"איך הולך?" שאלתי את חבר שלי, אברך צעיר ואבא לילדים קטנים, "בונה סוכה?"
"כן", הוא ענה, "אבל, הבנים שלי קטנים מכדי שיוכלו לעזור לי".
"לא הגיוני שתבנה סוכה לגמרי לבד", אמרתי לו, "אני בא לעזור לך! בוא נסכם על השעה שלוש ורבע בצוהריים".
הוא חשב לרגע, והסכים בשמחה ובהקלה עצומה. באותו רגע לא ידעתי שהעזרה כה נחוצה לו, עד שהוא ביטל תוכניות אחרות, ובלבד שאוכל להגיע ולסייע לו בבניית הסוכה.
בצוהריים נחתי מעט, ואחר כך, כשקמתי, פתחתי את המקפיא כדי לטעום משהו. מצאתי שם עוגה קפואה, בירכתי וניסיתי לאכול ממנה. העוגה הייתה קפואה ממש, ממש חתיכת אבן, ובמקום שאני אוכל אותה, היא אכלה בי. השן הקדמית נשברה.
זה לא רק כואב. זה ממש בלתי אפשרי להיראות כך בציבור. אני חייב רופא שיניים הרגע! התקשרתי לרופא כדי לקבוע תור מידי, אבל במרפאה כמו במרפאה, יש תור פנוי רק בעוד שלושה חודשים.
"אני לא יכול לחכות כל כך הרבה", קראתי בכאב, "אין לכם משהו יותר קרוב?"
והמזכירה ענתה, "דווקא יש. אם אתה מגיע תוך עשר דקות. בדיוק מישהו ביטל כאן תור".
מיד אישרתי את הגעתי, והודיתי לד' על הנס. בדרך למרפאה התקשרתי לחבר והסברתי בהתנצלות גדולה שאני חייב בדחיפות רופא שיניים, והבטחתי שבעזרת ד' בערב אמלא את הבטחתי.
הרופא היה שליח טוב, והדביק לי את השן, בתקווה שתחזיק מעמד עד לטיפול משמעותי יותר. בערב, כשהגעתי לבנות את הסוכה, סיפרתי לידידי על כל האירוע.
"אתה יודע מי ביטל את התור ופינה לך את המקום?" שאל החבר בנימת שחוק, "אני! אני ביטלתי את התור כדי שנוכל לבנות את הסוכה בשעה שלוש ורבע, ובזכות זה קיבלת טיפול מהיר".
נדהמתי. הקב"ה הקדים רפואה למכתי, על ידי החסד שרציתי לעשות. כמה מרומם לפגוש שוב באמת הפשוטה: כשאדם עושה לשני, הוא בעצם עושה לעצמו.