סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה (סוכה ב.).
אמרו חז"ל פני משה כפני החמה ופני יהושע כפני הלבנה, החמה יש לה אור מצד עצמו, אבל הלבנה צריכה לקבל אור מאחרים, ומשה היה יחיד בזה שהוא היה מאיר ובא מעצמו, ולא הוצרך לקבל מרב גשמי, אבל שאר הצדיקים מיהושע ואילך הם בבחינת פני הלבנה, שצריכים לקבל הארה מרבותיהם. אמנם בזמן הזה אין אנו בבחינה זו של משה רבינו, ולכן סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה, שצל רומז שצריכים להיות בבחינת צל, לקבל מאחרים, ואנחנו צריכים להיות בבחינת פני לבנה, לקבל הארה מפני רבותינו, לחסות בצל סוכה עד ביאת גואל צדק.
סכות, כיון דיתבו בסכות, הא אשתזיבו מן מקטרגא, וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. הרי בסוכה בני ישראל נשמרים מן השונאים והמקטריגים.
ואיתא בספה"ק מגלה עמוקות (רנ"ב אופנים, אופן קל"ב) וזל"ק, שסוד סוכה נרמזת באות ה', דקיימא לן (סוכה ד:) שצורת סוכה היא שתי מחיצות ושלישית רק אפילו טפח, והיא צורת אות ה', עכל"ק.
וזהו עשה עמי אות לטובה, היינו אות ה' המרמז למצות סוכה היא אות בשבילי לטובה, ויראו שונאי ויבושו, כאשר אכניס לסוכה ולא יוכלו להרע לי, כי הסוכה שומרנו ומצילנו מכל מקטרג ומכל אויב.
[רבינו שליט"א - אמירה נעימה תשע"ג]