"הדבקות של הרבי ה"דבר חיים" זיע"א במצוות סוכה, היא הרי אין לתאר ואין לשער. זה חלחל כל כך אל כל התלמידים שלו! הוא הזריח אור של חביבות הסוכה בכל מי שחסה בצילו! הבחורים שהסתופפו במחיצתו הכינו תמיד כאלו 'נויי סוכה' מושקעים ומרהיבים, עם כל הגעשמאק, עם ברען, מתוך התרגשות והתרוממות הנפש בייפוי הסוכה הקדושה שזמנה כבר קרב ובא... זה היה השפעה ישירה מהתרגשותו של הרבי עצמו"...
כך, בזכרונות נרגשים שלא קהו ולא דהו גם כעבור 70 שנה ויותר, מתרפק הגאון החסיד רבי ישראל יעקב בוק שליט"א על שנות קדם, בהן התגורר בתל אביב וזכה לחזות מקרוב בעבודת קדשו של כ"ק הרבי ה"דבר חיים" זיע"א.
משנודע לחברי המכון על בר-אוריין מופלג זה הגדוש בטעם זקנים ובאמתחתו זכרונות ערבים מרבותינו, החשנו פעמינו אליו במהלך ימי חול המועד סוכות דאשתקד, ואכן, מעיין נובע של זכרונות פוריים ומלהיבים שטף את הסוכה כולה והתמלא הבית אורה.
נוכחנו לראות, כי משמים הועידו אותנו אליו בעיצומו של חג הסוכות.
לא בכדי, נחשב יו"ט זה כ'אושפיזין' פרטי של כל מי שנגע ב'קלאמקע' של הרבי ה"דבר חיים" זיע"א.
נחשפנו ליהודי משכמו ומעלה, הזוכה להרביץ תורה עשרות בשנים והעמיד לגיונות של תלמידים בעומדו בראשות ישיבת "אור שמח" בירושלים עיה"ק, ומפאר את חצר הקודש מודז'יץ דעת הזקנים אשר לו, ועד היום הזה, בבוא חג הסוכות מדי שנה בשנה, צפים ועולים לו זכרונות עתירי-הוד מהאטמוספירה העילאית ששררה במחיצת הרבי במועד הקדוש הזה, אשר היה בחינת 'במאי זהי"ר טפי' אצלו - מלשון זוה"ר ואור כפי שפירשו צדיקים.
לענג את קהל הקוראים, העלינו את הדברים על הכתב והינם מובאים בזאת כמתכונתם.
בירכנו לשלום את איש שיחנו המרומם, ופתחנו בדברים:
שמענו כי מע"כ התגורר בתל אביב בשנים קדמוניות. שמא הזדמן לכם פעם להכנס לבית מדרשו של הרבי ה"דבר חיים" זיע"א?
תאוות נפשי, אה---
חג השבועות בצילו של רבינו ה"דבר חיים" זיק ניצת בעיני הגה"ח רבי ישראל יעקב שליט"א, וכולו נמלא פליאה: בעיצומו של חג הסוכות הנכם שואלים כך?...
כשהתקיימו מעמדי 'שמחת בית השואבה' אצל הרבי, זה הרי היה תענוג עילאי שדבר בעולם לא ישווה לו! הלילות המאירים הללו, לשמם ולזכרם תאוות נפשי, אה---
הרבי מנדבורנה היה דבוק מאד במצוות סוכה. הדבקות והחביבות שלו אל הסוכה, היה עד אין לתאר ואין לשער. זה חלחל כל כך אל כל התלמידים שלו! הוא הזריח אור של חביבות הסוכה בכל מי שחסה בצילו!
הבחורים שהסתופפו במחיצתו הכינו תמיד כאלו 'נויי סוכה' מושקעים ומרהיבים, עם כל הגעשמאק, עם ברען, מתוך התרגשות והתרוממות הנפש בייפוי הסוכה הקדושה שזמנה כבר קרב ובא... זה היה השפעה ישירה מהתרגשותו של הרבי עצמו...
אבל לא רק בסוכות הלכתי אליו, זכיתי לשהות במחיצתו הרבה מאד, גם בכל השנה כולה...
עוד בהיותי ילד כבן עשר היה מעשה, שהרבי ה"דבר חיים" גמר בדעתו לנסוע לחג השבועות לעיה"ק ירושלים, ופנה לאבי הרה"ח ר' משה צבי בוק ז"ל וביקש ממנו שרוצה לקחת אותי עמו בצל קורתו למשך כל היו"ט שבועות לירושלים, כדי שאהיה עימו במחיצתו, ואבי נענה לרבי בשמחה. אכן זכיתי לנסוע בצוותא עם רבינו והנלווים אליו והרבי קרבני בקירובים מיוחדים.
כשהגענו לירושלים, אמר לי הרבי בחביבות "אין ירושלים דארף מען גייען מיט די פיאות אין דרויסן", ואחז בעצמו את הפיאות שהיו נתונים על אוזני והורידם מן האוזן, כך שפאותיי היו סדורות בחוץ על לחיי. הרבי סלסל לי בחיבה את הפיאות באמרו בחיבה כאמור - "בירושלים צריך לילך עם הפיאות בחוץ"...
אני מתמלא בגעגועים עזים ורגשי קודש לדמותו הטהורה. הוא קפץ קפיצות חזקות בעת ה'אקדמות', ראו עליו שהוא יוצא מהכלים מרוב דביקות והתלהבות. אכן אמירת ה'אקדמות' בנדבורנה תפס תמיד מקום של חשיבות רבה. כמו כן הלכתי עמו כשהלך עם ה'עוילם' לשאיבת 'מים שלנו' לפני חג הפסח. אחר השאיבה היו מזמרים ניגון שמחה ואח"כ היו מביאים לפניו מיני זרעים לטעימה. זכורני, שכשהרבי סיים את מעמד שאיבת ה'מים שלנו', כבר היה שעת דמדומי חמה, והרבי הלך עם כל הקהל בחזרה אל בית המדרש להתפלל מנחה, ובעוד הרבי הולך עמנו בדרך, החל ללכת בזריזות והתחיל את אמירת הקרבנות עם ברען מיוחד וברגש קודש וכולם מצטרפים עימו באמירת הקרבנות בדרך.
השולחן הטהור של 'שביעי של פסח' היה השיא וגולת הכותרת של כל ימי החג, בסיום הטיש שרו 'הודו לה' כי טוב' בניגון שהיו מזמרים בליל-הסדר, וכן שרו 'חסל סידור פסח'. אח"כ בסביבות השעה 2 בלילה ירדו לכביש ורקדו מול הים שהיה מול בית-המדרש. שוררו ברוב רגש את שירת הים, כשכולם כאחד אומרים את פסוקי השירה בניגון מיוחד ובנעימה יתירה, זכורני שבאותו מעמד מיוחד הרבי אמר גם 'תוירה' על שפת הים.
מאימתי הכרתם את הרבי?
באותן השנים שזכיתי להסתופף בצילו של רבנו ה'דבר חיים', הייתי מביא עמי לרבנו בחורים מישיבות שונות שלא היו חסידים והם מצאו בו את שאהבה נפשם, עד היום כשאני נפגש עם אותם בחורים שכיום כבר הגיעו לגיל זקנה ושיבה, הם מודים לי מקרב לב על שקירבתי אותם לרבנו בזכרם היטב את השנים הללו לטובה ולברכה.
איש שיחנו מתמלא בחיוך רחב, ומגיב: עוד זכורני אף זכיתי בבחרותי שהרבי כתב לי כמה פעמים מכתבים מלאי חמימות דקדושה והתעוררות לעבודת השי"ת מתוך קירוב וחביבות, ואני מצטער כל הימים שנעלמו ממני.
מה זכור לכם מתהלוכותיו של הרבי?
אספר לכם סיפור נפלא ששמעתי מעד נוכח, הרה"ח ר' אליהו אלבוים ז"ל, שהוא ליווה את רבינו בביקורו אצל הרה"ק בעל 'אביר יעקב' מסאדיגורא זיע"א. פעם הגיע רבינו לבקר את הרבי מסאדיגורא שכיבד את רבינו בשתיית יין מבית היוצר של 'קרמל'. רבינו שלא שתה יינות שלא היו עליהם ההכשר של 'העדה החרדית' נמנע מלשתות את היין. הרבי מסאדיגורא שהבחין בזה שאל את רבינו מדוע אינו שותה מהיין, העביר רבינו את כוסו למשמשו שהוא ישתה ממנו. אחר נמשכה השיחה ביניהם זמן-מה.
בתוך הדברים שאל הרבי מסאדיגורא את רבינו שהתלונן לפניו על מיחושים ברגליים, האם הוא הולך להליכות קבועות מדי יום לצורך בריאותו השלימה, משהשיב שלפעמים מועטות הוא יוצא לטייל, תמה הרבי מסאדיגורא ואמר שהוא יוצא מדי יום ל'שדרות רוטשילד' בתל-אביב לטייל זמן- מה לצורך בריאותו, ומדוע רבינו אינו מסגל לעצמו זמן מסוים ביום, בו הוא הולך לטייל עבור ריפוי מיחושיו?
רבינו התפלא קצת שהרבי מסאדיגורא יוצא מדי יום לטיול, והחליט שליום המחרת הוא יגיע ל'שדרות רוטשילד' כדי לעקוב אחר הטיול היומי שלו ואמר שוב לר' אליהו אלבוים שיבוא אתו כי הוא רוצה לראות ולעקוב אחר הטיול היומי של ה"אביר יעקב". ביום המחרת בהגיע רבינו ל'שדרה' ראה את הרבי מסאדיגורא מגיע כהרגלו היומי לטייל בחוצות העיר, והבחין שהוא מהלך עם ראש כפוף ומבט מושפל ארצה, אינו מביט אנה ואנה כלל אלא נתון במחשבותיו העמוקות. לפתע הגיח בקרבתו רכב שנעצר באחת ובלם את רכבו בקול רעש גדול, מטבע הדברים כל ההולכים ברחוב בשעה זו הרימו את עיניהם לבדוק אחר מקור הרעש וסיבתו. אך לפלא שהרבי מסאדיגורא, המשיך ללכת כאילו מאום קרה, לא הרים עיניו ולא התייחס כלל למתרחש סביבו...
מיד נענה רבינו: "ניתן כבר לחזור הביתה. ראיתי כבר הכול. הרבי מסאדיגורא שומר על עיניו מכל משמר, והיציאה היומית אינה מפריעה את עבודתו בקודש"...
הכרתם גם את בנו, רבינו ה"באר יעקב" זיע"א?
עוד זכורני אף את ימי ה'שבע ברכות' שלו... כל יום נערכו שתי סעודות של 'שבע ברכות' בהיכל הישיבה ביפו, אחת בצהרים ואחת בערב, ובה היו מכניסים כלי-זמר ומשמחים חתן וכלה. זכורני שהגיסים (האדמורי"ם הרה"ק רד"מ מקרעטשניף והרה"ק רא"ז מראחוב זצוק"ל) זימרו בכינורותיהם לרגיל המעמד...
אבל אתם יודעים מי היה ה'באר יעקב'?! הוא הרי 'אש קודש'!
עוד באותן שנים, כשהיה בצעירותו, היה כבר עלה ארצה והחל לכונן את חצר הקודש נדבורנה בארה"ק:
כשהרבי ה'דבר חיים' הגיע ארצה לא הכירו אותו ולא ידעו מיהו. אך כשהחלו להתקבץ סביבו אנשים שביקשו להתרומם לה' יתברך לאורו של הרבי, נוצרה סביבו חבורה של חסידים ואוהדים שדבקו בו בכל לב. הם היו מקושרים אליו בכל נימי נפשם. מני אז החל הרבי לפתח ולהרחיב את חצרו כאן בארה"ק, שידעה נדודים עד שהגיעה ברבות השנים לעיר בני ברק, שם הוקמה בהמשך הקריה המרכזית, תל תלפיות לכל חסידי נדבורנה מכל הארץ והעולם.
כשמשפחתנו התגוררה בעיר תל אביב ברחוב סלמה, היינו הולכים עם אבינו ז"ל עד רחוב חסן בק ביפו, שם היה חצרו של הרבי. בהמשך היו גם פעמים רבות שהלכתי לבדי לנדבורנה ופעמים רבות שהלכתי עם אבי ואחי. השתתפתי בשולחנות הטהורים הן בליל שבת והן בסעודה שלישית.
