Skip to content
תמצית חבורת ש"ס

הקדמה למסכת סנהדרין

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מצות עשה מן התורה להעמיד בארץ ישראל בתי דינים בכל עיר ועיר ולכל שבט ושבט, דכתיב "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ד' אלוקיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק".

לאחר שנתבארו דיני ממונות במסכתות הקודמות (בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא), מבארת מסכת זו את דיני בית הדין הדנים בדיני ממונות, ואח"כ מבוארים דיני נפשות שהם צריכים סנהדרין של כ"ג דיינים, ודיני ד' מיתות בית דין, ומתי צריך סנהדרין של ע"א דיינים. והגמרא מפרטת את דיני אותם דברים שנידונים בבתי דינים אלו, וכן מבוארים דיני העדות בדיני ממונות ודיני נפשות, וחיוב מיתה בבן סורר ומורה. ובסוף המסכת מבוארים דיני רודף, חייבי מיתה בידי שמים, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא.

דברים נוספים שנתבארו במסכת זו,

עיבור השנה (י"א. - י"ג:), דיני כהן גדול ומלך (י"ח. – כ"ב:), מנין לתחית המתים מן התורה (צ' - צ"א), והרבה מדברי חז"ל על מה שיהיה לעתיד לבוא (צ' - ק:), ועל מלכי ונביאי ישראל בימי בית ראשון (ק"א: - ק"ז:), ועוד.

חלק מהדינים שצריכים בית דין ונתבאר דינם במסכת זו-

דיני ממונות (ב' – ו'). מוציא שם רע (ח. - ט:). חיוב מלקות (י'). עיבור החודש. (י'). עיבור השנה (י"א. - י"ג:). סמיכת חכמים (י"ג - י"ד.). עריפת עגלה (י"ד). ערכין (ט"ו.). שור הנסקל (ט"ו: ל"ו). עיר הנידחת. (י"ז: קי"א: - קי"ג.). כהן גדול. (נ"ב). הבא על אמו או על אשת אביו ומשכב זכור ורובע ונרבע לבהמה (נ"ג – נ"ה). מגדף (נ"ו. ס.). חיוב מיתה בז' מצוות בני נח (נ"ו – נ"ט). ברכת ד' (ס'). עבודה זרה (ס' - ס"ד). הנותן מזרעו למולך (ס"ד). אוב וידעוני (ס"ה). מקלל אביו ואמו (ס"ו). מסית ומדיח ומכשף (ס"ז). בן סורר ומורה (ס"ח: - ע"ב.). בא במחתרת ורודף (ע"ב – ע"ד. והם נהרגים גם בלי בי"ד). הבא על אשה ובתה (ע"ה). רוצח (ע"ו – פ'). מכה ומקלל אביו ואמו (פ"ד פ"ה). גונב נפש (פ"ה: - פ"ו.). זקן ממרא (פ"ו: - פ"ז.). נביא שקר, כובש נבואתו, ומי שאינו מקיים נבואה. (פ"ט – צ').

מלכים ונביאים ואישים נוספים מהתנ"ך שנידונו במסכת זו-

זו- אלדד ומידד (י"ז). דוד המלך (י"ט:). יוסף בועז ופלטי בן ליש ועמידתם בנסיון (כ.). דוד ובניו (כ"א). שבנא (כ"א). אדם הראשון (ל"ח ל"ט). אחאב (ל"ט:). עכן (מ"ג: מ"ד.). יהודע (מ"ד.). יואב (מ"ח מ"ט). פנחס וזמרי (פ"ב). עקידת יצחק (פ"ט:). מתים שהחיה יחזקאל (צ"ב). חנניה מישאל ועזריה דניאל עזרא ונחמיה (צ"ב: - צ"ג:). חזקיה וסנחריב (צ"ד. - צ"ו.). נבוכדנצר (צ"ו). ירבעם אחאב ועוד ממלכי ישראל (ק"א: - ק"ד.). בלעם (ק"ה. – ק"ו:). דואג (ק"ו:). דוד ובת שבע (ק"ז). אלישע וגיחזי (ק"ז:). נח ודור המבול (ק"ח). דור הפלגה ואנשי סדום (ק"ט). קורח ועדתו (ק"ט ק"י).

