ולקחתם מפרי הארץ:
סוכות שנת תש"ו שהה רבינו בירושלים, בהיותו שם לשנה תמימה מחודש אלול תש"ה שהגיע משווייץ, עד חודש אלול תש"ו שהפליג על הספינה בדרכו לארה"ב, וערך את כל הימים טובים כבן ארץ ישראל בלי יום טוב שני. וכעת השאלה נשאלת, איזה אתרוג בחר בו רבינו, מכל מיני האתרוגים הנמצאים בארץ ישראל. והשאלה מקבלת משנה תוקף, כשנוטלים בחשבון, ששנת תש"ה היתה שנת השמיטה. וידוע לכל בר בי רב דחד יומא, המערכה הכבידה שניהל רבינו בשנת תשי"ב-תשי"ג נגד אתרוגי ארץ ישראל שנעבדו בשביעית, וכתב עליה השלש תשובות שנדפסו בשנת תשי"ג, כחיבור הראשון שיצא לאור מספריו הרבים. וכידוע שהתבטא אז לפני האדמו"ר מבאיאן זצ"ל בשיחה "ווען איך וועל קומען אויפן בית דין של מעלה, וועל איך מיך אויפטוען אז איך האב גע'אסר'ט די ארץ ישראל'דיגע אתרוגים בשנת השמיטה".
גם ידוע, ורבינו מזכירו בתוך התשובה, שאתרוגי ארץ ישראל בימים ההם היו על פי רוב אתרוגים מורכבים. כאשר רבינו כותב בזה"ל (יור"ד סי' צ"ז ט"ז) "ובאמת שגם בלאו הכי האתרוגים האלו פסולים המה שהמה מורכבים, ונתברר לי כן בהיותי שמה אחר החקירה והדרישה, וזה איזה שנים שדברתי פה באמעריקע עם ראש הסוחרים שרוב אתרוגי ארץ ישראל המובאים לכאן הוא על ידו, והודה לפני בפה מלא שהמה מורכבים, וגם בשנה זו הובאו רוב אתרוגי ארץ ישראל על ידי אותו הסוחר".
ובכן השאלה כפולה ומכופלת, בשנת תש"ה תיכף לאחר המלחמה, כאשר עדיין היה תוהו ובוהו, ולא היה אפשריות להביא אתרוגים מחוץ לארץ, וא"כ איזה אתרוג מארץ ישראל, בחר בו רבינו, שהאמין בו שאין בו לא חשש הרכבה ולא חשש שמיטה.
אתרוגים המורכבים בארץ ישראל
ראשית, הבה נחקור אחר מפת שדות האתרוגים בימים ההם בא"י. מתחלה, טרם התחילו החובבי ציון לבנות הקאלאניעס, לא היה מסחר כללי של אתרוגי א"י כלל. היו אז אילנות בודדים בין ההרים והיערות ביד הערביים, ששם גדלו אתרוגים מקוריים שלא נרכבו מעולם, וחכמי צפת שדרו בארה"ק מתחלה השתמשו רק באתרוגים אלו, כמו שרואין בשו"ת מבי"ט ומהר"ם אלשיך, והיו בחזקת בלתי מורכבים למאה שנים, וגדלו באופן פרימיטיבי בלי אופני המסחר של בעלי החקלאות כהיום, שלא היה אז ביד הערביים היכולת והידיעות לזה, ואף לא היה להם הסיבות להרכיב כלל.
במשך השנים כאשר התחילו לבנות הקאלאניעס ע"י החובבי ציון, שמטרתם היתה לעבוד את האדמה שיוציא פירות למסחר, ורצו לעשות מסחר לשלוח מאתרוגי א"י ולשלחם לחוץ לארץ, ולא שמירת התומ"צ עמד לנגד עיניהם, ולכן התחילו לנטוע הרבה שדות ע"י הרכבה, כדי להשביח מקחם.
