Skip to content
אילנא דחיי - סקאליע

זמן שמחתינו - מדת השמחה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סיפר רבינו שליט"א שפעם קרא לו רבינו זצוק"ל בדירתו ואמר לו: 'דו ווילסט די רבונו של עולם זאל זיין מיט דיר, זיי בשמחה', והוסיף ואמר 'איך האב א סייעתא דשמיא, אז איך פאל קיינמאל נישט אריין אין קיין עצבות ומרה שחורה'.

סיפר הרה"צ ר' שמעלקא לייפער מחוסט ז"ל: פעם כשהייתי אצל דודי ה"ה רבינו ז"ל בימות הקיץ, יום אחד כשלמד ראיתי שהיה לו זוהר וגם הספר שיחת חולין של תלמידי חכמים, וזה ספר של מילי דבדיחותא מצדיקים, ואני תמהתי למה צריך ספר הזה, וישבתי שם, ובאמצע לימודו ראיתי שלקח הספר, וקרא בו, ופתאום התחיל לצחק בצחוק גדול, והחווה בידיו כאילו הוא רוצה להגיד לי הבדיחה, אבל מרוב צחוק לא היה יכול להוציא הגה מפיו, דבר שלא ראיתי מימיו, ונסתכלתי עליו בתמיה, כשנרגע סיפר לי הבדיחה, חייכתי, היה יפה אבל לא ראיתי מה היה בו כ"כ כדי להביא לכזה צחוק.

אלא שבאמצע השחוק עמד קימעא והוציא כזה קרעכץ עמוק ופנה אלי, "אוי וויי איז מיר, דער פעטער מאכט זיך נאריש"?!, ובין רגע נהפך המצב כמו שהיה לפני זה, בשיא הערנסקייט, ולא הבנתי כל הענין, והיה קשה לי לשאול.

אחר הצהריים הלכתי לטייל עמו, אז אמר לי 'שמעלק'לע תדע לך שליצר הרע יש רק כלי מלחמה אחת אשר בזה מנצח במלחמתו וזה ה"עצבות", כשרוצה להעביר איזה אדם מדעת קונו, אז מכניס אותו למצב של עצבות, ואז כבר קשה לו להתמודד', ואמר לי דברים מבהילים "נאריש זאל מען זיך מאכן, אבער בשמחה דארף מען זיין" עכשיו הבנת מה היה לפני הצהריים, כשהפעטער האט זיך נאריש געמאכט.

סיפר רבינו שליט"א, בסוף ימיו של רבינו זצ"ל בימי חליו עבר ניתוח, ונכנסתי אל החדר בביה"ח והתחלתי לבכות, שאל אותי, מדוע אתה בוכה, אמרתי 'דער זיידע דארף האבן א רפואה שלימה', אמר לי, 'אויב דו ווילסט פועל'ן א ישועה פאר דיין זיידע, זיי בשמחה ווייל די אר"י הקדוש זאגט מ'קען אסאך מער פועל'ן מיט שמחה', ולא הוריד אף דמעה אחת.

שמיני עצרת ושמחת תורה

נודע שהיה רבינו זצ"ל מכבד לומר פסוק ועל זה היה אומר תורה. בשמיני עצרת היו מוכרים את הזכות לאמירת הפסוק, והמרבה במחיר זכה בו, ורבינו אמר תורה על פרשת 'וזאת הברכה'. שנה אחת אמר רבינו שימכרו את הפסוק, והבטיח שכל סכום שיתן הקונה עבורו, יזכה לריוח של פי ארבעים!, מחמת כן עלו המחירים עד מאד, ואחד הקונים רכש את הפסוק בשלושת אלפים דולר, שהיה הון עתק באותם ימים. ואכן, לאחר יום טוב הצליח והרויח במאוד מאד.

סיפר הרה"צ ר' אהרן משה לייפער מחוסט זצ"ל, גיסו של רבינו זצ"ל, שכאשר הגיע לוויען, נוכח לדעת כי מנהג המקום בשמחת תורה הוא לשוב הביתה לאחר תפילת מעריב, ורק בשעה מאוחרת בלילה מתחילים בעריכת ההקפות. אולם, היות שהיה בידו מנהג מקאמארנא שלא לטעום דבר קודם ההקפות, פנה לגיסו רבינו זצ"ל, ואמר לו שאין באפשרותו להשתתף בהקפות המאוחרות שכן הן נערכות לאחר קידוש. השיב לו גיסו רבינו זצוק"ל: מה אוכל לומר לך, כאן זהו המנהג, וקשה יהיה לך למצוא עשרה אנשים שינהגו כמותך.

הוא הבין מדברי גיסו כי הוא אינו מתנגד לכך שיערוך הקפות בעצמו, אלא שחשש שלא יהיה לו מנין. כשנכנס רבינו זצוק"ל לביתו וסיפר לרבנית על המאורע, נשמעו לפתע קולות של הקפות בנעימה יתירה. כשנכנס לביהמ"ד, ראה שאכן התאסף מנין, שכן היו כאלו שזכרו את המנהג הקדום והסכימו להישאר עמו. מכל מקום, רבינו ז"ל ישב בחדרו והאזין לכל סדר ההקפות, ואמר הרה"צ ר' יוסף ברוך פינחס ז"ל שבאותה שעה למד אביו רבינו ז"ל את הניגון של "אחד יחיד ומיוחד", שמנגנים בחצרות קדשינו בהקפה ראשונה, המקובל מחצה"ק נאדבורנה כפי ששמעו מגיסו.

בחור אחד מאנ"ש סיפר ששנה אחת הרגיש התעלות והתלהבות גדולה בשעת ההקפות ובשנה שניה השתדל ויגע הרבה כדי להרגיש התלהבות ושמחה ולא הצליח. ובא והתאונן לפני רבינו זצוק"ל, ורבינו השיב לו שפעם אחת אמר הבעש"ט הק' זי"ע משל למה הדבר דומה, למי שנכנס לתוך "שענק" ואמר שרוצה לקנות משקה לשתות, והם נתנו לו מעט מכל מין משקה לדוגמא. והוטב בעיניו מה שנתנו לו לטעימה וביקש שיתנו לו הדוגמאות עוד הפעם לטעימה. והבעל הבית השיב לו שזה הי' רק לדוגמא ואם רוצה עוד, אז צריך לשלם עבור זה. וכמו כן, אמר הבעש

More in this printout

View the whole printout