הפטרת יו"ט א' דסוכות: זכריה פרק יד

הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר

הפטרת יו"ט א' דסוכות: זכריה פרק יד

א: הנה יום בא לי-הוה וחלק שללך בקרבך:

הנה יום בא וגו' ואמר אל יעלה על רוחך שיום החבלי משיח הוא מתייחס אל הרוגז והדין, כי-אם יום בא לה' הוא שם הרחמים, כי תחלתו בלבד קשה, לנכות חלאת אשמת דבר וסופו רחמים.

ב-ו: ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים (תשגלנה) תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר: ויצא י- הוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא י-הוה א-להי כל אחד קדשים עמך: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות (יקפאון) וקפאון:

ואספתי את כל הגויים וכו'. הנה יראה כי מאת ה' צבאות תצא אסיפת כל הגוים אל ירושלם.

א: וראוי לשים לב למה יעשה יתברך ככה לאסוף את כל הגוים שם?

ב: ועוד מה ענין (ויצא חצי העיר בגולה) ויתר העם לא יכרת מן העיר ולא אמר וחצי העם (לא יכרת).

ג: ועוד כי הלא הוא בכלל אומרו ויצא ה' ונלחם בגוים ההם!

ד: וגם מהיכן יצא?

ה: ועוד, אי זה הוא יום קרב שאמר שילחם אז ביום ההוא?

ו: ועוד אומרו ועמדו רגליו וכו', מה ענין עמידת רגלים אלו?

ז: ועוד, דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לבלי צורך, ומה בצע שיבקע הר הזתים, ושיהיה גיא גדולה מאד?

ח: ועוד, שאם נבקע מזרחה וימה, שהחצי נשאר לצד מזרח והחצי לצד מערב, איך יאמר אחר כך, ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה? מזרחה וחציו ימה מבעי ליה! ואם הבקוע יהיה חציו לדרום וחציו לצפון, לא היה לו לומר אלא ונבקע הר הזתים, ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: (ולא יאמר ענין מזרחה וימה)

ט: ועוד, אומרו ונסתם גיא הרי, אם הניסה היא מחמת הבקוע, איך ינוסו אל הגיא, שהוא בתוך הבקוע?

י: ועוד, אומרו ובא ה' אלקי מהיכן יבא?

י"א: ועוד, (אומרו) כל קדושים עמך, כי מלבד שהיה לו לומר, עמו, גם עניינו משולל קשר והבנה!

י"ב: וכן שני הפסוקים שאחר זה אין בהם הבנה כלל! (ו-ז: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות (יקפאון) וקפאון: והיה לעת ערב יהיה אור)

אמנם הנה חכמי האמת על פסוק, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו,

הקשו דהוה ליה למימר אשר יצבאו!

אלא מלמד שאת כל אשר צבאו בחורבנות על ירושלם והצרו את ישראל בגליות, והדור ההוא של הצוררים ההם מתו מיתת עצמן, יביאם הוא יתברך לעתיד, כדי שיקבלו ענשם, וזהו אשר צבאו שהוא על העבר (וזל"ק באיוב פכ"א: מצא רשב"י ע"ה תשובה... שיבאו לעתיד בגלגול, אשר היצרו וילקו גם המה, ושזה אומר אשר צבאו על ירושלם ולא אמר יצבאו)

ובזה יאמר הוא יתברך פה ואספתי את כל הגוים, שהוא יתברך יאספם, כדי שבאחרונה יקבלו ענשם, ונלכדה העיר בתחלה,

ויצא חצי העיר בגולה, שיועתקו מן העיר, אותם שעדיין לא הטהרו וצריכים מירוק קצת חלאת אשמה,

אמנם ויתר העיר הם (הנקראים לי יתר) הנותרים בירושלם, אשר כל אחד קדוש יאמר לו, לא יכרת מן העיר, שלא ישליט הוא יתברך את הגוים, להגלות אף גם אחד (מהנותרים),

ואז ה' אשר כבר שוכן ירושלם, עם יתר העם יצא ונלחם בגוים ההם, המגלים את חצי העיר (כאמור ויצא חצי העיר בגולה), ולא שיצטרך (ה') להלחם חלילה, כי הלא לו חפץ ה', כהמס דונג מפני אש ימסו מלפניו!

