אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְקֹוָק אֶמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל:
אז אמר שלמה ה' אמר כו'. הנה על פסוק ירושלם הבנויה, אמרו שירושלם העליונה כנגד התחתונה, ולבאר מציאות זה להיות מבוא לשכון י-ה אלקים בבית הבחירה שבארץ היא בחי' מציאות בית המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל מטה, ועל כן יש שייכות לתחתון להיות מושב לשכינה אשר בעליון,
וכמאמרנו על ענין עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, כי העומדים שם הם העומדים בבית ה' העליון, ועל כן אין להם שיעור ויחזיקם המקום:
וזה ענין כתובים אלו כי בראות שלמה כי שכן הענן בבית המקדש עד גדר שלא יכלו לסבול הכהנים, אז אמר שלמה בדרך תימה, האם ה' אמר לשכון בערפל חומריות העולם הזאת איך יתכן?
אך אין זה כי-אם שלא בית אחד יחשב שבניתי כי-אם שנים, שבבנות בית למטה הוא כאילו בניתי של מעלה כי פה שורה העליון:
(יג) בָּנָה בָנִיתִי בֵּית זְבֶל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתָּךְ עוֹלָמִים:
וזהו בנה בניתי כי בבנין זה בניתי גם העליון הוא בית זבול כי שם הוא כנודע מרז"ל, כי בית המקדש של מעלה הוא ברקיע הרביעי הנקרא זבול שעל ידי כן הוא מכון לשתשב כאחת בשני עולמים בעולם העליון ובתחתון, שעל ידי העליון השורה למטה אתה נמצא גם בזה מה שאין כאן אם היה המקדש במקום אחר שלא היתה הכנה לכך, וזהו מכון לשבתך עולמים.
(יד) וַיַּכֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֶת כָּל קְהֵל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהֵל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד:
ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל, לומר כי גם היות שכינה במקדש בזכות ישראל הוא כי הם העיקר, כי בם שוכן הוא יתברך כי היכל ה' המה ובאמצעותם שורה בבית, על הדרך האמור, על כן ויברך את כל קהל ישראל והוראה לזה כי זכותם הוא העושה, הלא הוא כי וכל קהל ישראל עומד שם כי החזיקם המקום עם היותם כחול אשר על שפת הים לרוב, ושמא יאמר איש, למה תאמר כי אין המקום סובל השכינה כי-אם באמצעות ישראל קדושים, שהוא יתברך שוכן בתוכם ובזכותם ממשיכים בית המקדש של מעלה כמדובר:
על כן אמר... (טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֶת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר: (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל:
על כן אמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר דבר בפיו דבר זה אשר ודאי דברו אמת אל דוד אבי ובידו של דוד מלא לאמר אלי לעשותו:
ומל הוא הדבר אשר דבר? הלא הוא מן היום אשר הוצאתי כו', לומר אל יעלה על רוחכם כי ישב אלקים על הארץ גם שיהיה בבית המקדש, כי הלא מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית לשכן שם ה' עד שואבחר בדוד להיות על עמי ישראל עליהם, ממש להריק על ידו להם שפע עליון כי (דוד) הוא הראש לשכון קה אלקים בו כי היכל ה' המה כללות ישראל, והוא (דוד) על ראשם עיקר מושב אלקים השורה בישראל, ואז על ידי זכות היות מי שהוא משכן אלקים. ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלקי ישראל, לא שעיקר מושבו יתברך בבית כי-אם בישראל והעיקר בדוד רק לשם ה' לשכון שם ה' שתתפשט שם שכינה מאת האיש או אנשים אשר המה היכל ה' באמת, וזהו שנכנס בעיר ויצא בדוד:
ומה שאמרתי ובידו מלא לאמר שבידו של דוד מלא, לאמר לזולת הוא,
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָךְ לְבָנוֹת בֵּית לִשְׁמִי הֵטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבָךְ: (יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנָה הַבִּית כי-אם בִּנְךְ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצִיךְ הוּא יִבְנָה הַבַּיִת לִשְׁמִי: (כ) וַיָּקָם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וְאָקֵם תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאֵשֵׁב עַל כְּפָא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וְאֶבְנָה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל:
כי ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך כו' הנני מצרף מחשבה למעשה כאילו עשית, וזהו הטיבות כי היה עם לבבך, והוא כי כל העושה מצוה נעשה ממנה מלאך טוב, וזה יאמר במחשבה הטובות בפועל כאילו עשית מלאך טוב כאשר היה עם לבבך, רק אתה לא תבנה כו' כי-אם בנך כו', וזהו אשר אמרתי לאמר כי בידו מלא לאמר לבנו לבנותו. ויקם ה' כו'. לומר אל תתמהו לאמר אם אמצעות אבי סיבב היות שכינה במקום אך הוא היה עיקר מושב אלקים אם כן למה בימיו לא שרתה שכינה, כי הנה דעו נא כי ויקם ה' את דברו אשר דבר שלא בחר בעיר, כי-אם עד בא דוד ובו בחר לעשות עיקר דירתו כי הלא אני קמתי תחתיו, וזהו ואקום תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל היות שפע עליון מושפע עליהם כאשר היה בדוד כאשר דבר בפרטים ולא יעצרך הגשם מלדעת מצפוני לב האדם שמחומר קורץ, כי הנך שומר הברית דוקא לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם מה שלא עשית לזולתו, אך אין זה כי-אם שכל לבבות דורש אתה ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואין כמוך...
וְאֶשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְקֹוָק אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
וזהו ואשים שם מקום לארון, והוא כי הלא יקשה שהיה לו לומר ואשים שם את הארון או ואבנה שם מקום לארון ולא ואשים שם מקום לארון, אך אמר הנה אין שום מקום בעפר הארץ מכון למושב הארון אשר שם ברית ה', אך אני שמתי מקום כאילו בידי ובאמצעותי שמתי הכנה וקדושה נוספת על הבית ההוא להיות מוכן לארון אשר שם כו':
(יג) בָּנָה בָנִיתִי בֵּית זְבֶל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתָּךְ עוֹלָמִים (טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י-הוה א-להי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מְלֵא לֵאמֹר: (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (כג) וַיֹּאמַר: יְקֹוָק אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךְ אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךְ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךְ בְּכָל לִבָּם:
אחרי אומרו כי על ידי שני דברים תצדק השראת שכינה בבית המקדש, א' כי הוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, כאומרו בנה בניתי בית זבול לך, שעל ידי כן מתפשט איכות בית המקדש של מעלה בשל מטה ועל ידי כן השכינה אשר בעליון נמצאת גם בתחתון, נמצא כי כאחת הוא יתברך בשני עולמים, וזהו שמסיים ואומר מכון לשבתך עולמים שיושב בשני עולמים כאחת. עוד טעם שני והוא שאין עיקר הישיבה בארץ כי-אם באדם, שהרי לא בחר בעיר ויבחר בדוד שהוא מרכבה ומושב והיכל ה' ואגב מתפשט בבית, אמר עתה בשני כבר ניכר אלקותך בפירוש הא', כי אין כמוך שיהיה כאחת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כמדובר. ועוד שנית, והוא כי אתה משגיח בפרטים ולא יעצרך הגשם מלדעת מצפוני לב האדם שמחומר קורץ, כי הנך שומר הברית דוקא לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם מה שלא עשית לזולתו, אך אין זה כי-אם שכל לבבות דורש אתה ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואין כמוך...