עיקר חשש הרכבה התחיל בשנות ה'תר"ל, כאשר התחילו החובבי ציון לנטוע אתרוגי קורפי בעיר יפו, ואז יצא רינון על האתרוגים שהם מורכבים. הבי"ד בירושלים שלחו שליחים בקיץ תרל"ז ובחורף תרל"ח, לבדוק כל הפרדסים בכל ארץ ישראל, והוכח שהרבה אילנות חדשים בשדות יפו המה מורכבים. הבי"ד אישרו אז האילנות הישינים שנשארו בחזקת אינם מורכבים. והיה אז מחלוקת אם להתיר האתרוגים מהשדות החדשים, אלו הבאים רק מתולדות מורכב. למעשה לא התירו הבי"ד דירושלים האתרוגים הבאים מתולדות מורכב, רק אילנות אלו שלא היה עליהם ראי' שהם באים מתולדות מורכב, והטילו השגחה עליהם מהיום והלאה שכעת אינו מורכב.
ברבות השנים שנתרבו הקאלאניעס ושדות האתרוגים החדשים, נתרבה בד בבד חשש ההרכבה באתרוגי ארץ ישראל. ולכן הידרו יראי ה' לקנות רק מהגידולים הישנים, הבאים מהיערות, כשכונת 'אום אל פאחם' השוכנת בין שכם לצפת, ומשם וכיוצא בו, לקחו יראי ה' אתרוגיהם כל השנים.
הסוחר שהעיד לרבינו אודות האתרוגים המורכבים
כנזכר לעיל, כתב רבינו שכבר חקר ודרש על זה בהיותו בא"י, כלשונו "ונתברר לי כן בהיותי שמה אחר החקירה והדרישה". וגם בכאן דיבר עם ראש הסוחרים בענים זה, וכלשונו "וזה איזה שנים שדברתי פה באמעריקע עם ראש הסוחרים שרוב אתרוגי ארץ ישראל המובאים לכאן הוא על ידו, והודה לפני בפה מלא שהמה מורכבים, וגם בשנה זו הובאו רוב אתרוגי ארץ ישראל על ידי אותו הסוחר".
ומעשה שהיה באותו הסוחר כן היה. אותו הסוחר היה ראש הסוחרים של 'לודמיר אתרוגים', ורבינו הגיע בספינת 'וואלקעניא' ביום ב' דר"ה תש"ז לארה"ב. אותה הספינה הביא אתה משלוח של עשרים אלף אתרוגי א"י של לודמיר. וכמבואר בהכתבי עת של אז, היה להם קושיים לשלוח האתרוגים לארה"ב ע"י מצרים, כי היה אז באיקאט מכל מדינות הערביים נגד תוצרת הארץ, ומדינת מצרים לא הרשו לשלוח על ידם פירות א"י. ולכן ביקשו מבעלי ספינת 'וואלקעניא', לשלוח עמם האתרוגים.
מודעה אודות שילוח אתרוגי א"י על הספינה שנסע בה רבינו
חקר תולדות ודברי הימים בקורות ימי רבינו זי"ע
אותו ראש הסוחרים שרבינו מזכיר שדיבר עמו לא היה על הספינה, רק נסע מקודם לקבל את האתרוגים בארה"ב, והוא קיבל את פני הספינה אז בר"ה תש"ז. והנה בהתשובה כתב רבינו שדיבר עמו פה בארה"ב. ובמושיען של ישראל (ח"י עמ' תנט) מובא בשם כמה נוכחים בסעודת ט"ו בשבט שנת תשכ"ה, שהתקיימה בביהמ"ד שבביתו, ודיברו אז מאתרוגי א"י, ורבינו סיפר שמצא את ראש הסוחרים על הספינה. ולכאורה פשר הדברים הוא, שהלא רבינו נשאר על הספינה עד אחר שבת שלאחר ראש השנה, ואותו ראש הסוחרים כבר היה שם מתחלה להמתין על הסחורה שהגיע אליו, ועלה על הספינה לקבל סחורתו, ולכאורה התקיימה השיחה עמו שם על הספינה, לאחר שכבר הגיע הספינה לחופי ארה"ב.