סדר וענייני פרקי המסכת

פרק ראשון (דיני ממונות בשלשה. ב. י"ח.) עוסק במנין הדיינים שצריך לכל דבר, כגון דיני ממונות שצריך שלשה, ומה בכלל דיני ממונות, ודיני נפשות צריכים כ"ג, ואלו דברים צריכים ע"א דיינים, (ובחלק מהדברים הגמרא מפרטת עוד הלכות בדברים אלו). וכן יבואר האם צריך דיינים מומחים או לא, ומי יכול לדון, ודיני עיבור השנה.

פרק שני (כהן גדול. י"ח. – כ"ב:) עוסק בדיני כהן גדול ומלך, בתחילה מבואר האם הם יכולים להיות דיינים והאם דנים אותם, ואגב כך מבוארים עוד מדיני כהן גדול ומלך.

פרק שלישי (זה בורר. כ"ג. – ל"א:) עוסק בדרך בחירת הבי"ד והדיינים בדיני ממונות, ומתי בעל דין יכול לפסול דיין או עד של השני, ועד מתי בעל דין יכול לחזור בו מהסכמה שהסכים לבעל דינו יותר ממה שהוא מחויב, וכן מבואר מיהם אלו הפסולים לדון או להעיד, מחמת שהם נחשבים רשעים או קרובים, וכן מבוארים דיני עדים זוממים, והאם העדים צריכים לראות או להעיד יחד, ועד מתי אפשר לסתור את הדין.

פרק רביעי (אחד דיני ממונות. ל"ב. ל"ט:) עוסק בצורת קבלת העדות ע"י בי"ד, מתי צריך דרישה וחקירה, והרבה מכללי דיני ממונות ודיני נפשות והחילוקים שיש ביניהם.

פרק חמישי (היו בודקין. מ. – מ"ב.) עוסק בדיני החקירות שעושים לעדים בדיני נפשות, ומה הדין כשיש הכחשה בין העדים בבדיקות או בחקירות, ובאיזה צורה בי"ד מכריעים את הדין.

פרק שישי (נגמר הדין. מ"ב: - מ"ט.) מתחיל לעסוק בצורת מיתה מד' מיתות בי"ד, שהם סקילה שריפה הרג וחנק, ובפרק זה מבוארת צורת הסקילה, ודיני איסור הנאה ממת ומדברים השייכים לו.

פרק שביעי (ד' מיתות. מ"ט: - ס"ח.) עוסק בסדר החומר של הד' מיתות (ונ"מ למי שנתחייב ב' מיתות שדנים אותו בחמורה), ובדיני מיתת אשת איש שזינתה (ארוסה או נשואה, כהנת או ישראלית, מתי היא חייבת שריפה ומתי סקילה או חנק), ומהי צורת מיתה בשריפה הרג וחנק, ואח"כ מבארת הגמרא מיהם אלו החייבים סקילה, ופרטי דינים באותם אלו שאין שחייבים סקילה, ובדיני ז' מצוות בני נח, ובאיסור עבודה זרה.

פרק שמיני (בן סורר ומורה. ס"ח: - ע"ה.) עוסק בדיני בן סורר ומורה, ובדיני מיתת רודף ובא במחתרת או מי שבא לבעול עריות, ומתי אומרים יהרג ואל יעבור.

פרק תשיעי (הנשרפים. ע"ה. – פ"ד.) עוסק בדיני אלו החייבים שריפה, ובדיני רוצח, ועל מי נאמר קנאים פוגעים בו, ומי חייב מיתה בידי שמים.

פרק עשירי (אלו הן הנחנקים. פ"ד: - צ.) עוסק בדיני הנחנקים, כמכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא, ונביא שקר. ובזה סיימה הגמרא לבאר דיני ד' מיתות בית דין.

פרק אחד עשר (חלק. צ. – קי"ג:). לאחר שסיימה הגמרא לבאר בפרקים הקודמים דיני ד' מיתות בית דין (וחייבי מיתה בידי שמים), עוברת הגמרא לבאר למי אין חלק לעולם הבא, ומנין אנו לומדים מהתורה שיש תחיית המתים, ומה יהיה לעתיד לבוא אחרי ביאת המשיח ותחיית המתים. וכן מובאים בגמרא הרבה מאגדות חז"ל בענין דניאל ונחמיה, חנניה מישאל ועזריה, חזקיה וסנחריב, נבוכדנצר, ירבעם אחאב ועוד ממלכי ישראל, בלעם, דואג, דוד המלך, אלישע וגיחזי, דור המבול דור הפלגה ואנשי סדום, מחלוקת קורח ועדתו. ובסיום המסכת מבארת הגמרא דיני עיר הנידחת.

