Skip to content
תמצית חבורת ש"ס

מתי מוציא שם רע נדון בג' ומתי בכ"ג

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ורב הונא היה מכנס עשרה לדון כדי שיגיע לו רק מעט, וכן עשה רב אשי בהוראה על טריפות.

דיין צריך להיות דומה למלך שאינו צריך לכלום, אבל אם דומה לכהן המחזר בבית הגרנות שצריך לחזר ולשאול בי"ד, זוהי הריסה, דכתיב "מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה". ובכתובות משמע שאינו צריך לכלום היינו דגמיר וסביר. תוד"ה שאינו.

אין להעמיד דיין שאינו הגון, דכתיב "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב". והקב"ה עתיד להפרע מהמעמידים דיין שאינו הגון, והעושה כן כאילו נוטע אשירה, ואם יש שם ת"ח, כאילו נטע אשרה אצל המזבח, דכתיב "שופטים ושוטרים וגו' לא תטע לך אשירה" וגו', והת"ח מכפרים ומגינים כמזבח.

הגמ' מביאה איך היה רב מעורר עצמו כשהיה בא לבי"ד, וכשהיו מכבדים אותו.

הוו מתונים בדין לעיין יפה לפני הפסק, דכתיב "ולא תעלה במעלות על מזבחי" בחזקה ובמרוצה, וסמיך "ואלה המשפטים". ור"א לומד מזה שלא יפסע הדיין על ראשי עם קודש שכשהציבור יושבים ההולך ביניהם נראה כמפסיע על ראשם.

אשר תשים לפניהם- אלו כלי הדיינים, מקל למכת מרדות עד שיחזור בו, רצועה למלקות, שופר לשמתא ונידוי, וסנדל לחליצה. וצריך הדיין להיות זריז כנגד מקל ורצועה להטיל אימה על הציבור לשם שמים. רש"י. והתוס' (ד"ה תהא זריז) ביארו שהכונה שלא יטילו אימה על הציבור לרדותם יותר מדאי.

אין לדיין לשמוע דברי בעל דין לפני שיבוא בעל דין חבירו, כיון שיכול לשקר ואין מי שיכחישו, ולב הדיין כבר נוטה לזכותו ואינו מהפך בזכות השני כ"כ, ואין לבעל דין להטעים דבריו לפני שיבוא בעל דין חבירו, דכתיב "שמוע בין אחיכם ושפטתם", וקרי ביה נמי "שמע בין אחיכם", וי"א מ"לא תשא" קרי ביה לא תשיא.

צדק את הדין ואח"כ חתכהו, דכתיב "ושפטתם צדק". וצריך לשפוט צדק אף בין בית לעליה לשומם בדמים ולחלקם בין היורשים, ולא לומר שכל אחד קיבל בית, ובין תנור לכיריים שהרי תנור יקר יותר.

לא תכירו פנים- י"א שאין להכיר פנים למי שמכירים, וי"א שלא לנכר לו פנים אם הוא שונאך. ורב פסל עצמו מלדון את מארחו שהזכיר לו שעשה לו טובה (אבל מדינא אינו נפסל בגלל שעשה לו טובה. תוד"ה פסילנא), ומינה את רב כהנא, ואמר לו רב כהנא שאם לא יציית לו מפני שהוא בוטח שרב יעזור לו ינדה אותו, ואף שמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב, הני מילי כשמנדה לכבוד עצמו, ולא כשמנדה לכבוד שמים. תוד"ה מפיקנא.

ח. דין של פרוטה יהא חביב לדיין כדין של מאה מנה, בין לענין העיון והפסק, בין לסדר הקדימה להקדים מי שבא קודם.

לא דיין לרשעים שנוטלים ממון, אלא שמטריחים את הקב"ה להחזירו לבעליו.

משה אמר "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", ונענש על שנטל שררה לעצמו ואמר תקריבון אלי, ולא אמר תקריבון לפני המקום, דכתיב "ויקרב משה את משפטן לפני ד' " והוא עצמו לא ידע מה להשיב. ולרב נחמן בר יצחק כוונתו היתה שאם לא למד ילך וילמד מהקב"ה, אלא שראויה היתה פרשת נחלות ומקושש להכתב ע"י משה רבינו, וזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידם, ונתחייב מקושש ונכתבה על ידו, ללמדך שמגלגלים חובה ע"י חייב וזכות ע

More in this printout

View the whole printout