ובזכרונות הרה"ח ר' יוסף פרענקל ז"ל מלוגאנא (באילנא דחיי ח"ב פכ"ה) מספר, שבשנת תשי"ט בדרכו של רבינו לא"י כשהיה רבינו בשווייץ, עבר דרך איטאליע, והרב ר' ישעי גרויס ז"ל מקערעסטיר-בערבעשט, שהיה סוחר אתרוגים באיטאליע, ניצל ההזדמנות והגיע לרבינו והביא עמו חתיכות אילנות האתרוגים להראות הסימנים שאינם "אתרוגים מורכבים". ואז נעשה שיחה בענין זה, ודיברו גם מאתרוגי ארץ-ישראל, ואמר אז אחד הנוכחים, שאיזה רבנים התירו מין אחד מאתרוגי א"י שביררו שאינו מורכב, ענה רבינו: "דאס שמעקט אויך מיט ציונות. פאר מיר האט מעיד געווען ר' דוב לודמיר, דער אייגנטימער פון די בארימטע לודמיר אתרוגים, אז ניין-און-ניינציג פראצענט פון די אתרוגים אין ארץ ישראל זענען מורכבים".
ובמושיען של ישראל (שם) מביא בשם ר' יוסף פרענקל, שרבינו אמר אז בשם ראש הסוחרים שאמר לו, שאם יבא אחד ויגיד להרבי שאתרוגי א"י אינם מורכבים לא יאמין לו כלל, כי תשעים ותשע אחוז מאתרוגי א"י הנם בחזקת מורכבים. והעיר רבינו שהודה לו אז כאשר עדיין לא השכילו להתבייש בזה שהם מורכבים. והגה"צ מפאיע זצ"ל סיפר (דולה ומשקה ח"ב פרק חג הסוכות), שבסוכות תש"ז דיבר רבינו הרבה מזה שאתרוגי א"י המה מורכבים, ואמר אז רבינו "איך האב אליינס געהערט פון לודמיר אז די אתרוגים זענען מורכבים".
במושיען של ישראל (שם) נדפס הודאת בעל דין, העתק ממאמר באחד מהכתבי עת היהודיים בארה"ב קודם סוכות תש"ז, שמעידין על עצמן שאתרוגי א"י הורכבו ע"י החובבי ציון, והחרדים ניהלו מלחמה נגדם, עד שהציונית כבש את כולם, נשתתק המלחמה. וז"ל המאמר "בכלל איז די גאנצע אתרוגים פראדוקציע אין ארץ ישראל א יונגע, די אידן אין מזרח אייראפע האבן פון קדמונים געהאט א טראדיציע צו באניצען זיך מיט אתרוגים פון דעם אינזל קארפו. ווען עס האט זיך אנגעהויבן די אידישע קאלאניזאציע באוועגונג אין א"י, האבן די רעליגיעזע אידן וועלכע זענען געווען חובבי ציון און מזרח'יסטען, געדארפט פירן א שטארקן קאמף מיט די פרומע אידן, זיי זאלן ניצן די א"י אתרוגים, זייער טענה איז געווען אז דער א"י אתרוג איז א מורכב וכו'. דער קאמף האט זיך געצויגן א לאנגע צייט, אבער אזויווי דער רעיון פון חיבת ציון האט די לעצטע יארן ארומגעכאפט די גאנצע אידישע פאלק, אזוי האבן אויך די פרומע אומפארטייאישע אידן אנגעהויבן צו באניצן דעם ארץ ישראל אתרוג".
הודאת בעל דין על אתרוגי א"י המורכבים
רבי מאיר צבי ובנו רבי יונה זאב הערשלער זצ"ל מנקיי הדעת שבירושלים
ובכן אם רבינו ידע כ"כ בטיב מצב האתרוגים בא"י, הן בנוגע הרכבה, והן בנוגע שמיטה. נשאלת השאלה איזה אתרוג לקח רבינו בשנת תש"ו, כאשר רבינו כתב על אותה תקופה "ונתברר לי כן בהיותי שמה אחר החקירה והדרישה", א"כ כאן הבן שואל, לאחר החקירה והדרישה, מה היה החלטתו מהיכן לקנות אתרוג, כי כמובן שלא היה אז אפשרות להביא אתרוג מחוץ לארץ, כאשר כל מסחר האתרוגים נפסק בעת המלחמה, ובפרט השילוח עד א"י.
