Skip to content
תמצית חבורת ש"ס

כמה דיינים צריכים להכרעות שונות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

חיוב מלקות-

לת"ק מספיק שלשה דיינים כדי לחייב מלקות, דכתיב "ושפטום" הרי כאן שניים, וכיון שאין בי"ד שקול הרי כאן ג', ואמנם מ"והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" אין לומדים שצריך עוד ד', אלא שאם העדים הרשיעו צדיק, ובאו עדים אחרים והצדיקו את האדם שהיה צדיק מעיקרא, בכהאי גוונא "והיה אם בן הכות הרשע", אבל אין לחייב מלקות בעדים שנים אין לוקין מ"לא תענה", דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה. וכן י"ל דבעי קרא משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שאין לוקין עליו, והא דגלי הכא קרא דלקי היינו דווקא באופן שלא יוכל לבוא לידי חיוב מיתה. ואחרי שלומדים מ"והיה אם בן הכות הרשע" המלקות הם מצד "לא תענה", והא שעדים שמעידים על אדם שהוא חייב מלקות ונמצאו זוממים "כאשר זמם", אזהרתם היא מ"לא תענה", וא"א להלקות פ' מלקות על לאו אחד. תוד"ה משום. לרבי ישמעאל צריך כ"ג לדון על חיוב מלקות. לאביי הטעם משום דאתיא רשע רשע מחייבי מיתות. ולרבא הטעם משום דמלקות הם במקום מיתה, (דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות, ומלקות אף היא אחת מהמיתות כמו סקילה. רש"י. וכתבו התוס' (ד"ה מלקות) דכן עיקר, וי"מ משום שבני נח אזהרתם זו היא מיתתם ומלקות דישראל הם במקום מיתה בבני נח. וי"מ משום שלפעמים מתים ע"י המלקות. אך לשני הפירושים לא מובנת קושית הגמרא למה צריך אומדנא), והא דאמדינן שלא ימות במלקות, משום דכתיב "ונקלה אחיך לעיניך", שצריך שיהיה אחיך והיינו חי בזמן ההלקאה. ואעפ"כ אם אמדוהו לעשרים אין מכים אותו אלא מלקות הראויים להתחלק לשלש, ולא אומרים שילקה עשרים ואחד, שהרי גם אם ימות קיבל את המכה האחרונה כשהוא חי, דבעינן שאחר שנקלה עדיין יהיה אחיך.

מקום העיבור-

מעברים בבי"ד הקבוע ביהודה. ואם עיברו בגליל י"א שמעוברת, וי"א שאינה מעוברת דכתיב "לשכנו תדרשו", כל דרישה לא תהיה אלא בשכנו של מקום ירושלמים שהיא ביהודה. וכתבו התוס' (ד"ה אין) שרבי עקיבא עיבר את השנה בנהרדעא שהיא חו"ל, משום שלא הניח כמותו בארץ ישראל. והא דמבואר לקמן (כ"ו.) שעיברו את השנה בעסיא שהיא חו"ל, הכונה שבעסיא עשו את החישוב, וחזרו בי"ד וישבו וקבעו בארץ ישראל. ובירושלמי איתא שכשאין יכולים לעבר בארץ ישראל מעברים בחו"ל.

זמן העיבור-

אין מעברים אלא ביום, ואם עיברו בלילה אינה מעוברת, וכן הדין בקידוש החודש, דכתיב "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכו' משפט לאלוקי יעקב", ור"ה זהו החג שהחודש מתכסה בו ששאר החגים הם באמצע החודש, וכתיב משפט ביום דכתיב "והיה ביום הנחילו את בניו, אף קידוש החודש ביום.

More in this printout

View the whole printout