מספר הר"ר יצחק אייזיק ברלינסקי מבני ברק:
לקראת חג הסוכות, כמו בכל שנה בניתי סוכה ליד הבניין שלי, על אותם מטרים רבועים קבועים. בשעת הבנייה זכרתי אפילו כמה בליטות משמעותיות שיש על האספלט, ושאיתן אני מתמודד מדי שנה וכבר יודע איך להסתדר איתן.
הסוכה כבר היתה בנויה, ואז פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, הגיע שכן מהבניין הסמוך וצעק עליי, "מה אתה עושה?! בנית את הסוכה על השטח של הבניין שלנו!"
הסתכלתי סביבי, איפה בדיוק מסומן הגבול שבין הבניין שלנו לבניין שלהם? בניתי את הסוכה בשטח שבין שני הבניינים, באזור שקרוב יותר לבניין שלנו. זהו שטח משותף, ויותר מכך – אם יוחלט להרחיב את הבניין שלי, הוא יורחב בדיוק מעל השטח הזה. עד היום, מעולם לא פצה אדם את פיו לצפצף על הסוכה שלי.
"אתה גוזל את השטח!" המשיך השכן לצעוק וגם הוסיף למדנות משלו, "זו סוכה גזולה. אתה לא יוצא ידי חובת המצווה!"
הסברתי לו שהסוכה לא גזולה, והשטח קרוב לבניין, ועוד כמה הסברים. אבל השכן היה בטוח בצדקתו, ודרש שאבוא עימו לדין תורה.
הלכנו לרב. הרב שמע את טענות שני הצדדים, קלט גם את הלך הרוח והסגנון של כל אחד, ובסופו של דיון אמר לי: "אתה צודק, הסוכה שלך בנויה כראוי על פי ההלכה, לא גזלת מאף אחד. אך, אם לעצתי תשמע, עדיף לך לוותר. מוויתור לא מפסידים".
זה לא היה לי קל, אבל נראה שהרב ידע ממי לבקש לוותר. אמרתי לבנים שלי, "בניי היקרים, אנחנו הולכים עכשיו לקיים מצווה גדולה, ולמען השלום להעביר את הסוכה לצד השני של הבניין".
פירקנו את הסוכה בזיעת אפיים, העברנו את הקורות והדפנות לשטח אחר שאף אחד לא יריב עליו, ובנינו אותה שוב. עם כל העמל והיגיעה, הרגשתי תענוג עצום. להתגברות ולוויתור יש טעם נפלא, והשתדלתי להישאר עם הטעם הזה, גם כאשר גיליתי שלמעשה, לא השכן שדרש זאת בנה את סוכתו על אותו שטח, אלא שכן אחר מהבניין הסמוך. זה הזכיר לי את הסיפור על החפץ חיים, שבגיל שמונים אמרה לו אשתו בזיווג שני, שהמיקום של הסוכה אינו מוצלח ויש להעביר אותה. לאחר שהחפץ חיים זי"ע פירק את סוכתו והקים אותה במקום אחר – היא התחרטה, ושוב הוא פירק את הסוכה והקים אותה במקום הראשון.
כמובן איני בדרגה של החפץ חיים, אבל הסיפור הזה חיזק מאוד אותי ואת בני משפחתי. שמחנו להכניס את החג מתוך רוממות של ויתור והתחשבות.
מה שקרה אחר כך, ביום השלישי של חג הסוכות, הוא מסוג הדברים שעליהם נאמר שהמציאות עולה על כל דמיון. בניקוז של הביוב השכונתי אירעה סתימה, והוא עלה על גדותיו. בור הביוב ממוקם במרחק של מטר בלבד מהמקום שבו בניתי את הסוכה בפעם הראשונה. הסוכה שנבנתה שם ניזוקה קשות, למרבה הצער. הביוב הרטיב ולכלך את הסוכה, וגם אחרי שתוקנה התקלה – נשאר הריח, ועד סוף החג כבר לא יכלו לשבת בה.
אנחנו, בחסדי שמיים, המשכנו להסב בסוכתנו הנחמדת, המרוחקת, שנבנתה פעמיים וניצבה איתנה, נקייה ונעימה. ללא סרך של ביוב, ללא פרץ וללא צווחה, אשרי מי שמוותר וככה לו.