הרב בוק מספר לנו על ניגון רגש מבית מודז'יץ המושר כיום בחצר הקודש נדבורנה שמקורו מאת הרה"ק בעל 'אמרי אש' ממדוזיץ זצ"ל שהלחינו עוד בטרם היותו אדמו"ר, ובחצרו של רבינו ה'דבר חיים' שרו זאת בהתלהבות רבה וברגש עמוק: "את הניגון שמקורו בחסידות מודז'יץ שרים חסידי נדבורנה, ואף עשו בו קצת שינוים, במודז'יץ אמרו במליצה שהם למדו את השיר מנדבורנה". אומר הגה"ח ר' ישראל בחיוך.
הג"ר ישראל יעקב משחזר בפנינו את הצעדים הראשונים שעשה בחצר הקודש נדבורנה עם התקרבותו לרביה"ק ה'דבר חיים' בגיל בחרות:
הדבר היחיד הוא, כפי שאמרתי, שהרבי ה'דבר חיים' היה מביא עמי לרבנו בחורים מישיבות שונות שלא היו חסידים והם מצאו בו את שאהבה נפשם, עד היום כשאני נפגש עם אותם בחורים שכיום כבר הגיעו לגיל זקנה ושיבה, אביו ה'דבר חיים' מכבד אותו לזמר ב'טיש' ניגון לכבוד שבת, וכשרק היה פותח בניגון מיד נתמלא ברשפי אש קודש ומשורר בכזו התלהבות עצומה... רק מי שראה זאת יוכל להבין במה דברים אמורים... א שטיק פייער...
פעם, כשאבי הרה"ח ר' משה צבי בוק ז"ל ישב בטיש ביפו, ורבינו ה'באר יעקב' שהיה אז בחור היה שר בטיש מתוך דביקות נפלאה והתלהבות עד כלות הכוחות כשהוא מופשט מכל הסובב אותו, היה אביו הרבי ה'דבר חיים' מביט בו וראו על פניו שהוא רווה נחת מלהביט ולראות את בנו איך שהוא שרוי בעבודת קודש עצומה. תוך כדי כך פנה לאבי והראה לו על בנו והצביע בחביבות עצומים, ואמר לאבי: "קוק, קוק איהם אן" (-הבט, הבט עליו)...
אחד מבני משפחתו של איש שיחנו, מוסיף מדיליה עובדא ששמע מפי הגה"ח רבי טוביה בלוי שליט"א, מחשובי רבני ומשפיעי חב"ד, המספר מזכרונו שכאשר שהה בצילו של רבנו ה'דבר חיים' זצ"ל שנה אחת בחג השבועות, ישבו לצידו של רבינו חתניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, ורבנו ה'באר יעקב' בעודו בחור עמד לצד אביו. באמצע ה'תורה' כשה'דבר חיים' אמר משפט כלשהוא, התלהב בנו ה'באר יעקב' מאמרה זו, והיה נענה בהתלהבות יוקדת בקול: "אמת"!...
ממשיך הרב בוק שליט"א ומתלהב בזכרון קדומים: איך אפשר לשכוח איך שהיה הולך ברחוב, כזו פרישות! גם כשהוצרך לחצות את הכביש, היו עיניו מושפלות על הארץ ולא הביט כלל אנה ואנה, כדי לא להיכשל בראייה שאינה הוגנת.
פעם סיפר לי על אביו, שבימי מלחמת עולם השניה, כשהסתתרו בונקרים בפחד ואימה מההפצצות שנשמעו היטב ושרקו מעליהם בעוצמה רבה, ניגש הרבי ה'דבר חיים' בשבת מברכין לברכת החודש בקול חוצב להבות אש, ובהתעוררות רבה, במלוא הרוגע ויישוב- הדעת, כאילו אינו שרוי כעת בעיצומה של מלחמה קשה הגובה ל"ע חיי יהודים רבים והפחד שולט בכיפה!
איש שיחנו ממשיך ואומר: זכתה נדבורנה, וקדוש-עליון זה נועד משמים להמשיך בהנהגת החצר שכונן אביו הקדוש, עד שהיה לתל תלפיות בכל העולם כולו.