מנקיי הדעת שבירושלים המפורסמים, משפחות יראי השם יוצאי מדינת אונגארן שעלו לארץ ישראל, היו משפחת הערשלער. רבי יוסף שמואל הערשלער אבד"ק סאבאדי היה תלמיד הכתב סופר, ועלה לארץ ישראל ביחד עם בנו רבי מאיר צבי בשנת תרכ"א. רבי מאיר צבי הערשלער נשא בשנת תרכ"ח את בת רבי יונה זאב מענדילזאהן זצ"ל מו"ץ בעיר חברון נכד הבעל התניא, והשד"ר והממונה על הכוללים של האשכנזים והספרדים בעיר חברון. היות שמסחר האתרוגים היה אז ביד הכוללים, לכן בהיותו חתן הממונה על הכוללים, נסע רבי מאיר צבי בין הכפרים והיערות לחפש אתרוגים עבור הציבור. בפירסום שפירסם רבי מאיר צבי בשנת תרפ"ד על מסחרו באתרוגים, כותב שזה לו חמשים שנה שהאתרוגים הם תחת השגחתו הנמרצה והמדויקת, שאין בהם חשש מורכב. דהיינו שהיה לו כבר פיקוח על האתרוגים שלו שאינם מורכבים, עוד טרם הבדיקה שהבי"ד בירושלים עשו בשנת תרל"ח.
רבי מאיר צבי היה מקורב מאד אצל רבי שמואל סאלאנט, ועם השדי חמד הרב בחברון. בשנת תרס"ה התיישב בירושלים, נתמנה שם להיות ממנהלי כולל אונגארן. שמו ג"כ נמנה ברשימת השבעים, שנתמנו להוועד הגדול של וועד העיר למקהלות האשכנזים של העדה החרדית. גם נחתם שמו על כמה הצהרות מהנהלת העדה החרדית.
חתנו רבי אהרן יעקב פרוש זצ"ל מח"ס איפה שלמה, שעזר בידו בעבודת גידול האתרוגים, להחזיק האילנות הישנים שהם בחזקת בלתי מורכבים, כתב בהספידו על חותנו "ומעולם לא הסכים לעשות יד אחת עם הסוחרים, ושיטתו היתה לזכות את הקהל במצות שמורה ובאתרוגים בלתי מורכבים ולפיכך הוזיל להם ודעתו היה שגם עי"ז יתרבו הקונים ויהיה גם רוחים".
י"ב תשרי תרע"ד פירסם רבי מאיר צבי מודעה כדלהלן:
כי יש לי ת"ל פרדסים בוואדי קילט, עין פואר, ועין סולטאן, המעובדים בהשגחתי הנמרצה והמדויקת, שלא יהי בהם אף חשש קל מן הקל של הרכבה, שיעידו על זה בתעודותיהם הרבנים הגאונים תקיפי דארעא דישראל, ה"ה רבינו הגאון האדיר כמוהר"ר שמואל סלאנט זצ"ל והגאון הגדול בעל שדי חמד זצ"ל, ויבדל לחיים טובים ארוכים ה"ה הגאון כמוהר"ר יוסף חיים זאנענפעלד שליט"א, בכדי להנצל מזיוף צריכים הקונים מחו"ל להשגיח על התעודות הצרופות להאתרוגים לראות אם נמצא עליהן כתיבת וחתימת ידי ממש, יכול אני להמציא לסוחרים ולמזמינים אחרים, אתרוגים למאות ולאלפים בלי פיטמאות, אבל אתרוגים עם פטמאות אפשר להזמין אצלי רק לאחדים".