אלא שיעשה הדבר מאליו כיום הלחמו ביום קרב,

והוא, כיום שהיה לישראל קרב, שהוא אשר היה עם האמוריים בנחל ארנון, שהיה גיא, בין הרי ישראל, ובין הר האמורי, והיו אמוריים נחבאים במערות שלפני ההר, ובפני ההר שכנגדו היו שני הסלעים לעומת פתחי המערות, וידבק ה' את שני ההרים, ויכנסו שני הסלעים, שמעבר הר זה, תוך פתחי שערי המערות, וידרכו את האמוריים שבתוכם, כדורך בגת, ואת זה עשה ה' לבדו, ולא חלו בם ידים (של ישראל),

אמר, כי כה יעשה יתברך אז, שילחם כמו שנלחם ביום קרב של ישראל עם האמורי, שביטל יתברך הקרב שביניהם ונלחם הוא לבדו. (ונתיישב מה שהקשה: אשר הרי לא יצטרך ה' ינלחם', כי ממשיך לבאר יכיום הלחמו ביום קרבי אשר הרי לא נלחם, אז, כלל, רק כדורך בגת בין הסלעים והמערות, וכנייל)

וביאר הדבר ואמר, ועמדו רגליו ביום ההוא. הם ד' מחנות שכינה כ"י מיכאל וגבריאל רפאל ונוריאל, הם רגלי המרכבה, אשר א-דני בם, ולבלתי יחס עמידתו יתברך במקום, מייחס הדבר (עמדו) אל רגליהן, מחנות מלאכים הם רכב אלקים, ומאליו נשמע כי ה' בם,

ואז, ונבקע הר הזתים (שנמצאת במזרח ירושלים, יבקע צד ההר) שנגד פני ירושלם (דרך הכניסה לירושלים, שבצד מזרח, ודהיינו צד המזרחי של ההר, יבקע) לצד מזרח, ותהיה הבקיעה לאורך ההר (מדרום לצפון) ולא ברוחב (ממזרח למערב), למען תהיה גיא גדולה מאד להחזיק עם רב, באופן יהיה חצי ההר מזרחה, וחציו הימה (אשר הוא קרוב יותר, ו) לפני ירושלם (והגיא מדרום לצפון),

וכונתו יתברך, שחצי העם אשר יצא בגולה (ממערב למזרח) לפני (הרודפים) הגולים אותם, (עכשיו ינוסו מהגולים, ממזרח למערב, אל ירושלים, ויכנסו) אל הגיא ההוא (שנעשה מן הבקיעה), כדי שירדפו אחריהם הגולים אותם, בתוך הגיא, וישראל נסים בגיא ההוא לאורכו, עד אצל אשר עד שם מגיע הגיא, כדי שאחרי צאת ישראל מהגיא, וכל הרודפים עודם בתוכו, ישוב יתברך להדביק הבקוע כבתחלה, ושם ימותו הגוים ההם,

ואז שתצאו מהגיא, אשר עדיין הרודפים כלם בתוכו, אז ובא ה' אלקי לעשות שאמרתי ויצא ה' ונלחם, שהוא לסמוך הבקוע ולדרוך הגוים שבנתים,

כיום הלחמו ביום קרב אשר כן עשה, כי הדביק שני הרים בנחל ארנון, להמית את האמוריים שבמערות,

(עכשיו חוזר אל מה שאמר שחצי העם שגלו, יחזרו אל ירושלים, וינוסו מפני רודפיהם) והנה בבא ישראל ליכנס מסמוך לעיר (מצד מזרח) אל הגיא, (יפגעו בהר תחילה, במזרחו, ולא בגיא, כי מזרח ההר יהיה כחומה לפני הגיא) לא ימצאו מקום ליכנס (אל הגיא), כי ההר נסדק לאורכו, ופני האורך (של ההר) הוא לפני ירושלם,

על כן מה יעשה הוא יתברך, יעשה (בקיעה חדשה) שחצי (המזרחי של) ההר שלפני ירושלם, יסדק לרחבו, ומש חציו צפונה וחציו נגבה, אשר יבא בקוע זה (נגד ו) לפני (הכניסה ל)ירושלם (לפתוח פתח אל תוך ההר) למען יהיה משם לישראל, מסלול ודרך בנוסם, לבא (מזרח של חלק ההר ההוא למערבו, שהוא) אל (אמצע) הגיא, שבאורך הר הזתים שהיא גדולה מאד (יותר מן בקיעת מזרח למערב), וזהו ומש חצי ההר וכו'

(הנה, להמחיש צורת הגיא, הוא, ייראה כצורת 'קמץ' אשר ה-ויו שבקמץ משמאל לימין, הוא הבקיעה הגדולה מדרום לצפון, וה-יוד שבקמץ היורד מלמעלה למטה, יהיה ממערב אל מזרח, של חציו המזרחי של ההר)

וע"י כן, ונסתם משם (מן הגוים אל) גיא (של) הרי (לשון רבים, כי כאמור, הר הזתים נהייתה לשתים, ונסתם) מהשבאים, כי יגיע גיא הרים אל (הלאה מן הר הזתים, עד מקום הנקרא) אצל, שהוא רחוק, (בכדי) שיהיה מקום להתפשט שם ביני וביני הרודפים, ואז (כתוב עוד הפעם) ונסתם, (פירוש) מתוך הגיא, אחר שכבר נסתם אל תוכו, תשובו ותנוסו משם (עד סוף הגיא) עד אצל, (ולא תשארו בגיא, ממורא) פן ישובו ידבקו השני חלקים, כאשר נסתם מפני הרעש שנבקע הר ברעש ונסתם, פן ישוב לידבק השבר,

והיה ביום ההוא. לא יהיה אור כולל (להאיר לכולם), כי-אם, יקרות וקפאון, שיקרם (אל) כ"י, כאשר עשה ה' בצאת ישראל ממצרים, ש'ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, וכענין מכת החשך, שלכל בני ישראל לבדם, היה אור במושבותם של מצרים, אבל למצריים, היה קפאון שהיה חשך נקפה עב ממש, שהיושב לא היה יכול לעמוד כו', כך בזמן ההוא יהיו יקרות, ויהיה קפאון, יקרות אור לישראל, וקפאון לרודפים אחריהם, לבל (יראו איך) יצאו מתוך הגיא, עד תדבקם הרעה, ומתו בו, כמדובר:

(זכריה יד ט) והיה י-הוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה י-הוה אחד ושמו אחד:

והיה ה' למלך על כל הארץ וכו'. הנה מהראוי יאמר והיה ה' ושמו אחד, ויתכן יאמר, והיה אז ה' למלך על כל אומה ואומה, כי אז יהיה למלך על כל הארץ, כי גם שמלכותו עתה, גם כן על כל הארץ הוא, כי מלכותיה מלכות עלם, עם כל זה, לא החשיב את האומות, עד בלתי הכירם גדלו, ליקרא מלך עליהם, וישם להם שרים חיצונים, המנהיגים אומותם, מאשר יגזור (הוא יתי, שבדרך לא ישר) לתת להם, אך לעתיד, שהכל יכירו גדלו, יהיה (בגלוי) למלך על כלם, ועל ידי כן, אז, ביום ההוא, הנזכר שהוא החבלי משיח, וגדולת ישראל ומנוחתם, אשר יגזור יתברך להשאיר עליזי גאותו, יהיה ה' אחד.

והוא, כי הוא יתברך כולל דין ורחמים, כי אין שם שלא יהיו כלולות בו כל הבחינות, ועל כן לפעמים, בשם ההויה יתברך פועל רחמים, ופעמים דין, ופעמים דין ורחמים כאחת. כענין ים סוף, באופן, שעם היות האחדות עצום מאד, נמצא בו יתברך שתי בחינות.

