וזהו אומרו את פני האדון. וגם הורה היותו יתברך ה' מהוה הויות, כי ברא העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש העולם, וזהו אומרו ה'.
אך השני שהוא כנגד שבועות, שקבלו עליהם א-להותו יתברך ותורתו,
על כן עליו אמר האדון ה' א-להי ישראל.
אך להיות כי מיד עשו את העגל, ומה גם למה שאמרו ז"ל, כי היו מקבלים התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, וזה לא בכולם היו רק בקצתם, על כן לא היה הא-להות בפרטות לכל אחד.
אך, בחג הסוכות, שנתכפר להם העון, ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים וקבלו למחרתו לוחות שניות, אז כל אחד מישראל היה עליו קבלת א-להותו, כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' א-להיך, ולא אמר 'א-להיכם',
על כן הפעם השלישית שהוא כנגד סוכות נאמר בו ה' א-להיך לשון יחיד.
ולא אמר האדון, ל'מה שהוא תואר דין כנודע, ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים הכל רחמים.
ועל כן יתכן, רבה שמחת סוכות מהשנים האחרים,
כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר, ראה ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות, העגל, והענוי, וגם המרו על ים בים סוף, ובשבועות כנזכר לעיל, (ויפתוהו...)
אך סוכות, בו היו נקיים.
וגם (אע"פ) שבפסוק זה נזכרו השלשה חגים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, עם כל זה, עיקר הענין הוא על חג הסוכות דעלה קאי: