Skip to content
אילנא דחיי - סקאליע

שמיני עצרת ושמחת תורה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

נודע שהיה רבינו זצ"ל מכבד לומר פסוק ועל זה היה אומר תורה. בשמיני עצרת היו מוכרים את הזכות לאמירת הפסוק, והמרבה במחיר זכה בו, ורבינו אמר תורה על פרשת 'וזאת הברכה'. שנה אחת אמר רבינו שימכרו את הפסוק, והבטיח שכל סכום שיתן הקונה עבורו, יזכה לרווח של פי ארבעים!, מחמת כן עלו המחירים עד מאד, ואחד הקונים רכש את הפסוק בשלושת אלפים דולר, שהיה הון עתק באותם ימים. ואכן, לאחר יום טוב הצליח והרויח במאוד מאד.

סיפר הרה"צ ר' אהרן משה לייפער מחוסט זצ"ל, גיסו של רבינו זצ"ל, שכאשר הגיע לוויען, נוכח לדעת כי מנהג המקום בשמחת תורה הוא לשוב הביתה לאחר תפילת מעריב, ורק בשעה מאוחרת בלילה מתחילים בעריכת ההקפות. אולם, היות שהיה בידו מנהג מקאמארנא שלא לטעום דבר קודם ההקפות, פנה לגיסו רבינו זצ"ל, ואמר לו שאין באפשרותו להשתתף בהקפות המאוחרות שכן הן נערכות לאחר קידוש. השיב לו גיסו רבינו זצוק"ל: מה אוכל לומר לך, כאן זהו המנהג, וקשה יהיה לך למצוא עשרה אנשים שינהגו כמותך.

הוא הבין מדברי גיסו כי הוא אינו מתנגד לכך שיערוך הקפות בעצמו, אלא שחשש שלא יהיה לו מנין. כשנכנס רבינו זצוק"ל לביתו וסיפר לרבנית על המאורע, נשמעו לפתע קולות של הקפות בנעימה יתירה. כשנכנס לביהמ"ד, ראה שאכן התאסף מנין, שכן היו כאלו שזכרו את המנהג הקדום והסכימו להישאר עמו. מכל מקום, רבינו ז"ל ישב בחדרו והאזין לכל סדר ההקפות, ואמר הרה"צ ר' יוסף ברוך פינחס ז"ל שבאותה שעה למד אביו רבינו ז"ל את הניגון של "אחד יחיד ומיוחד", שמנגנים בחצרות קדשינו בהקפה ראשונה, המקובל מחצה"ק נאדבורנה כפי ששמעו מגיסו.

בחור אחד מאנ"ש סיפר ששנה אחת הרגיש התעלות והתלהבות גדולה בשעת ההקפות ובשנה שניה השתדל ויגע הרבה כדי להרגיש התלהבות ושמחה ולא הצליח. ובא והתאונן לפני רבינו זצוק"ל, ורבינו השיב לו שפעם אחת אמר הבעש"ט הק' זי"ע משל למה הדבר דומה, למי שנכנס לתוך "שענק" ואמר שרוצה לקנות משקה לשתות, והם נתנו לו מעט מכל מין משקה לדוגמא. והוטב בעיניו מה שנתנו לו לטעימה וביקש שיתנו לו הדוגמאות עוד הפעם לטעימה. והבעל הבית השיב לו שזה הי' רק לדוגמא ואם רוצה עוד, אז צריך לשלם עבור זה. וכמו כן, אמר הבעש"ט הק', הוא בנוגע לעבודת השי"ת שבתחילה משפיעים לאדם טעם ותענוג גדול בעבודת ה' שיתעורר עי"ז לעבוד השי"ת כדבעי אבל אח"כ שוב אינו מרגיש טעם זה אלא ע"י יגיעה.

More in this printout

View the whole printout