Skip to content
אתקינו סעודתא

ובנענועי אותם תשפיע

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

: "בִּפְרִי עֵץ הָדָר וְכַפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נָחַל אוֹתִיּוֹת שִׁמְךְ הַמִּיִחָד תְּקָרֵב אֶחָד אֶל אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדִי"

יום ה' בתשרי, תשע"ב.

השנה האחרונה לחיי-חיותו של רבינו בהאי עלמא.

עודו בעיצומם של עשרת ימי תשובה, חרדת הדין מורגשת על פני כול - ושבעתיים כהנה על פני מקורבי רבינו החרדים ודאוגים ממצבו הבריאותי הרופף, ורבינו עצמו נשמע מדובב מילים אחדות בשפתותיו, מתוך חולשה איומה.

החוורון נסוך על פניו, אבל אור גדול קורן מעיניו. אור עצום בוהק ממנו. זרועות ידיו שדופות, אבל הן מונפות אל-על בהתלהבות בלתי-מוסתרת, מביעות התרגשות גואה וסוערת.

הנכד שניצב לצדו הטה אזנו, מייחל לקלוט לקרבו את הדיבורים הלוהטים.

מה מסעיר את הסבא כל כך, מה מלהיב אותו עד כדי כך.

והקול נשמע, חלוש אך עוצמתי:

"כאלו ימים קדושים, כאלו ימים גבוהים.

עוד מעט כבר היום הקדוש, נטהרים לגמרי, נהיים נקיים לגמרי.

ואחר כך כבר מגיע היו"ט הקדוש סוכות. נוטלים את הד' מינים ומנענעים"---

והקול הסדוק מתייצב, מתחזק, מתגבה ומתרומם: "אה, אה! הנענועים!!! הנענועים הוא הרי עבודה קדושה, עבודה קדושה עד מאד, גאר א הייליגע עבודה!!!

צדיקים היו משקיעים בה כוחות עצומים, געוואלדיגע כוחות, למעלה מדרך הטבע"---

והקול מנסר, נצבע בצבעים נוגים אך חדים ביותר: "גם במצבים שונים, גם כשהצדיקים היו כל-כך חלשים, אבל הם השקיעו כוחות עצומים!

כי הם ידעו מה יכולים לפעול על ידי הנענועים! הם ידעו מה הם רוצים, והם ידעו שבנענועים יכולים לפעול זאת!"---

והיה הנכד מסומר למקומו, איבריו מנקשין דא לדא ובכל עצמותיו יאחזמו רעד. הן רואה מדי שנה בשנה את העבודה הנוראה והמופלגת שרבינו הגדול משקיע בעבודת הנענועים, עיניו - כמו עיני הציבור כולו - חוזות מדי שנה בשנה את נוראותיה של אותן רגעים כבירי הוד במחיצת הקודש, ואולם תמיד היו שרעפי רבינו משוטטות גבוה מני גבוה אך מלבא לפומא לא גליא. עקבותיו לא נודעו כלל ועיקר, ודלתי לבבו לא פתח בפני המון העם. כולם ראו והביטו כי שלהבת גדולה ונישאה מתלקחת כתנור אש בעת נוטלו את ארבעת המינים לידיו, והיו מקשרים נר"נם בנר"נו, משתוקקים להידבק ולהיכלל בעבודתו הטמירה בנתיב לא ידעו עיט. והנה, עתה, באורח נדיר, עוד לפני יום הכיפורים, כבר שומע הוא מפי הקודש מילים מוחשיות של כמיהה וערגה לסודה של עבודת הנענועים, מילים של השתוקקות לפעולות השמימיות הנשגבות שמתרחשות אותה שעה מתוך עבודת הצדיקים!

אכן, אין בנו השגה.

מעוטי דעה אנו, ואין בנו תבונה לירד לקצות דרכיו של צדיק-האמת בעבודתו את קונו בסילודין.

