דברים פט"ז: חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחג ליי א-להיך במקום אשר יבחר יי כי יברכך יי א-להיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח (יג - טו):
הלא אמרתי לך כי בחג הפסח שלא נגמרה טהרת הנפש לא אמרתי ושמחת עם היות שלא תעדר מציאותה, אך רמזתי כי אז לא הגדלת השמחה לפני ה' א-להיך, כי עדיין לא הטהרת לגמרי, אך אחר כך ששבעה שבועות תספור לך שהוא גמר הליבון וקבלת התורה, אז ושמחת לפני ה' א-להיך כי מעצמך תכוין לשם ה' ולא לשמחה בעלמא. אך בחג הסכות ידעתי כי מעצמך חג הסכות תעשה לך, כלומר, לך שהוא על הנוגע אל הנאת גופך, ולא לה' כחג השבועות שהיה לה' א-להיך, וזהו אומרו תעשה לך, ומה שתעשנו לך הלא הוא ל'מה שהוא באספך מגרנך ומיקבך שעל כן תשמח על כל הטובה אשר תראה:
אך לא זו הדרך, כי-אם הבט אל בחינה אחרת, והיא, כי ושמחת בחגך, כלומר, בחג הזה שהוא שלך, והוא מה שכתבנו חג הסוכות הוא לנו, כי בו יורה הוא יתברך שנצחנו בדין של ראש השנה ויום הכיפורים, כי הטהרנו ונתכפר מכל עון וחטא, ועל בחינה זו תשמח וזהו אומרו ושמחת בחגך שהוא בחג המתייחס לך:
ובדבר הזה לא יהיה כאשר היית אתה חוגג על שם טובותיך הגשמי, שהוא על היות חג האסיף כאומרו חג הסוכות תעשה לך, כי-אם, תשתנה לטוב, שהוא לחוג לשם ה' א-להיך, וזהו שבעת ימים תחוג לה' א-להיך, לשמו יתברך על טוב הנפשי, ולא על ההנאה הגשמית. ועם כל זה, לא תרבה השמחה, פן תתפקר על אוסף תבואתך, כי-אם, והיית אך שמח, כי כל אכין ורקין מיעוטין הן. וזהו כי יברכך כו' בכל תבואתך כו' והיית אך שמח:
הרחמן, שמצונו לשמוע קול שופר בראש השנה, לעורר לבבנו, נחרד ונשוב אליו ביום ההוא, למען יכתבנו בספר חיים, ולא בהפכו, ומי מלך רחמן, ביום משפט, ירצה בתשובת אשר לא שב, טרם יבוא יום רוגז משפטו, באופן, שעל ידי מה שאדם שב ביום ההוא, בחרדה ראויה, ותשובה בכל לבו, יתוקן, לכן הללוהו, והחזיקו לו טובה על זאת, ושובו וחיו בעולם הזה, ובעולם הבא. ובזכות זה, תשמחו שמחה שלמה בחג הסוכות, כמאמרם ז"ל, במה יוודע מאן נצח בראש השנה, במי שנוטל שרביטו של מלך, הם ד' מינים שבלולב. והוא מאמרנו על פסוק, בכסה ליום חגנו, שהוא, שנצחון ותיקון ראש השנה הוא מכוסה (עד) כי "ליום חגנו", כי בחג הסוכות יתגלה נצחוננו:
וזה יאמר פה, הללוהו בתקע שופר, שמעורר אתכם בו לשוב עדיו, שעל ידי כן תזכו ותהללוהו בנבל וכנור, וכל מינים אשר יזכיר, שכולם נמצאים בחג בשמחת בית השואבה, דתנן והלוים בכנורות עומדים לדין ישראל, ואומות העולם, שיר בלא מספר, אלא שבא דוד וסידרן, ודומה למלך, שדן אנשים רבים, איך ישירו, באופן ראוי לפני הקדוש ברוך הוא, והוא, שצריך יכנע האדם לפני קונו, שיגיל ברעדה, על כן, בתחלה יתחיל בנבל וכינור, שקולם נמוך, ועוד מעט ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי בכלים שקולם רם מאלו, הם תף ומחול, ואחר כך יהללוהו במנים ועוגב, שקולם עולה יותר. ואחר כך בצלצלי שמע, שמשמיע יותר מכולם, וכשגומר בסוף יהיה בצלצלי תרועה, לגמור בקול, שעם היותו קול רם, הוא בדרך תרועה והכנעה, וזהו הללוהו בצלצלי תרועה.