ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'
הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר
ספה"ק ליקוטי מהרי"ל מרבה"ק ר' יהודה לייב מזאקילקאוו
הכנה להמשיך עלינו אור הסוכות
שלש פעמים נאמר בסוכה בקרא, והגמרא דרשה בזה. ואפשר ג"כ לידרוש טעמא דקרא, מפני מה כתיב ב' פעמים בסכת חסר ואחד מלא בסכות?
הענין כך הוא, כי ידוע מספרים הקדושים, עי' אלשיך ויקרא (כג, לג), שורש הסוכה, כי אחרי הטהרה (מחטא העגל) ביום הכיפורים זכינו לישב בצילא דמהימנותא עילאה, בצילא דקודשא בריך הוא,
וזל"ק האלשיך: ויקרא פרק כג, לג: בחמשה עשר יום לחדש השביעי. והטעם פירש באומרו הזה שהוא להיות חדש זה, כי אז עלתה ארוכת ישראל ותיקון העולם... כי אז באותו חדש היה התיקון, כי במחרת יום הכפורים ירד משה בלוחות שניות וברצון טוב ובבשורת עשות המשכן להשרות שכינתו בתוכו. וכן בכל דור החדש ההוא כפרה לישראל, שהוא תיקון העולם והארת כבודו על ידי כפרת ישראל. באופן כי החדש השביעי הזה הוא המיוחד אל החג: (עכלייק האלשיך)
(ממשיך הליקוטי מהריייל) ומאז והלאה נקבע לדורות. וצונו הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה אחר טהרת נפשנו ביום הכיפורים.
החיוב מוטל עלינו בני ישראל להשתדל תיכף במצוות סוכה, כאשר נצטווינו מפי חז"ל, אשר מפיהם אנו חיין, להכין המצות לזמן הקבוע לנו בתורה הקדושה,
והכל הוא מאהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל, כנאמר, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, על כן, צוה לנו לישב בסוכה, כי ע"י מצות סוכה שאנו מקיימין כדת וכהלכה, נסתם פי המקטריגין עלינו, ולא יתערב זר בשמחתנו, כי הש"י חופף עלינו, ומסתיר אותנו מכל המציקים לנו:
אבל לזה צריך הכנה רבה עצומה לכל איש מישראל לפשפש במעשיו קודם החג הקדוש, ולטהר ולקדש עצמו כפי יכולתו,
ומי יאמר זכיתי לבי, עם כל זה, אם האדם עושה כפי יכולתו, ומתחיל להכין את עצמו בקדושה ובטהרה תיכף במוצאי יום הכיפורים לעשות בסוכה כאשר רמזו לנו חז"ל, ועיקר הוא שהאדם ישתדל להיות כלי מוכשר לקבלת קדושת חג הסוכות, ולזה אל יתרפה עצמו ממלאכת שמים ח"ו, ולא יעזוב עבודתו מימים הנוראים הקודמים, רק תיכף במוצאי יום הכיפורים יאיר שכלו לכל עניניו, בלא
ואם הוא משתדל כפי יכולתו על כל פנים, אזי הקדוש ברוך הוא מגין עליו בחג הסוכות ומסתירו מכל המקטריגין ושומרו ומצילו מכל דבר רע ופורס עלינו סוכת שלומו.
והעיקר לתקן חוש השמיעה וחוש הראות, כי בראיה ובשמיעה תליא מילתא.
ועיקר הכנה, שידע בעצמו כי אפילו אם יכין האדם וישמור את עצמו בכל עניניו נחשב למאומה, כי האדם איננו יכול לעשות שום ענין בשלימות, רק שהקב"ה מקבל הרצון והחפץ של כל ישראל, ושולח לו ברכתו בשלימות בלי שום חסרון חלילה, כי הוא ממלא כל עלמין: (אולי כונתו שמאמר זוהייק הנייל מרמז שהי ממלא כל החסרונות וההעלמות (כל עלמין))
ותיבת סוכה יש לו שלשה פירושים: שמיעה והאזנה, מלשון, הסכת ושמע ישראל.
גם סובל הפירוש ראיה, מלשון יסכה הנאמר אצל שרה, שסכה ברוח הקודש.
וגם כיסוי, מלשון סכך, כשמה.
ועל זה בא הרמז בתורה ב' פעמים בסוכת חסר, כי זה מרמז על האדם שצריך לתקן עצמו השמיעה (הסכת ושמע) והראיה (שסכה ברוהייק) כנ"ל, והאדם אינו יכול לעשות בשלימות, (רק בבחיי יחסרי)
אבל אם האדם עושה את כל כפי יכולתו, אף שהוא בחסרונות, הקדוש ברוך הוא מקבל באהבה ושולח להאדם שפע וברכה מכל העולמות, וממלא לו כל חסרונותיו, וחופף ומגין עליו.
ועל זה בא הרמז בקרא בפעם שלישית, בסוכות מלא, להורות שהקב"ה מגין ומחסה על האדם החפץ בבריתו בשלימות בלי שום מחסור, כפי מתנת ידו הרחבה והמלאה.
והוא הענין הכתוב אצל יעקב אבינו, (כאשר עדיין נשאר בהם שיריים של לבן ועשו, אזי) ויעקב נסע סכתה, חסר, ולמקנהו עשה סכת, כתיב גם כן חסר וא"ו.
(וכאשר נטהרו מהם ובאו אל המנוחה ואל הנחלה) על כן קרא שם המקום סוכות, מלא בוא"ו, והמבין יבין: