ענין אור פני ה' דחג הסוכות, וניסוך המים

ספה"ק אמרי אמת

מרבה"ק ר' אברהם מרדכי אלתר מגור

איתא בשפת אמת, על מה דכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ותרגם אונקלוס ואלפינון לבני ישראל היינו שעל ידי משה רבינו נתחברו (אלפינון מלשון נפתלתי ל' חיבור) בני ישראל אל מועדי ה',

וזה דאיתא בגמרא על וידבר משה וגו', משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום וכו',

היינו שהשאלה והדרישה הם בכוחו של משה רבינו, כפי מה שדורשין כך זה נותן חיות כדכתיב דרשוני וחיו,

בסוכות היה נסוך המים, ושמחת בית השואבה, וכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ובתרגום ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא, אולפן חדת, הכוונה לתורה, שהקב"ה מחדש בכל יום, כתיב ושאבתם מים בששון וגו'

וכתיב, שפכי כמים לבך (בחי' ניסוך המים) נוכח פני ה', וזה הוא סוכות שהוא נוכח פני ה', דאיתא באלשיך, שבשלש רגלים:

כתיב פעם אחת, שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'.

ופעם שניה כתיב, את פני האדון ה' אלקי ישראל, וזה קאי על פסח ושבועות.

ובפעם השלישית, שקאי על סוכות, כתיב את פני ה' אלקיך,

וזל"ק האלשיך: דברים פרק טז: טז: שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יי אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני יי ריקם.

הנה שלשה פעמים נאמר פסוק זה בתורה. באחד נאמר אל פני האדון ה', ובשני אמר את פני האדון ה' אלהי ישראל, ובשלישי בפרשה זו נאמר את פני ה' אלהיך.

ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות וסוכות.

והאחד שכנגד פסח, עדיין לא היה ה' אלהינו בעצם, כי לא נגמרה הטהרה עד ששי בסיון ולא קבלנו התורה, רק נודע היותו יתברך אדון על הכל, כי השתרר על פרעה ומצרים ולא שוה להם השר שעליהם, וגם עלינו שלט, ויראהו לעינינו מת על שפת הים,

וזהו אומרו את פני האדון. וגם הורה היותו יתברך ה' מהוה הויות, כי ברא העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש העולם, וזהו אומרו ה'.

אך השני שהוא כנגד שבועות, שקבלו עליהם אלהותו יתברך ותורתו,

על כן עליו אמר האדון ה' אלהי ישראל.

אך להיות כי מיד עשו את העגל, ומה גם למה שאמרו ז"ל, כי היו מקבלים התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, וזה לא בכולם היו רק בקצתם, על כן לא היה האלהות בפרטות לכל אחד.

אך, בחג הסוכות, שנתכפר להם העון, ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים וקבלו למחרתו לוחות שניות, אז כל אחד מישראל היה עליו קבלת אלהותו, כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' אלהיך, ולא אמר 'אלהיכם',

על כן הפעם השלישית שהוא כנגד סוכות נאמר בו ה' אלהיך לשון יחיד.

ולא אמר האדון, ל'מה שהוא תואר דין כנודע, ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים הכל רחמים.

ועל כן יתכן, רבה שמחת סוכות מהשנים האחרים,

כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר, ראה ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות, העגל, והענוי, וגם המרו על ים בים סוף,

ובשבועות כנזכר לעיל, (ויפתוהו...)

אך סוכות, בו היו נקיים. וגם (אע"פ) שבפסוק זה נזכרו השלשה חגים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, עם כל זה, עיקר הענין הוא על חג הסוכות דעלה קאי: עכל"ק האלשיך.

(על זה שפירש אשר: 'כל אחד מישראל היה עליו קבלת אלהותו, כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' אלהיך, ולא אמר 'אלהיכם', על כן הפעם השלישית שהוא כנגד סוכות נאמר בו (את פני) ה' אלהיך לשון יחיד', ע"ז מבאר האמרי אמת):

סוכות הוא 'נוכח פני ה' בלי הסתר,

(ולכן) סוכות הוא זמן שיכולים להעלות בו כל הנצוצות שנתפזרו בכל הזמנים, שכן כתיב, שפכי כמים (לבך נוכח פני ה') וגו' (כנ"ל, דהיינו בסוכות, ניסוך המים, נוכח פני ה', אז הניצוצות שנתפזרו, אפשר להעלותם, ולכן) שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות.

וזה דכ', אקים את (עם וע"י) סוכת דוד, (את ניצוץ) הנופלת.

* היהודי הקדוש ז"ל אמר על הפסוק, העניים והאביונים מבקשים מים ואין, שהכוונה שמבקשים האין, ביטול היש, והיינו כדאיתא בזוה"ק היש ה' בקרבנו אם אין וכו' בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין וכו',

וזהו, שמחת בית השואבה, שהיו מנסכין בג' לוגין מים שאובים, להראות, שאף שבכל מקוה (החסרה) פוסלין ג' לוגין מים שאובים, אולם כאן, יש מקוה שלימה מקודם, שאז אין הג' לוגין פוסלין, המקוה היא ביום כפור, באר מים חיים,

(עוד אופן וטעם שאינה נפסלת) וכשמבטלים היש, אין המקוה נפסלת, כי פסולן של שאובים הוא מחמת תפיסת ידי אדם, כ' גבי דוד (שכידוע שביטל ישותו) ויסך אותם לה', ואיתא, ניסוך המים היה: