סוכה כ"ז, אהא דאמרינן במשנה, אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה, ומעשה בריב"ז הביאו לו לטעום את התבשיל, ולר"ג שני כותבות, ואמרו העלום לסוכה, ופריך בגמ' מעשה לסתור?
חסורי מחסרא, והכי קתני, אם בא להחמיר על עצמו, מחמיר, ולית ביה משום יוהרא, ומעשה נמי והביאו לריב"ז וכו' והקשה (בא"ר, סי' תרל"ט ס"ק י"א) מאי פריך, מעשה לסתור, דילמא מעשה דריב"ז ור"ג היה ביו"ט או בשבת, דאכילת ארעי שלהן, הוי קבע? כמו דאמרי' במס' ביצה ל"ד, דשבת קובעת למעשר, היינו דאפילו אכילת ארעי דפטור ממעשר, מכל מקום בשבת קובעת למעשר, והכי נמי ביו"ט אכילת ארעי גם כן קובע, יחייב בסוכה!
ונראה ליישב ע"ד אגדה, עפמ"ש הר"ם אלשיך זללה"ה בפ' אמור עה"פ, בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' וז"ל, כי הן זאת היתה כוונתו ית"ש לשום את בנ"י באוהלים בצאתם ממצרים לתת להם ארץ טובה לצאת מדירת קבע לשבת בדירת ארעי, והרמז בזה, אשר לא יעשה עיקר וקבע מחיי עוה"ז לאכול לשבעה ולמכסה, כי אדרבא כל עיקר הכוונה לעשות ארעי מעוה"ז, כי הוא כמו יושב אוהל העומד לנסוע ממקום למקום, וז"ש בסוכות תשבו שבעת ימים לרמז לז' עשירית חיי האדם, ימי שנותיהם שבעים שנה, שיחד כולם דירת ארעי המה. עכ"ד הצורך לענינינו.
ובזה יתבאר הטעם למה אוכלין ארעי חוץ לסוכה, ומה נשתנה מצוה זו משאר מצות, כמו מצה דמקיים בפסח מצה זו שאוכל, ואפילו אם היה רק ארעי קיים המצוה?
אמנם לפי הנ"ל, דהרמז במצות סוכה, לעשות מעוה"ז (מן הקבע שלו לעשות) ארעי, ולא לעשות קביעות מעוה"ז, א"כ שפיר, דבאוכל ארעי פטור מן הסוכה, דהא בלא"ה הוא ארעי, ואפילו הוא אוכל בבית, ודוקא באוכל אכילת קבע, מחויב בסוכה, להראות בזה כי האכילה וחיי העוה"ז הוא רק ארעי, ואפילו הוא אוכל אכילת קבע, (משאייכ באכילת ארעי אינו מראה בזה שום חידוש, למעט הקבע)
ומיושב ממילא קושית הא"ר, דאין לומר דשבת קובעת לענין סוכה, דהא אדרבא, כל ענין הסוכה, הוא כדי להראות, דאין אוכלין אפילו קבע, אלא בדרך ארעי, ואם כן, כש"כ דאכילת ארעי לא הוי קבע ואפילו בשבת הוא כן דאם לא כן, בטלה כל הענין והטעם דמצוה זו.