ברם, לפחות, הבה נא ניזכר קמעא באותם רגעים קדושים, נעלה נא על לב את זכר אותה עבודה קדושה ויוקדת שהניעה אמות הספים, למען נשכיל ונבין כי עמוק מני עמוק יש כאן, ונדבק עצמנו בעת נענוענו להתקשר בעבודת הצדיקים ולקיים המצוה על דעתם וכוונתם.

נענוע למטה – הוא נענוע למעלה

הנענועים אנו דנים, הרי שזו בדיוק ההגדרה. קרביו של הר געש פעיל המגולל מסות בוערות נפתח עם דבריו הנרגשים של נכד רבינו אדמו"ר א פייער. לבה רותחת של אש נשפכה שם, כתכולת סביבו והזרם אינו פוסק. בעבודת הנענועים השקיע מטשאקאווא שליט"א, כפי שרשם בכתביו (אשר רבינו מח ונשמה, ב'כוחות עצומים' כדבריו נדפסו בספר "נפשי תערוג"): דלעיל, עד שדומה היה כי סביבו מלהטת דם ואש ותמרות עשן.

"עבודת הנענועים שראינו אצל אא"ז רבינו מצמיד היה את ד' המינים ללבבו, קרוב-קרוב, זיע"א, היא בחינת 'הדרא דלא אפשר למיפרט אדוק-הדוק, כמו בשר מבשרו הם, ואז מטלטלן בשפוותא'. אין די מילים ואין די באר לתאר בנענוע שואג מעלה ומטה, כאשר ראשו מקפץ ולשרטט את אותן שעות רוממות. אשר מי בהתלהבות רבתי ורגליו מנתרות בעזוז וגבורה, שראה פניו אותה שעה, וזר לא יבין את זאת. אין ושרעפיו היוקדים מלמדות כי מערכה גדולה דרך להעביר את הדברים במלוא עוצמתן למי מתחוללת בקרבו. כיצד קרא פעם רבינו עצמו: שלא נוכח בכך בעיניו.

'כל עצמותיו תאמרנה' בעבודת הנענועים. הוא "א יעדע נענוע אונטן - איז א נענוע אויבן" (-כל עצמו היה מתנועע מעלה ומטה ולכל הצדדים, נענוע למטה, הוא נענוע למעלה), וכל הווייתו כדברי הגמרא על רבי עקיבא בתפילה. כל פעם ביטאה זאת במוחש--- מחדש נפלאתי לראותו מכופף כל קומתו התמירה כאגמון, בכריעה שאינה באה בנקל אף לאדם צעיר ובעל כח, ואילו הוא לא כהתה עינו ולא נס ליחה וטילטל את כל גוו בנענועי ד' המינים בעבודה כה רבתי". עכ"ד.

כבר המליצו כי אילו היו רגשות פועמים בקרב המילים הכתובות, היו הגליונות נמסים לפעמים ממכוות האש הצרובה בהם. אם בעבודת

ספרי הכוונות משך שעה ארוכה

ברם, אל נקדים את המאוחר.

העבודה הרבתי של הנטילה הראשונה ביום טוב ראשון של חג (ובשנה מעין זו שיו"ט חל בשבת - נהג כן בנטילה הראשונה בא' דחול המועד), החלה הרבה לפני הנצנוץ הראשון של אור הבוקר.

עבודת הקודש הנשגבה בעת קיום מצות נטילת לולב עם אור ראשון של שחר – בשעת נץ החמה מתוך אש להבת שלהבת

שעת הנץ החמה, הרגע בה ניתן כבר לקיים את המצוה הנחשקת, היתה כבר כתרועת השיא המנצחת על תום הפרק הראשון של המערכה הגדולה ששמה 'ההכנה למצוה'. מערכה זו, החלה עם עבודה גדולה ונקדשת של עיון בסודות המצוה וכיוונותיה, מתוך סידורי וספרי המקובלים יודעי רזי הח"ן, ובה השקיע רבינו מוחו ודמו עוד משעת עלות השחר בדרך-כלל.

הרה"ג רבי פינחס משה לנדמן שליט"א, מחשובי מרביצי התורה במחננו, מתאר זאת בקולמוסו:

"אציין בזה דבר פלא בעיני, ולשם כך אקדים מעט. הרי כידוע הרבי לא היה משתמש ברבים בסידורי כוונות האר"י למיניהם. רק לעתים נדירות היה פתוחים לפניו סידורי הכוונות, כגון בעת תקיעת שופר, או בסיומי שבועות של ספירת העומר, וכך היה גם בעת הנענועים. לקראת שעת ברכת הלולב היה הרבי פותח ומכין על שולחנו כמה סידורי הכוונות. בסוכת הרבי הסמוכה לבית המדרש הגדול, היה השולחן עומד מצפון לדרום והרבי היה יושב בראש השולחן בצפון וסטנדר שולחני לפניו ועליו מחזור 'בית תפילה', אולם את ברכת הלולב היה הרבי מברך כשפניו למזרח, ולכן היה מסדר במרכז השולחן את סידורי הכוונות".

הרב לנדמן מציין שינוי שראה באחת השנים:

"שנה אחת, בהגיע עת הנץ, הרבי קם מעוטף בטליתו כולו אחוז דביקות והלולב והאתרוג בידו, ואומר בקול רעש את הלשם יחוד ויהי רצון, ולפתע לפני הברכה רומז למשב"ק שיביא משהו, ולא היה ברור מה חסר לרבי. הלא הכל ערוך ומוכן לשעה זו. ניסה המשב"ק בזה או זה, ולא נחה דעתו, עד שהבין שהרבי חפץ שיביאו את המחזור 'בית תפילה' מראש השולחן, ויהא מונח לפניו, וכך הוה. הביאו שוב את המחזור, והרבי אמר מתוכו את הברכות (כמדומה אפילו ששמות ה' נדפסו בו בשני יודי"ן), למרות שהיו כמה וכמה סידורי כוונות ערוכים לפניו. איני יודע עד הלום, מה היה כוונת הרבי בזה, ומה ניתן ללמוד מזה, ויוסיף חכם וילמד לקח".

בספר "הליכות עולם" מובא ציטוט נאדר מרשימותיו של הרה"ג יוסף צביון שליט"א, המתאר כדלהלן:

"מחזה מפעים נחרט בליבי מימי בחרותי, במחיצת האדם הגדול בענקים רבינו הקדוש. היה זה בשנת תשס"ב, ביו"ט ראשון דסוכות, שאז זכיתי להיות בצילא דמהימנותא, בסוכתו של רבינו הסמוכה לביהמ"ד, כדי לחזות בעבודתו הקדושה בנטילת הלולב הראשונה של חג הסוכות בזמן הנץ החמה. נכנסתי לסוכה כרבע שעה קודם הנץ החמה, והמחזה שנגלה לעיניי, היה שלא מעלמא הדין, איך שרבינו הקדוש יושב ליד השולחן כשעיניו עצומות בדביקות נפלאה, וכולו אומר השתוקקות לקיים מצות ה' ברה. אחרי כמה דקות, רבינו כבר לא יכל לעצור ברוחו, פקח את עיניו ושאל האם כבר הגיע זמן הנה"ח. לגבאי לא היתה תשובה ברורה אך הרבי כבר קם בזריזות ממקומו, הלך לעבר הלולב שהיה מונח בסוף השולחן, ונעמד לידו על מנת שמיד כשיוכל יטול את הלולב וימליך את הקב"ה על כל העולם. אולם הגבאי העיר בעדינות שעדיין צריך להמתין עוד כמה דקות. חזר רבינו למקומו, עצם את עיניו ושב לשקוע בשרעפיו כהכנה למצות נטילת לולב. עברו כמה דקות, והתעורר ויכוח בין הגבאים [שכל אחד הביט בלוח אחר] אם כבר הגיע זמן הנץ או לאו. רבינו שהיה לו 'צד' שכבר הגיע הזמן, תיכן שוב את צעדיו ובא לו למקום הלולב, אך שוב חזר למקומו, לאחר שלא היה בטוח דיו שאכן הגיע זמן המצוה. בינתיים הלכו הגבאים להביא לוח מדויק, ואני ועוד כמה אברכים ובחורים נשארנו בסוכתו של הרבי. לפתע פקח הרבי את עיניו וסימן לנו בשאלה "מה השעה", ולא נחה דעתו עד ששמע מה השעה לפי כל השעונים שהיו אצל הבחורים. אדהכי והכי חזרו הגבאים ובישרו לרבינו שלפי כל הלוחות [ולכל השעונים] הגיע כבר זמן המצוה. לשמחתו של הרבי לא היה גבול, רבינו קם ממקומו בפעם השלישית, נטל את הלולב ובירך את מלך העולם בקול רם, ואף לאחר סיום הנענועים עיין בסידור הרש"ש באריכות, כשההרגשה היתה שרבינו אינו מסוגל להיפרד ממצוה חביבה זו".

"מה אעשה, לא יכולתי לישון"...

את השעות הקצרות שאחר חצות הלילה הקפיד רבינו לקיים במצוות שינה בסוכה, ובשל כך אך בקושי הצליח רבינו להפיל חבלי שינה על עיניו. כולו דרוך היה בהכנה נפשית אדירה לזנק כמו-רגע מערש משכבו ולהחיש פעמיו אל המצוה הגדולה הניצבת למפתנו, הוא ניהו נטילת ארבעת המינים מיד בתחילת זמנה.

מספר אחד הנכדים:

"באחת השנים, והנה מבחין אני ברבינו יורד אל המקוה עוד בתחילת >>> המשך בעמ' י"א"

תיעוד נדיר מעבודת הנענועים של רבינו הקדוש זי"ע סוכות תשמ"ב (בביהמ"ד ברח' מינץ) | מתוך ספר 'נפשי תערוג' ח"א

עבודת הקודש הנשגבה בעת קיום מצות נטילת לולב

עם אור ראשון של שחר – בשעת נץ החמה

מתוך אש להבת שלהבת

שעת הנץ החמה, הרגע בה ניתן כבר לקיים את המצוה הנחשקת, היתה כבר כתרועת השיא המנצחת על תום הפרק הראשון של המערכה הגדולה ששמה 'ההכנה למצוה'. מערכה זו, החלה עם עבודה גדולה ונקדשת של עיון בסודות המצוה וכיוונותיה, מתוך סידורי וספרי המקובלים יודעי רזי הח"ן, ובה השקיע רבינו מוחו ודמו עוד משעת עלות השחר בדרך-כלל.

הרה"ג רבי פינחס משה לנדמן שליט"א, מחשובי מרביצי התורה במחננו, מתאר זאת בקולמוסו:

"אציין בזה דבר פלא בעיני, ולשם כך אקדים מעט. הרי כידוע הרבי לא היה משתמש ברבים בסידורי כוונות האר"י למיניהם. רק לעתים נדירות היה פתוחים לפניו סידורי הכוונות, כגון בעת תקיעת שופר, או בסיומי שבועות של ספירת העומר, וכך היה גם בעת הנענועים. לקראת שעת ברכת הלולב היה הרבי פותח ומכין על שולחנו כמה סידורי הכוונות. בסוכת הרבי הסמוכה לבית המדרש הגדול, היה השולחן עומד מצפון לדרום והרבי היה יושב בראש השולחן בצפון וסטנדר שולחני לפניו ועליו מחזור 'בית תפילה', אולם את ברכת הלולב היה הרבי מברך כשפניו למזרח, ולכן היה מסדר במרכז השולחן את סידורי הכוונות".