יש בזה עדות חשובה, כי בספר מאמר מרדכי מובא שרבי שמואל סאלאנט לא נתן שום השגחה על אתרוגים רק בנוגע הפרשת תרומות ומעשרות, אבל על חשש הרכבה לא רצה ליתן הכשר. וכ"כ רבי צבי הירש שוואדראן זצ"ל בנו של המהרש"ם, על רבי
ר' מאיר צבי הערשלער נבחר מעדת אשכנזים פרושים וחסידים לוועד הכללי
יוסף חיים זאנענפעלד שלא נתן הכשר על אתרוגים שאינם מורכבים. וכאן אנו מוצאין לראשונה, שרבי מאיר צבי הערשלער, שגדולי ירושלים הכירו אותו מקרוב, האמינו בו ונתנו לו הכשר גם על אתרוגים בלתי מורכבים.
בחודש אלול תרפ"ד פירסם רבי מאיר צבי בקול ישראל מודעה אודות האתרוגים, וכותב כהאי לישנא:
"מי האיש החפץ באתרוגים כשרים ומהודרים הכשרים באמת, בלי שום חשש הרכבה כלל וכלל, גם בלי חשש תערובות אתרוגים מגנות המורכבים, יפנה ישר אלי ויקנה "אתרוגי ועד אל קעלט" אשר טפחתי והגדלתי על ידי ממש, וגם מאתרוגי הכפרים אשר מעיד אני עליהם שאין בהם חשש מורכב כלל, מהם "מחמשים שנה" ומהם לפחות שלשים שנה, אשר מעיד אני בתורת עדות שאין בהם חשש מורכבים כלל".
רבי מאיר צבי נסתלק בשנת תרפ"ח, ובנו מנקיי הדעת שבירושלים רבי יונה צבי הערשלער זצ"ל, מילא מקומו בהעבודת הקודש להחזיק השדות המקוריים הכפריים של האתרוגים בלי חשש מורכבים. היות ואותן האתרוגים באו מהיערות מהשכונות שכם, אום אל פחם, שדרו שם הערביים, ובאותן השנים כבר היה המתיחה רב בין היהודים והערביים הודות פעולת הציונים, ולכן היתה זאת מסירות נפש מצדו לנסוע שמה לפקח על האתרוגים. עבודה זו החזיק עד שנת תש"ט, שאז לאחר הקמת המדינה, כבר היה א"א לנסוע שמה בין הערביים.
בשנה הראשונה לפטירת אביו, תרפ"ט, פירסם קול קורא בקול ישראל כהאי לישנא:
"מי האיש וכו' יפנה ישר אלי ויקנה אתרוגי "ועד אל קעלט" אשר נטפחו ונגדלו על ידינו ממש. וגם מ"אתרוגי הכפרים" אשר עליהן העיד אבי ז"ל הכ"מ שאין בהם חשש מורכב כלל, מהם מחמישים שנה ומהם לפחות שלשים שנה שאין בהם חשש מורכבים כלל, יפנו דוקא ישר אלי. האדרעסע: יונה זאב הערשלער בתי כולל אונגארן.
במשך השנים ידעו כל גדולי ירושלים ונקיי הדעת שבה, שלהשיג אתרוג בלי חשש מורכב כלל קונים אצל רבי יונה הערשלער. רבי יונה היה רגיל לכתוב בתוך פנקס בכל שנה כל אלו שקנו אתרוגים אצלו, ושם נמנים כל גדולי ויראי ה' שבירושלים. באותן השנים כבר לא היה לו כמות מרובה מאתרוגים, כי כאמור היה כרוך במסירות נפש להביא אתרוגים מהכפרים של הערביים. ובתוך הפנקס של שנת תש"ו נמצא בסך הכל 200 אתרוגים שמכר. אבל שמות כל הקונים הם מסלתה ומשמנה של בני ירושלים.
