קשה לשכוח חיוך כזה רחב של אברך שבא אליי בשמחה רבה בחג הסוכות, ואומר לי: "יש לי סיפור השגחה פרטית מיוחד".
מיד רציתי לשמוע מה הסיפור, והוא סיפר לי בהתלהבות:
"היום, באמצע אמירת הלל, בעת שאני מנענע עם ארבעת המינים, עמד לידי יהודי. הלולב של שכני נתקל בלולב שלי, והלולב שלי נפסל.
אני מחכה לשמוע את המשך הסיפור, אבל הוא פשוט לא מגיע...
האברך אומר לי: 'תראה איזו השגחה מיוחדת הקב"ה משגיח עליי. הלולב הזה תפקידו היה ל־2 הימים הראשונים של החג. כעת יש לולב אחר שרוצים שאני אנענע עליו. שלח לי הקב"ה שליח טוב לפסול את הלולב הראשון, כדי שאני אלך לקנות את הלולב שאני אמור לנענע עליו'.
בסיום ההושענות אומרים את הפסוק: "למען דעת... אין עוד".
מבואר בספרים שכל התכלית של הנענועים היא הפסוק הזה; הכול לתכלית שכל אחד יידע שה' מנהיג את העולם לבדו, "אין עוד" - בלי שום שותפים.
לכן מנענעים את הלולב לכל הכיוונים, להודיע ולהכניס אל הלב פנימה שהקב"ה משגיח בכל קצוות תבל, וכל מה שנעשה מכוון מאתו יתברך.
היהודי שסיפר את הסיפור חי עם ההרגשה "אין עוד" כפשוטו ממש. אם נפסל לי הלולב, זה אומר שהקב"ה ריחם עליי ברחמים רבים, ויש כאן משהו שהוא בטוח הכי טוב עבורי.
זו התכלית של כל חג הסוכות.
חג שמח
פינחס שפר