הרב לנדמן מציין שינוי שראה באחת השנים:

"שנה אחת, בהגיע עת הנץ, הרבי קם מעוטף בטליתו כולו אחוז דביקות והלולב והאתרוג בידו, ואומר בקול רעש את הלשם יחוד ויהי רצון, ולפתע לפני הברכה רומז למשב"ק שיביא משהו, ולא היה ברור מה חסר לרבי. הלא הכל ערוך ומוכן לשעה זו. ניסה המשב"ק בזה או זה, ולא נחה דעתו, עד שהבין שהרבי חפץ שיביאו את המחזור 'בית תפילה' מראש השולחן, ויהא מונח לפניו, וכך הוה. הביאו שוב את המחזור, והרבי אמר מתוכו את הברכות (כמדומה אפילו ששמות ה' נדפסו בו בשני יודי"ן), למרות שהיו כמה וכמה סידורי כוונות ערוכים לפניו. איני יודע עד הלום, מה היה כוונת הרבי בזה, ומה ניתן ללמוד מזה, ויוסיף חכם וילמד לקח".

בספר "הליכות עולם" מובא ציטוט נאדר מרשימותיו של הרה"ג יוסף צביון שליט"א, המתאר כדלהלן:

"מחזה מפעים נחרט בליבי מימי בחרותי, במחיצת האדם הגדול בענקים רבינו הקדוש. היה זה בשנת תשס"ב, ביו"ט ראשון דסוכות, שאז זכיתי להיות בצילא דמהימנותא, בסוכתו של רבינו הסמוכה לביהמ"ד, כדי לחזות בעבודתו הקדושה בנטילת הלולב הראשונה של חג הסוכות בזמן הנץ החמה. נכנסתי לסוכה כרבע שעה קודם הנץ החמה, והמחזה שנגלה לעיניי, היה שלא מעלמא הדין, איך שרבינו הקדוש יושב ליד השולחן כשעיניו עצומות בדביקות נפלאה, וכולו אומר השתוקקות לקיים מצות ה' ברה. אחרי כמה דקות, רבינו כבר לא יכל לעצור ברוחו, פקח את עיניו ושאל האם כבר הגיע זמן הנה"ח. לגבאי לא היתה תשובה ברורה אך הרבי כבר קם בזריזות ממקומו, הלך לעבר הלולב שהיה מונח בסוף השולחן, ונעמד לידו על מנת שמיד כשיוכל יטול את הלולב וימליך את הקב"ה על כל העולם. אולם הגבאי העיר בעדינות שעדיין צריך להמתין עוד כמה דקות. חזר רבינו למקומו, עצם את עיניו ושב לשקוע בשרעפיו כהכנה למצות נטילת לולב. עברו כמה דקות, והתעורר ויכוח בין הגבאים [שכל אחד הביט בלוח אחר] אם כבר הגיע זמן הנץ או לאו. רבינו שהיה לו 'צד' שכבר הגיע הזמן, תיכן שוב את צעדיו ובא לו למקום הלולב, אך שוב חזר למקומו, לאחר שלא היה בטוח דיו שאכן הגיע זמן המצוה. בינתיים הלכו הגבאים להביא לוח מדויק, ואני ועוד כמה אברכים ובחורים נשארנו בסוכתו של הרבי. לפתע פקח הרבי את עיניו וסימן לנו בשאלה "מה השעה", ולא נחה דעתו עד ששמע מה השעה לפי כל השעונים שהיו אצל הבחורים. אדהכי והכי חזרו הגבאים ובישרו לרבינו שלפי כל הלוחות [ולכל השעונים] הגיע כבר זמן המצוה. לשמחתו של הרבי לא היה גבול, רבינו קם ממקומו בפעם השלישית, נטל את הלולב ובירך את מלך העולם בקול רם, ואף לאחר סיום הנענועים עיין בסידור הרש"ש באריכות, כשהרגשה היתה שרבינו אינו מסוגל להיפרד ממצוה חביבה זו".

תיעוד נדיר מעבודת הנענועים של רבינו הקדוש זי"ע סוכות תשמ"ב (בביהמ"ד ברח' מינץ) | מתוך ספר 'נפשי תערוג' ח"א

More in this printout

View the whole printout