Skip to content
תמצית חבורת ש"ס

עיבור השנה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

י: עיבור החודש בשלשה

איתא במתני' (ב.) שעיבור החודש בשלשה.

הגמרא שואלת שעיבור החודש א"צ בי"ד, מפני שאם לא מקדשים את החודש ממילא הוא מעובר.

לאביי כוונת מתני' שקידוש החודש צריך שלשה.

ולרבא הכונה שקידוש החודש דווקא ביום עיבור והיינו יום הל' שממנו נעשה מעובר, צריך ג', אבל ביום הל"א ליכא קידוש, דכבר קידשוהו שמים (מאתמול. (וכתבו התוס' (ד"ה שכבר) שרש"י בר"ה מבאר שביום שלושים אין מקדשים מלמעלה אא"כ מקדשים מלמטה, אבל ביום הל"א מקדשים אותו בשמים מן השחר), וכר"א בר צדוק.

ולרב נחמן דווקא קידוש אחר עיבור שכבר עיברו את החודש שעבר, צריך שלשה, אבל ביום הל' אין מקדשים אותו לומר מקודש מקודש, שא"צ לעשות חיזוק כשבא בזמנו, וכשיטת פלימו.

ולרב אשי כוונת מתני' שחישוב העיבור צריך שלשה, שאף אם צריך לעבר את החודש משום ירקות שלא יכמשו, או מתים שיוכלו להקבר, מ"מ צריך לחשב שלא לעבר פחות מארבעה חודשים בשנה ולא יותר מח' חודשים, דא"כ יהיה המולד ג' ימים לפני א' בחודש, ומחזי כשיקרא, וכרבי אליעזר דס"ל שקידוש החודש בין בזמנו ביום ל', (דהמולד הוא אחרי כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים), בין שלא בזמנו, א"צ בי"ד, דכתיב "וקדשתם את שנת החמישים", שנים של יובל אתה מקדש ולא חודשים.

עיבור השנה

כל שנה יש בה י"ב חודשים, וחודש היינו הזמן שבין מולד הלבנה למולד שאחריו, אמנם כיון שעונות השנה מתחלפים לפי שנת החמה, שהיא שס"ה ימים, וי"ב חודשי לבנה הם שנ"ד ימים בערך (שהרי כחצי מהחודשים הם כ"ט יום וכחצי ל' יום), מידי כמה שנים (ג' שנים בדרך כלל) נתאחרה שנת הלבנה משנת החמה ל' יום, ואז (וכן מטעמים אחרים וכדלהלן) מעברים את השנה ע"י תוספת של חודש לאותה שנה. (בזמננו שאין בי"ד סמוכים מעברים את השנה על פי לוח שקבע הלל השני שהיה נשיא בארץ ישראל בסוף ימי התלמוד).

ולהלן יבואר כמה דיינים צריך כדי לעבר את השנה (י:), מהו אורכו של חודש העיבור (י"א.), האם אפשר לעבר את השנה בגליל או דווקא ביהודה, והאם אפשר לעבר את השנה בלילה או דווקא ביום (י"א:), ממתי אפשר לעבר את השנה, כמה שנים רצופות אפשר לעבר, ואלו שנים אין מעברים (י"ב.), ומחמת אלו דברים מעברים או לא מעברים את השנה (דברים הקשורים לסיום החורף, או כדי שיספיקו להטהר לפני פסח, או כדי שחג הסוכות יחול בתקופת תשרי).

כמה דיינים צריך לעיבור השנה

לר"מ עיבור השנה בשלשה. ולרשב"ג מתחילים לדון על העיבור בשלשה, ואם רק אחד אומר לישב לבדוק אם צריך לעבר מפני האביב והתקופה או הפירות וכדלהלן, והאחרים אומרים שודאי א"צ לעבר, בטל במיעוטו ולא ישבו חמשה לעיין בדבר, ואם שניים אומרים לישב, מוסיפים עליהם עוד שניים, ונושאים ונותנים בדבר, אם שלשה אומרים שא"צ לעבר בטלו השניים במיעוטם ועומדים והולכים להם, ואם ג' אומרים שצריך לעבר מוסיפים עליהם עוד שניים להשלמת המנין ומעברים, שאין המנין בפחות משבעה. והני ג' ה' וז', י"א כנגד פסוקי ברכת כהנים, וי"א ג' כנגד שומרי הסף שמצינו בצדקיהו בגלות נבוזראדן, ה' כנגד חלק מרואי פני המלך כנ"ל, וז' כנגד רואי פני המלך (באחשוורוש, דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ועיבור שנה הוא מתכסיסי מלכות שמים לישב השנים על מכונם. רש"י. והתוס' (ד"ה שבעה) כתבו שלא מסתבר שתיקנו כנגד שרי עכו"ם, אלא הכונה לשבעה מרואי פני המלך הנזכרים בירמיה), וכן מבואר בברייתא.

ברש"י כתב שבעיבור השנה צריך אמירה, שיקדשו אדר השני לשם אדר. וכתבו התוס' (ד"ה ואיידי) שלשון קידוש אינו מדויק, דלא בעי קידוש, אלא רק קובעים אותו לשם אדר. וגם מה שמשמע מרש"י שביום שלושים קובעים אותו לשם אדר שני, אין נראה, דאמרינן לקמן (י"ב.) שאין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, אלא נראה שבשעה שגומרים השבעה שתהא השנה מעוברת, קודם שלשים של אדר, אז אומרים את האמירה של העיבור, ובשעה שבאו עדים שראו את המולד, יקבעו אותו סתם לית לן בה, וממילא הוי אדר השני.

י"א. י"א שאין מעברים את השנה אלא במזומנים לה

-שזימנם הנשיא, ומעשה בר"ג שזימן ז' ומצא ח', ואמר שמואל הקטן שהוא עלה שלא ברשות כדי ללמוד הלכה למעשה איך מעברים, (ואמר כך כדי שלא יתבייש זה שעלה שלא ברשות), ואמר לו ר"ג שישב, אלא שאין מעברים את השנה אלא במזומנים לה.

זהירות שלא לבייש

- רבי חייא יצא לחוץ כשאמר רבי שמי שאכל שום יצא, וכשיצא יצאו כולם, ולמד דבר זה מר"מ שנתן גט לאשה שטענה שאחד מהיושבים קידשה בביאה, ועמדו כולם ונתנו לה גט, ור"מ למד משמואל הקטן וכנ"ל, ושמואל הקטן למד משכניה בן יחיאל שאמר "אנחנו מעלנו באלוקינו ונושב נשים נכריות" אע

More in this printout

View the whole printout