עת לדעת
אירועים בדברי ימי חסידות חב"ד על־פי לוח השנה
מבוסס על הספר 'עת לדעת', בהוצאת צעירי אגודת חב"ד
מוקדש לעילוי נשמתו של השליח הרב אברהם שמואל בוקיעט ע"ה
כד ניסן
תרכ"ו
יום פטירת הרה"ג הרה"ח ר' שניאור זלמן מרדכי שניאורסאהן, בן הרה"ק הריי"צ מאוורוטש, בן הרבי הצמח צדק.
הוא היה גאון עצום, ובגיל שבע עשרה (!) נתמנה לרב העיר ז'יטומיר. נפטר בגיל צעיר בחיי אביו (כשבועיים אחרי הסתלקות זקנו הרבי הצמח צדק).
הוא היה אחיה של הרבנית שטערנא שרה אשת הרבי הרש"ב.
תשי"ב
בהתוועדות שבת מברכים אייר, הרבי דיבר על כך שצריכים לצאת מההגבלות, כל אחד לפי עניינו.
הרבי הורה לכמה אנשים להפוך את כובעיהם, וגם הרבי בעצמו הפך את כובעו.
כז ניסן
תש"ד
הרב הגאון החסיד המקובל, רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי - הגיע לעיר אלמא אטא שבקזחסטן, לאחר שסיים את תקופת הגלות בעיר צ'יאלי.
תשד"מ
תחילת המחזור הראשון של לימוד הרמב"ם היומי, על פי תקנתו של הרבי. באותה עת, מדי שבת ביאר הרבי בהתוועדות את שיעור הרמב"ם היומי (לפי מסלול הלימוד של שלושה פרקים ליום) של אותה שבת.
כח ניסן
תשי"ד
הרבי לימד את הניגון "צמאה לך נפשי" (הראשון). הרבי הסביר שכשיהודי נמצא בגלות הוא שבור ומדוכא מכך שאינו יכול לראות את ההתגלות האלוקית, ונפשו משתוקקת וצמאה לכך. שני החלקים הראשונים של הניגון מבטאים את הצימאון וההשתוקקות, והחלק השלישי מביע את הביטחון וההדגשה של היתרון בעבודת השם דווקא בעולם הזה הגשמי.
תנש"א
הרבי נשא את השיחה הידועה, בה קרא לציבור: "עשו ככל אשר ביכולתכם כדי להביא את משיח צדקנו בפועל ממש". השיחה גרמה להתעוררות עצומה בנושא הציפייה לגאולה.
המשך מעמוד 12
מוסיף (ורק אחר כך הוא האלוקיים שניתנו ליהודי, ) "ובשפלות האדם", והרי ידוע אודות ההתבוננות דגם סדר הדברים שבתורה, תורה היא.
להמשיך, בתור רב ומורה דרך, ואם עליו מוטל סדר הנ"ל בתלמידיו, על אחת כמה וכמה שאצלו צריכים להיות עניינים אלו, ובאופן של "טופח על מנת להטפיח" [הגדרה הלכתית שמשמעותה: כדי שחפץ מסוים יוכל להרטיב חפץ אחר שייגע בו, עליו להיות רטוב בעצמו במידה רבה יותר. וכך גם בהקשר כאן: כדי להשפיע על תלמידיו בכך, צריך הדבר להיות אצלו במידה גדולה יותר].
ו"אין לך דבר העומד בפני הרצון", אפילו כשנצרכים לשנות הרגילות שכבר נעשה טבע [אף אם מדובר בהרגל ארוך שנים, שהפך להיות כעין טבע של האדם – הרי אם ירצה באמת, יוכל לשנות את עבודת ה' שלו, שלא תהיה באופן של "סיגופים" לנפש, אלא באופן האמור על פי שיטת הבעל שם טוב].
בברכת הצלחה בכל הנ"ל.
(כרך ח, אגרת ב'תעה)