נשאר בידינו הפנקס של שנת תש"ה ותש"ו. רבי איסר זלמן מלצר היה רגיל לקנות אצלו אתרוג, והגאון מבריסק הגרי"ז סאלאוויטשיק זצ"ל, עוד טרם הגיע לארץ, היה רגיל לבקש מרבי איסר זלמן שישלח לו אתרוג, שהיה קונה מרבי יונה הערשלער'ס אתרוגים. כשהגיע הרב מבריסק לירושלים, חקר אצל רבי איסר זלמן מהיכן היה רגיל לקנות עבורו אתרוג, ענה לו מרבי יונה הערשלער. התחיל גם הרב מבריסק לקנות אתרוג רק אצל רבי יונה. כמסופר בעובדות והנהגות לבית בריסק, קנה רק מהאתרוגים הגדלים בין ההרים ולא בהשדות, פעם משכם ופעם מאום אל-פאחם, ופעם מקאבארא (כפר בירושלים). בני הרב מבריסק סיפרו שהיה רגיל לומר, ווען ר' יונה ברענגט אן אתרוג, איז דאס אן אתרוג.
בהפנקס משנת תש"ה - תש"ו כשהגאון מבריסק כבר היה בירושלים, רואין שמו של הרב מבריסק בהפנקס. גם רואין שמו של רבי איסר זלמן מלצר בהפנקס, שקנה אתרוג לעצמו ולחתנו בארה"ב, שהוא כפי הנראה הגאון רבי אהרן קאטלער ז"ל.
גם שמו של החזון איש מוזכר שם בהפנקס. גם יש בנמצא מכתב בכת"י החזו"א, שכותב:
שלו' וישע רב ליקירי שיחי'
שלוח בה 1.77 לשלם להרב יונה הרשלער עבור האתרוגים לפני חג הסוכות, ואכפול שלו' ותודה הדוש"ת, אי"ש
ובכן, כאן אנו מגיעין לתרץ קושייתינו, מהיכן לקח רבינו אתרוג בשנת תש"ו בירושלים, בלי שאלת הרכבה ושאלת השמיטה. התירוץ אנו מוצאין בהפנקס משנת תש"ו של רבי יונה הערשלער. רצוף פה צילום מהפנקס, ורואין שם 'מרן שליט"א', שהכונה על גאב"ד ירושלים הגרי"צ דושינסקיא. ואח"כ כתוב 'האדמו"ר מסאטמאר' עם מספר 2, רגיל שכונתו שרבינו לקח אצלו שני אתרוגים. הכר נא למי החותמת ולמי הפתילים, גילוי נפלא על מקור האתרוג של רבינו בארץ ישראל בשנת תש"ו.
בצילום השני, שגם הוא מפנקס תש"ו מרבי יונה הערשלער, רואין 'האדמו"ר מסימהלי', שכונתו על רבי ליפא'לע מסעמיהאלי, חתן רבינו. גם רואין שם תלמידו של רבינו 'רבי צבי פנחס מושקוביץ', שהיה מהמקורבים ביותר לרבינו בירושלים.
מהשמות הידועים שאנו מוצאין בתוך הפנקס, הם הגרי"ז מבריסק, הגרי"ץ דושינסקיא, רבי איסר זלמן מלצר, הרב מפרעשבורג, רבי מאטל סלאנימער, השומרי אמונים, רבי יוחנ'טשע מראחמיסטריווקא, רבי אשר זעליג מרגליות, רבי העניך פאדווא, רבי דוד יונגרייז, רבי חיים יוסף דינקליס, ועוד ועוד מנקיי הדעת שבירושלים.
ובכן אם הגענו למקור האתרוג של רבינו בשנת תש"ו, הדבר פשוט שלא היה בו חשש הרכבה, כי הלא זאת היתה כל עבודתו של רבי יונה הערשלער, להחזיק האתרוגים הישנים בשכונות הערביים בחזקת בלתי מורכבים. וגם בנוגע שמיטת שנת תש"ה, לא היה בו שאלה, כי היו ביד הערביים משך כל השנה, וכפי הנראה ניטלו מהאילן לאחר ראש השנה תש"ו, במוצאי שנת השמיטה.
מכתב החזון איש אודות אתרוג מר' יונה הערלשער
האדמו"ר מסאטמאר בפנקס תש"ו
האדמו"ר מסמיהאל ור' צבי פנחס מושקביץ בפנקס תש"ו