מעשה
סיפר לנו אחד מבני החבורה בשם הגר"י זילברשטיין: בארץ ישראל נהוג לקראת חג הסוכות לערוך שוק ארבעת המינים עם דוכנים דוכנים של אתרוגים, לולבים והדסים, ובצד יושבים מו"צים ועונים על שאלות הקונים. את השוק פוקדים מאות ואלפי קונים בכל יום, ומפאת עומס הקונים הוחלט שהמו"צים יענו רק אם כשר או פסול, ולא יביעו דעתם בין שני אתרוגים של או לולבים מי מהם מהודר יותר.
יום אחד נכנס ניגש יהודי אל שולחן המו"צים ושלושה לולבים בידיו ובקשתו בפיו: "אנא אמרו לי מה דרגת ההידור של הלולבים". המו"צים ביקשו להתנער ממנו, אבל הוא המשיך לדבר, וכה אמר: "עליתי מרוסיה כשאיני יודע כלום על יהדותי, וכעת אני עדיין לומד את ההלכות הבסיסיות שאני צריך לדעת כדי לנהל אורח חיים יהודי, אך הלכות ארבעת המינים בוודאי איני יודע, ולכן אני רוצה שתאמרו לי מה דרגת ההידור של הלולבים".
המו"צים נדברו ביניהם ואמרו שאדם כזה הוא יוצא מן הכלל ובוודאי ראוי ונכון להיענות לבקשתו. נטלו המה את לולביו והשתוממו. הלולב הראשון שבדקו, התגלה להם כמושלם שבמושלמים. הסתכלו על השני ועל השלישי, ואף הם לא נפלו כי הוא זה מן הראשון. הם לא ידעו את נפשם מרוב פליאה, שיהודי עולה מברית המועצות יבחר בדיוק את הלולבים האלה?! והם אמרו לו: "יש לך את הלולבים המובחרים ביותר אשר כמעט אין למצוא כמותם!"
כשמעו כן, אמר: "הפלא ופלא! אם כן אקח לעצמי גם אתרוגים". ואחרי כמה רגעים הוא חזר שוב עם שלושה אתרוגים ובקשתו בפיו: "רצוני שתביעו את דעתכם". הם בדקו את האתרוגים וגדלה פליאתם שבעתיים. מה קורה כאן עם האדם הזה? כל אתרוג הוא הוד שבהדר.
לא יכלו להתאפק ושאלו אותו: "מה הסיפור אתך? מה עשית כאן?" אמר להם היהודי: "את האמת אומר לכם. אינני יודע הלכות ארבעת המינים וידעתי שזו בעיה גדולה. לכן באתי לבית הכנסת ודיברתי אל ה'. אמרתי לו: "רבונו של עולם! איני יודע במה לבחור. אני מבקש ממך, תן לי את המובחר שבמובחרים". וכך באתי אל השוק, הכנסתי את ידי לערימת הלולבים והוצאתי מהם שלושה. זה מה שעשיתי. וכך עשיתי עם האתרוגים. לקחתי שלושה אתרוגים ובאתי אליכם לשאול!"
הם יצאו מהכלים בראותם שהקב"ה מקשיב לתפילה היוצאת מלב יהודי תמים, וכשהקב"ה בוחר, הלא הוא יודע במה לבחור. הוא בחר בשבילו!
הבנה למעשה
אילו רק תהיה לנו תמימות כזו ולבנו יהיה כאתרוג. הבעיה היא שאיננו מבקשים. מתי האדם מתעורר? רק כשפוקדת אותו צרה גדולה, או אז הוא צועק לשמים: 'רבונו של עולם! עזור לי שהכל יעבור כשורה'. אבל כשהכל הולך אצלו כשורה, אפילו הרוחניות שלו (באופן רשמי עכ"פ), הוא לא רואה את עצמו בבעיה. הוא מרגיש שהוא יודע הכל ומבין הכל. הוא יודע בדיוק איך צריך להתפלל ואיך צריך ללמוד ואיך צריך להתנהל עם בני אדם ומתי צריך לגמול חסד ומתי צריך למשוך את היד. את הכל הוא יודע, ולכן הוא אומר: 'מה לעשות? אין לי מה לבקש... זהו החורבן'. אם תגיע למסקנא שאינך יודע ואינך מבין ותתפלל לה' בתמימות, יגיעו לך תשובות ופתרונות מן השמים!
כיהודים יש לנו את זה. יש לנו נשמות משתוקקות. כל שמחת בית השואבה היא הרי השתוקקות לחזור אל השורש. האדם מבקש ורוקד באותו זמן, והכל מחמת השתוקקותו להתרומם ולהתעלות. החלטה סופית! חייבים להתעלות. אי אפשר להישאר כמו שאנחנו. ואם אתה מדבר עם הקב"ה ומחפש את האמת, הקב"ה ישלח לך את האמת. הוא ישלח לך אותה גם בדרך לא דרך!