כשישב רבינו ה'באר יעקב' ל"ע 'שבעה' אחר פטירת אביו רבינו ה'דבר חיים' זיע"א, אמרתי לו פשט בנוסח התנחומין, שדודי הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אמר אותו לכ"ק האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור זצ"ל אחר פטירת אחיו הגדול כ"ק האדמו"ר בעל 'בית ישראלי זצ"ל. "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" - 'המקום' רומז למקום שהצדיק פעל בו משך שנות חייו עלי אדמות, שכאשר הוא ממשיך להתרבות ולפרוח עוד יותר מבחייו, ע"י המנהיג שהשאיר אחריו, זו הנחמה הגדולה ביותר, והעילוי נשמה הנעלית שיש לנשמת הצדיק בעלמא דקשוט.
הוספתי לומר לרבינו, כי בהמשכיות ההנהגה על ידו, בוודאי תהא נחמה גדולה לכל עדת החסידים שנותרו שבורים ורוצצים אחר המכה הגדולה.
מה יש למע"כ לספר מרבינו ה'באר יעקב'?
פעם בהיותי בקודש פנימה אצל רבנו ה'באר יעקב', סיפר לי רבינו עצמו על מקרה של סייעתא דשמיא מיוחדת שהיתה לו. וכך היה מעשה:
פעם נכנס אליו מאן דהו שהיה נודע בשערים כגביר אדיר ובעל ממון רב, שכל מי שרוצה להפקיד סכום כסף גדול אצל אדם מהימן הוא הכתובת הנכונה לכך, עד שנתפרסם שמו בכל מקום כאיל הון שמושפע בממון רב. אמנם הכיר אותו רבינו בהיותו אדם מפורסם, אך היות ולא דיברו ביניהם עד-כה, נהג רבינו שלא לברר את זהותו כפי שנהג עם הפוקדים את ביתו שלא התעניין לשמם. האיש פרץ בבכי מטלטל בגלותו את האמת שאינו עשיר ובוודאי שלא בעל-ממון, רק בעל-חוב גדול שיש לו הרבה נושים. אין לו יום ולא לילה, כאשר אנשים מבקשים להפקיד אצלו כסף ומתבייש להודות להם את האמת. וביקש את עצתו של רבינו שידרכהו מה לעשות, רבינו שהיה ליבן של ישראל חיזקו זמן-מה ונתן לו את ברכתו הלבבית.
עודו יוצא מהקודש פנימה, נכנסה משפחה מנתניה, שאמם ע"ה נסתלקה תקופה קודם לכן. האחים התלבטו ביניהם האם ראוי למכור כבר את דירת האם המנוחה ולהתחלק בכסף או שמא עדיף להמתין זמן נוסף עד למכירה, הם הציעו את התלבטותם לפני רבינו, והוסיפו כי מאן דהו המליץ להם על פלוני שמתגורר בבני ברק וכאן נקבו בשמו של האיש שנכנס לפניהם אל רבינו - שניתן להפקיד אצלו סכומים אדירים בהיותו עשיר ואדם מהימן, ושאלו את פי רבינו כדת מה לעשות.
כשרבינו סיפר לי את כל הסיפור, שיתף אותי עם ההתלבטות החזקה שהיתה לו, האם להמליץ למשפחה על אותו האיש כשהוא יודע שהוא אינו הכתובת הנכונה, אך מאידך אם ישלול את האפשרות הזאת תתאכזב המשפחה על אי-קבלת תשובה ברורה בנידון.
סיפר לי רבינו כי ביקש מהם להמתין כמה דקות, ובתוך כך נשא תפילה מעומק הלב שינחהו ה' מה לענות וליישר בין ההדורים. אחרי מספר דקות דומיה, שאל אותם רבינו למועד פטירת האם, והם נקבו לזמן קצר קודם לכן. ייעץ להם רבינו כי לדעתו ראוי שבמשך כל השנה הראשונה לא יתעסקו כלל עם הדירה, אלא ישאירו אותה כמו-שהיא, וככלות השנה יבואו אליו שוב לראות כדת מה לעשות... כך סיים רבינו לגולל בפניי את כל ההתרחשות תוך שהוא מפליא באוזני על סייעתא דשמיא מיוחדת שחווה בעצמו.
