הרחמן, שמצונו לשמוע קול שופר בראש השנה, לעורר לבבנו, נחרד ונשוב אליו ביום ההוא, למען יכתבנו בספר חיים, ולא בהפכו, ומי מלך רחמן, ביום משפט, ירצה בתשובת אשר לא שב, טרם יבוא יום רוגז משפטו, באופן, שעל ידי מה שאדם שב ביום ההוא, בחרדה ראויה, ותשובה בכל לבו, יתוקן, לכן הללוהו, והחזיקו לו טובה על זאת, ושובו וחיו בעולם הזה, ובעולם הבא. ובזכות זה, תשמחו שמחה שלמה בחג הסוכות, כמאמרם ז"ל, במה יוודע מאן נצח בראש השנה, במי שנוטל שרביטו של מלך, הם ד' מינים שבלולב. והוא מאמרנו על פסוק, בכסה ליום חגנו, שהוא, שנצחון ותיקון ראש השנה הוא מכוסה (עד) "ליום חגנו", כי בחג הסוכות יתגלה נצחוננו:
וזה יאמר פה, הללוהו בתקע שופר, שמעורר אתכם בו לשוב עדיו, שעל ידי כן תזכו ותהללוהו בנבל וכנור, וכל מינים אשר יזכיר, שכולם נמצאים בחג בשמחת בית השואבה, דתנן והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, אלא שבא דוד וסידרן, איך ישירו, באופן ראוי לפני הקדוש ברוך הוא, והוא, שצריך יכנע האדם לפני קונו, שיגיל ברעדה, על כן, בתחלה יתחיל בנבל וכינור, שקולם נמוך, ועוד מעט בכלים שקולם רם מאלו, הם תף ומחול, ואחר כך יהללוהו במנים ועוגב, שקולם עולה יותר. ואחר כך בצלצלי שמע, שמשמיע יותר מכולם, וכשגומר בסוף יהיה בצלצלי תרועה, לגמור בקול, שעם היותו קול רם, הוא בדרך תרועה והכנעה, וזהו הללוהו בצלצלי תרועה.
---
(תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: כי חוק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב:
תקעו בחדש כו'. אמרנו, כי שם אלקים, הוא מדת הדין, הוא טוב לישראל, וממנו, ישועה לה', לישראל עמו.
והיוצא מזה הוא, כי יום ראש השנה, כי לאלקים הוא, היום ההוא, לטוב לישראל הוא, ואם כן איפה, היה ראוי, נשיר בו לפחות בכנור עם נבל, אך מצות ה' עלינו בשופר, המורה תרועה.
לזה בא ויאמר, גם שאמרתי, כי גם מדת אלקים לנו טוב, עם כל זה, תקעו בחדש הידוע שופר, כי בראש השנה, אפילו נהיה צדיקים, יום תרועה והכנעה הוא, ואין בו, כי-אם, שופר תרועה.
ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב, כי אדרבה, יום שמחה ונצחון הוא, אלא, שהוא יום מכוסה ענינו (כסה, ליום חגינו) עד ליום החג, כי אז ביום חגנו של סכות מתגלה.
והוא מאמרם ז"ל, שבראש השנה, עומדים לדין ישראל, ואומות העולם, ודומה למלך, שדן אנשים רבים,
ואחר צאתם מהדין, לא נודע מי מהם ניצח, אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך לפניו, כן, בבוא חג הסוכות, וישראל בלולביהם בידיהם, ניכר שהם נצחו.
וזה יאמר, תקעו בחדש שופר, והטעם הוא, שעם היות שהאלקים הוא מדת הדין, שבר"ה הוא עוזנו, אז הוא ביום בכסה,
(עד) ליום חגנו (סוכות) שאז יוודע ויגלה (את מה שהיה מכוסה), על כן, מאחר שהוא נכסה כעת, נריע כלנו:
---