישה לתורה חייבת להיות בביטול וענווה.
(תורת מנחם, כרך טו, עמוד 96)