מסכת מכות שבאה אחרי מסכת זו משלימה את העניינים הנדונים במסכת זו ושייכים לבית דין בשלשה עניינים: א' דיני עדים זוממים. ב' חיוב גלות. ג' דיני מלקות.

ב. בי"ד של שלשה דנים דיני ממונות, והיינו גזילות (-כופר בפקדון ששלח בו יד, או חוטף מחבירו, אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה), וחבלות תשלום ה' דברים, וכן נזק בשור המועד או אדם שהזיק, וחצי נזק, תשלומי כפל דגניבה, וד' וה' בגונב שור או שה וטבחו או מכרו, האונס והמפתה נערה בתולה שמשלם חמישים כסף. וכתבו התוס' (ד"ה דיני) שאחרי שלמדנו בב"ק ב"מ ובב"ב את דיני הממונות, בא התנא ללמדנו בכמה דיינים דנים אותם. והא דלא תנא כופר בשור שהרג אדם, ול' של עבד בשור שהרג עבד, ר"ת מבאר שזה בכלל חבלות, או דתנא ושייר ושייר נמי יציאת כל עבד בשן ועין וראשי אברים. וי"מ דמתני' כר"ע שכשאין השור נסקל רק בכ"ג גם התשלומין צריכים כ"ג, והתוס' דוחים שיש שיטות בגמרא שר"ע מודה ששייך כופר כשהשור לא נסקל.

כמו כן בי"ד של שלשה דנים בקידוש החודש, חליצה, מיאון (-יתומה קטנה שהשיאוה אימה או אחיה לדעתה, דמדאורייתא אין קידושי קטנה כלום בלא אביה, ומדרבנן צריכה למאן), שומת נטע רבעי ומעשר שני דמיהם ידועים כגון פירות שהרקיבו שאין להם שער ובא לשומם כדי לחללם על המעות, ושומת הקדשות לענין פדיון.

סנהדרין קטנה היא של עשרים ושלשה, ד"עדה" היא עשרה, דכתיב במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת" ולא היו עמם יהושע וכלב, וכתיב "ושפטו העדה והצילו העדה" הרי עדה שופטת ועדה מצלת, וכתיב "לא תהיה אחרי רבים לרעות" ומשמע שלטובה הולכים אחרי רבים, וכתיב "אחרי רבים להטות" ללמד שהטיה לטובה די באחד, ולהטיה לרעה צריך שניים, וכדי שלא יהיה בי"ד שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד.

עשרים ושלשה דנים דיני נפשות, וכן רובע והנרבע שור שרבע אשה או בהמה שנרבעה שסוקלים את הבהמה, דכתיב ברובע "והרגת את האשה ואת הבהמה" ואומר בנרבע "ואת הבהמה תהרוגו", שור הנסקל שנגח אדם ומת בכ"ג, דהוקש מיתת השור למיתת הבעלים, דכתיב "השור יסקל וגם בעליו יומת".

איזו עיר ראויה לסנהדרין- לת"ק עיר של מאה ועשרים, ולרבי נחמיה מאתים ושלושים, כנגד שרי עשרות דבבציר מעשרה לא אשכחן שררה. (ב:).

סנהדרין גדולה היא של ע"א, דכתיב "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" ומשה על גביהן. ולרבי יהודה מספיק שבעים.

שבעים ואחד דנים שבט רוב שבט שעבד ע"ז במזיד, נביא שקר שמיתתו בחנק, כהן גדול, מוציאים למלחמת הרשות כל מלחמה חוץ ממלחמת יהושע לכבוש את הארץ, מוסיפים על העיר ירושלים, ועל העזרות, עושים סנהדריות לשבטים בי"ד של כ"ג בכל עיר ועיר, דכתיב "תתן לך בכל שעריך", ועושים עיר הנידחת. (בספר כרך המבדיל בין ישראל לנכרים אין עושים עיר הנידחת, ואין עושים ג' עיירות עיר הנידחת אלא רק אחת או שתיים).

More in this printout

View the whole printout