מעניין לעניין אספרה בזאת, כי ידוע לי מכלי ראשון על מאן דהו שהגיע אל הגאון הגדול ר' חיים גריינימן זצ"ל להתייעץ עמו אודות דבר- מה, והוא הפנה אותו אל רבינו זצ"ל שיתייעץ עמו וישמע ממנו את חוות דעת-קדשו.
בעת השיחה המרתקת במעונו של הג"ר ישראל יעקב בוק שליט"א, המארכת מעל ומעבר, מוסיפים לנו בני משפחתו שיחי' עוד עובדות מיוחדות המלמדות אותנו על זרוע עוזו של רבינו ה'באר יעקב' לשדד מערכות הטבע ולהחיש ישועות ורפואות לבני ישראל:
היה יהודי מבני עדות תימן שחש כאבים עזים בראשו, אחר שדרש ברופאים נאמר לו כי אין לו שום מיחוש רציני שיש לחוש עליו, ויכול להמשיך הלאה בשגרת חייו. כשכאביו התגברו והכבידו עליו וחש ייסורים קשים, שיתף את חברו בזה והשיח את ליבו במצוקה הקשה בה הוא שרוי, מחד, הרופאים מרגיעים אותו שהכול בסדר, ומאידך התחושות האישיות לא נותנות לו מרגוע והוא חושש לבריאותו. חברו ייעץ לו לפנות לרבנו ולקבל ממנו את ברכתו הטהורה ממעמקי הלב, היהודי דחה את העצה מכל וכל בנימוק שאין לו עסק עם אדמורי"ם ומעולם לא דרך על מפתן ביתם, ומה לו להתדפק על דלת הרבי מנדבורנה...
החבר שכנע אותו, ולבסוף שוכנע. הוא הגיע לרבינו ושטח בפניו את כאבו וביקש עצה מה לעשות. רבינו ביקש ממנו את הצילומים, אך היות והם לא היו עליו הלך לביתו וחזר עמם.
רבינו נטלם לידו, הדליק את המנורה שעמדה על שולחנו, ובדק היטב את המסמכים משך דקות ממושכות, אחרי שסיים לבדוק נענה ליהודי שהוא צריך לטפל בעצמו תיכף ומיד בלי להשתהות כלל.
תוך כדי הרים רבנו טלפון לאחד הפרופסורים הבכירים בשם ד"ר צרפתי וסיפר לו על היהודי שבא לפניו עם מקרה של כאבי ראש עזים ומבקש שיקבלו עוד באותו היום לצורך טיפול נחוץ. רבינו הורה ליהודי שייסע עוד באותו ערב לפרופסור צרפתי וכמסוכם ביניהם יקבל עוד היום טיפול רפואי. היהודי הגיע לד"ר צרפתי, והוא קיבל אותו מיד, עבר על המסמכים והודיע שיש לו מעל העיניים גידול שצריכים להסירו במיידי, מיד נכנס היהודי לניתוח חירום שתוכנן להיות בין שעתיים עד שלושה שעות.
אחרי שעתיים מתחילת הניתוח יצא הרופא מחדרו והודיע לאשתו של המנותח כי הניתוח יתארך מעבר לזמן שנקבע, היות והניתוח הסתבך. אשתו נתקפה בבהלה לשלום בעלה, וחיכתה בחוץ בחוסר אונים של ממש. אחרי שעה ארוכה, יצא הרופא עם חיוך רחב והודיע לאשתו כי בחסדי השי"ת הצליחו לייצב את המצב, בעלה סיים את הניתוח והנתונים חיובים וב"ה ניצל מסיבוכות קשה.
אחרי הניתוח שאל היהודי את הרופא איך הסכים לקבלו מיד בעוד שרבים מחכים זמן רב להתקבל אצלו? השיב לו הרופא: "דע לך, אחרי שראיתי אצל הרבי מנדבורנה דברים שמימיים - מה שהוא אומר לי לעשות אני עושה בלי לחשוב פעמיים. ואפילו אם יאמר לי להכניס את הראש ב'בית המטבחים' אקיים את ציוויו"...
"זכותם של קדושי עליון יגן עלינו"! - מסיים הגה"ח שליט"א את שיחתו המאלפת.