קווה לשלום ואין טוב
כבר כמה שבועות קודם גמר מלחמת העולם הראשונה אמר רבינו ה'דברי ברוך' לפני עדת מרעיתו על תאריך מסוים בחודש הבא שבו יתרחשו חדשות גדולות בעולם, ואכן כעבור חודש ימים הסתיימה המלחמה ונעשה שלום בעולם. אמנם רבינו ה'דברי ברוך' הביע מורת רוחו מן השלום הזה ואמר כי אין זה השלום האמיתי, והיה אומר כי לולא התמהמהנו לעשות תשובה באמת היה בא השלום האמיתי של הגאולה השלימה בביאת המשיח. ועכשיו שלא זכינו, יהיה השלום הזה הכנה למלחמה גדולה אחרת, ולא יהיה שקט בעולם עד שיבוא הגואל לעשות שלום בעולם.
והיה רבינו ה'דברי ברוך' ממליץ באותם הימים לפרש מה שאנו אומרים ומתחננים בברכת אהבה רבה "מהר והבא עלינו ברכה חיים ושלום מהרה" – שאנו מבקשים מה' שיביא עלינו שלום שיהיה שלום של ברכה, פירוש שלום אמיתי ולא שלום שיהיה הכנה למלחמה אחרת.
דעת לנבון נקל שאוזני הציבור לא היו מסוגלות לקלוט את דבריו של הרבי שנאמרו באש שלהבת ובגעגועים של אמונה בביאת המשיח; הלבבות השבורים והנפשות הנאנחות קיוו לקצת מנוחה, ששו ושמחו ששנות הקרב והמלחמה הגיעו לסיומן, ומעתה ציפו לבנות את חייהם מחדש על מי מנוחה, השקט ובטח.
אמנם לא ארכו הימים ודברי רבינו התחילו להתקיים במלוא עוזם: כאמור, התפוררה אז מלכות אוסטריה-הונגריה לארצות ולאומים שונים שעדיין לא הספיקו לבסס את שלטונם בארצם, והעמים השונים אשר עד עתה הייתה להם מטרה משותפת להיפטר מעול מלכי הארץ, מעתה החלו להתגרות אלו באלו. כך פרצה מלחמה בין הפולנים לאוקראינים על השליטה במחוז גאליציע ובעיקר במחוז לבוב, שם התנהלה מלחמה עזה ועקובה מדם. כנהוג משנות דור אצל שונאי ישראל, היו היהודים הקורבנות העיקריים, ומדין ומואב עשו שלום ביניהם להצר לישראל. כך אחרי שכבשו הפולנים את העיר לעמבערג הגדולה, ביצעו טבח נורא ביהודים והרגו מאות, ואלפי ישראל נפצעו.
רבינו ה'דברי ברוך' ברוב אהבתו לישראל היה מצטער עצמו בצרתן, והיה מצווה לקרוא לפניו את הידיעות שהופיעו בעיתונים על המתרחש, והיה שומע ופניו נופלות, ראשו כפוף וגופו שוחה עד לארץ ועיניו זלגו דמעות; והיה צועק ובוכה על שבר בת עמו, על עם ה' שנפלו בחרב ביד הרשעים הארורים, ואמר: "מאן יכול למסבליה!" (מי יכול לסבול זאת!). ואמר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" – היינו מה שיש עלינו לעשות הוא לצעוק לה', להתפלל ולעשות תשובה, כי הצרה באה רק לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ואז תיכף תצמח מן הצרה הישועה והגאולה.
עת צרה היא ליעקב
אחרי עבור המלחמה לא שבה הרגיעה לעיר וויען, כי אמנם הודחה הממשלה של הקיסר, אבל הממשלה החדשה טרם התבססה; ולא עוד אלא שלא כממשלת הקיסר שנטתה חסד ליהודים, הרי שממשלה חדשה זו הייתה לקויה בשנאת ישראל בסתר ובגלוי. בעיר התקיימו מספר הפגנות וכינוסים בהם נאמו נאומים שונים בשנאת ישראל ודברי קטיגוריא נגד היהודים.
בחודש אלול של שנת תרע"ט הגיעה הבשורה הנוראה שמפלגת ה'קריסטליך סאציאלע פארטיי' קיבלה רשות מן הממשלה לעשות יום גילה וחירות הנקרא 'גאו טאג'. כמובן שדעתם של שונאי ישראל אלו נתונה הייתה לנצל את היום הזה לעשות פרעות ביהודים ולהחריב את כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות שבעיר. במיוחד תכננו לעשות חורבנות ברובע ה'צוויטער בעצירק' ששם היה מרכז מושב היהודים בעיר. בצר להם פנו היהודים אל הממשלה, שאמנם הבטיחה להם שיעמידו שומרים מזוינים על הגשרים שלא יניחו אותם לחדור אל תוך רחובות היהודים. אלא שידעו היהודים היטב כי הימים ימי בוקה ומבולקה ואיש כל הישר בעיניו יעשה, ואין להם לבטוח על משענת קנה רצוץ הלזו.
התיישבו הנהלת ה'קולטוס געמיינדע' לאסיפות והחליטו להוציא כרוז לבל יתאספו היהודים בבתי הכנסיות ובתי המדרשות בימי ראש השנה ויום הכיפורים, אלא יתפללו בבתים פרטיים. יהודי וויען קיבלו עליהם בלית ברירה את הוראות ה'קולטוס געמיינדע' וסידרו מניינים פרטיים בבתי השכונה.
בית השם נלך
רבינו ה'דברי ברוך' הצטער מאוד על כי בתי המדרשות יהיו סגורים בימי הרחמים והרצון, ובכן החליט לפעול למען ביטול רוע הגזירה. קם ונסע הרבי לבית החיים העתיק בזעע גאססע להתפלל על ציון זקנו הרבי רבי שעפטיל זצוק"ל בנו של השל"ה הקדוש.
בהגיעו אל שערי בית החיים ציווה רבינו ה'דברי ברוך' לכל בני לווייתו שיישארו בחוץ, רק את בנו רבינו זצוק"ל הרשה לבוא עמו אל הציון. אחר כך אמר רבינו ה'דברי ברוך' לבנו שעתה הוא מתכונן לעשות את הייחוד של השתטחות – ייחוד שעל ידו יכול נר"נ של הצדיק להתייחד עם נר"נ של הצדיק הנפטר ויכול לדבר עמו, הוא פקד על בנו רבינו שלא יעמוד אצלו בשעה שהוא מייחד ייחוד, רק יתרחק מן הציון למשך רבע שעה ואחר כך יחזור אליו.
עשה רבינו כדברי אביו ועמד הרחק מן הציון הקדוש בעומדו שם שמע קול כלב צועק. כאשר חזר אל אביו, מצא אותו כשפניו לבנות כסיד. שאל רבינו ה'דברי ברוך' את רבינו אם שמע משהו בשעת ההשתטחות, נענה לו רבינו כי שמע קול כלב צועק. ענה לו רבינו ה'דברי ברוך': "ער האט מיר שיער צוגענומען פון דער וועלט און פון יענער וועלט, אבער איך האב ברוך השם געפועלט" (כמעט ונטלני מן העולם הזה ומן העולם הבא, אך ברוך ה' פעלתי!). ובכך גילה לו כי כלב זה היה מהני כלבין דחציפין.
אחר כך יצא רבינו ה'דברי ברוך' מבית החיים והיה מלא שמחה, ואמר לכל האנשים שהמתינו בחוץ שברוך ה' פעל שלא ישלטו שונאי ישראל בבני ישראל כלל, ויוכלו כל היהודים לילך ולהתפלל בבתי הכנסיות ובתי המדרשות. וכן שלח שליח אל הנהלת ה'קולטוס געמיינדע' שיוכלו לפרסם ברחובות כי יוכלו לילך ולהתפלל בבית המדרש באין מפריע ולא יאונה להם כל רע, רק לא יאריכו בתפילה יותר מדי ולא יתעכבו בבתי המדרש אחרי התפילה.
יהודי וויען שידעו את שמו של רבינו ה'דברי ברוך' בטחו בדבריו שלא ישובו ריקם, ואכן הלכו להתפלל בבית המדרש. והגם שנאספו הרשעים בהמוניהם, לא יכלו לנגוע ביהודים לרעה ולא קרה מקרה רע לאף אחד מבני ישראל, והיה נס גדול ליהודים.
בתיאורו את המאורע הנורא הזה מסיים בנו הרה"ק מקעשינוב זי"ע: "וידענו כי הוא אבינו הקדוש ז"ל פעל כל זאת, רק הוא קיבל עליו להיות נתפס בעוון הדור ולהצילם מכל רע". ואכן באותה שנה נתפס רבינו ה'דברי ברוך' בעוון הדור, ונסתלק לגנזי מרומים, זכותו יגן עלינו ועכי"א.