הצד השווה בחג הסוכות: סוכה, ד' מינים, צדקה = בנים אנחנו!!
כתוב בשם האר"י ז"ל (פע"ח שער חג הסוכות ספ"ג ופ"ד) להרבות בצדקה בערב סוכות, והצדיקים הטיבו לקיים הוראה זו כאשר התרימו את העשירים וחילקו לעניים. והנה ה'בני יששכר' הביא כמה טעמים לדבר, ואנו נלמד כעת אחד מהם, יסוד גדול שעל פיו נבין את כל מצוות חג הסוכות, ואף נבין שמצות הצדקה היא אף ממצוות החג הזה.
אב ובנים
כך כותב ה'בני יששכר' בלשון קודשו (חודש תשרי מאמר י, כו): "נבאר עוד טעם למצות צדקה ביותר בחג הזה. זכור תזכור את אשר כתבתי לך לעיל אחד מן הטעמים מה שנראה לי לתרץ קושית הראשונים למה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד (שהיו בזכות אהרן) ולא עשה כן לצוות לעשות זכר למן ובאר (שהיו בזכות משה ומרים), והוא על-פי דברי הקדמונים דתשובה מהני רק לישראל ולא לאומות העולם, וכתבו הטעם דהרי קיימא לן 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' (כתובות יז, א) על כן לא מהני תשובה לאומות העולם, משא"כ ישראל כתיב "בהו בנים אתם לה' אלקיכם", והשי"ת נקרא עליהם 'אב', ו'אב שמחל על כבודו, כבודו מחול' (קדושין לב א).
והנה הסוכה היא זכר לענני הכבוד, וקיי"ל 'אין רוכבין על סוסו (של מלך) ואין משתמשין בשרביטו' (סנהדרין כב, א), והנה כתיב "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" (שמות כ, כא) וכתיב "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (שם יט, ט) ועוד פסוקים אחרים, הנה הענן הוא כביכול כענין במלך בשר ודם הרוכב על סוס, והיאך היו ישראל רשאין להשתמש בענני הכבוד, אלא על כרחך שהם נקראים 'בנים' והשי"ת נקרא עליהם 'אב' וכיון שהם 'בנים' מהני להו תשובה, על כן אחר יום הכפורים צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד, כדי שיאמינו ישראל בכפרתן שנתכפר להם על ידי התשובה ויום הכפורים!"
מיום כיפור - לסוכות
הבינני: הרי ידוע מה שאומרים בשם צדיקים בטעם שאומרים סלח לנו במוצאי יוה"כ, ולכאורה כבר נתכפרו לנו כל עוונותינו, ומה עוד יש לנו לבקש על הסליחה?
ואלמדה: אלא מבקשים אנו כפרה על שלא האמננו באמת שיצאנו נקיים וזכים מיוה"כ!
הבינני ואלמדה: סבורים אנו לפעמים שמדובר בדברי צחות, אך באמת עבודה גדולה היא שלדברי ה'בני יששכר' תלויה בה ההכנה לסוכות וכן כל עניני חג הסוכות ומצוותיה, כגון הישיבה בסוכה ומצות ד' מינים. הכל הוא כדי לחזק בלב האדם את ההכרה שכבר נתכפרו לו כל עוונותיו ושאיננו אותו אחד שהיה קודם לכן. וככל שיוסיף להאמין בזה, כך באמת יתנקה יותר! כי יסוד כפרת האדם הוא שיבין שאין לו שייכות עם העבירות, וזהו גם ענין הווידוי. הוא מפריד את עצמו מעוונותיו. הוא מעביר אותם אל השעיר לעזאזל, שיישלח ביד איש עתי המדברה ושם יושלך מן הצוק וייעשה אברים