אך, אז יהיה ה' אחד, שלא יפעל רק בחינה אחת בעולם, כי גם הדין הכלול בו, (בשם ה', שיהיה לבדו למלך, אשר) יפעל רחמים אז על כל הארץ,

וגם (ביום ההוא) שמו יהיה אחד, כי זה ידבר אחר נקום נקמת עמלק כמדובר, ועל כן מה שנאמר על כס י-ה, ארז"ל, כי נשבע הוא יתברך, שלא יתייחדו אותיות י-ה, שהם חצי השם, עם אותיות ו"ה, עד ינקם מעמלק, אמר, כי אז, יהיה שמו אחד, ולא כנפרד חציו מחציו, וזהו ושמו אחד, זה להיות מבוא לשכון י-ה אלקים בבית הבחירה שבארץ היא בחי' מציאות בית המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל מטה, ועל כן יש שייכות לתחתון להיות מושב לשכינה אשר בעליון,

יסוב כל הארץ כערבה וכו'. בפסיקתא (הובאה בילקוט ישעיה) אמרו וז"ל, אמר ר' יוחנן עתידה ירושלם להיות מגעת עד שערי דמשק וכו' עד א"ל ומה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה שאינה עתידה לזוז ממקומה, אלא מרחבת מקום ועולה מכל צדדיה והגליות באות וננוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר כי ימין ושמאל תפרוצי הרי לרוחב, לאורך מנין ממגדל חננאל עד יקבי המלך וכו', עד לגובה מנין ורחבה ונסבה למעלה, תני ר' אליעזר בן יעקב, עתידה ירושלם להיות רמה ועולה עד שמגעת עד כסא הכבוד, ואומרת להקדוש ברוך הוא צר לי המקום גשה לי ואשבה, עכ"ל. והנה הרואה מקרא שכתוב, אנכי אהיה לה חומת אש סביב וכו', מחוייב באשר הוא יהודי, להאמין דברי מאמר זה כפשטו, כי הוא יתברך ישפיע על ירושלם שפע קדושה, עד היות איכותה מעין רוחני, הולכת עולה עד מקור השפע, אשר משם הושפעה, וכן לאורך ולרוחב, כי על דבר אשר לו מעין רוחניות אינו מן התימה, וקל וחומר מאשר עודנה בחומריותה, נתכווצה מהיות ארבעים יום על ארבעים יום, עד היותה מהלך ארבעה ימים על מהלך יום אחד, כי על כן נקראה ארץ צבי:

ונבא אל הענין, והוא, הנביא דבר מאמר רז"ל בטעמם, כי השם הגדול הנזכר, יסוב כל הארץ ויתפשט בה כערבה שהיא מישור משולל מכשול, כך ימצא הארץ, משוללת טומאת מכשול עון, באופן ומה שאמר משער בנימין וכו' כי אומר דרך התפשטות שהוא למשער בנימין עד שער הראשון, ואחר כך עד שער הפנים ואחר כך ממגדל חננאל עד יקבי המלך, ונטל סדר רז"ל שתחלה אמרו שמה שתתפשט אינו שתצא מגבולה והלאה, כי-אם שכל התפשטותה אינו ממנה והלאה, כי-אם שלא תזוז ממקומה וישבה תחתיה שלא תזוז ממקומה וחונה, ועם כל זה יהיה ההתפשטות למשער וממגדל חננאל עד יקבי המלך, שהוא שיעור מופלג כאשר נאמר במאמר הנזכר:

ושמא תאמר, אם כן איפוא שאיכות מעין רוחניות יהיה לה, איך ישבו בה בני אדם האם יהיו חוצה לה.

לזה אמר וישבו בה. ועל ידי היות הדבר כן שהם נאים לה והיא נאה להם, שגם הם יקדש איכותם ימשכו שני דברים, אחד, שוחרם לא יהיה עוד שלא תחרב ירושלם עוד כאשר בתחלה, שנית, כי וישבה ירושלם לבטח, והוא כי היתה ירושלם הוא מכון לשתשב כאחת בשני עולמים בעולם העליון ובתחתון, שעל ידי העליון השורה למטה אתה נמצא גם בזה מה שאין כאן אם היה המקדש במקום אחר שלא היתה הכנה לכך, וזהו מכון לשבתך עולמים...