מקיפין על דרך העבודה | הגדר תמיד מוכיח על הבית?! | הסוכה כאמא המגינה תמיד על בניה | הבן החכם מנצל את ההזדמנות לפייס גם את האבא | נענועי הלולב לגלות את הטוב שבו' הרוחות | הקפת הבימה בכל יום ובהושענא רבא | ההקפות הנוראות ביום שמיני עצרת
וסוכה תהיה לצל יומם, השטן והיצה"ר איבדו את שליטתם כליל ביום הכיפורים הקדוש והנורא, הזוהר הקדוש מתאר כי עם צאת יום הכיפורים, השטן חוזר וניעור ועיניו חושכות... כל החטאים העוונות והפשעים, כל הקטרוגים והחומות החוצצות בין קוב"ה לכנסת ישראל שעמל ויגע למשך שנה שלמה – כולם נמחקו ונעלמו, יבוקש את עוון יהודה ואיננו.
לא זאת בלבד, אלא כל מיני הבלים רעים שנותרו בחלל העולם מעבירות חמורות רח"ל שעברו יהודים רחוקים ל"ע ולא זכו לשוב עליהם בתשובה, ונותרו מזה בחלל העולם הבלים רעים, גם הם נמחקו ולא השאירו אחריהם זכר, היצר הרע כועס, זועם!
סיכום מפורש יש להשי"ת אתו בבריאה... רשות יש לו להסטין ולהכשיל, ולאחר מכן לקטרג ולגרום רעות חלילה ליצורים, ואילו על רחמים ועל סליחה, מעולם לא 'סיכמו' עמו.
השטן מחפש כביכול את בני ישראל, רודף אחריו כמו שלבן רדף אחר יעקב, אבל ריצתו – לשווא היא, רודף ורודף ואינו מוצא שום עבירה בימים אלו, כלל ישראל נמלט הימנו, רץ הוא אחר דבר מצוה, לולב ואתרוג, סוכה ונויה, הון רב מוזל כמים בחביבות מצוה, השטן אינו מצליח בשום אופן 'לתפוס' את כנסת ישראל באיזה פגם.
ממשיך הזוה"ק ומתאר – נמלט היהודי מהשטן ויצר הרע לתוך סוכתו, ואל הסוכה, אל הסוכה אין רשות ליצר הרע והשטן להכנס אפילו להבטה בעלמא – ויעקב נסע סוכתה, יעקב מטמין עצמו בתוך הסוכה מלבן הארמי המבקש לרדפו ולאבד נפשו, יתבוננו החברים בהארת הדברים, הארת מצות סוכה והקפת התיבה, הארת הקפת התיבה שבעה פעמים בהו"ר, והארת פנימיות ההקפות ביום שמיני עצרת ושמחת תורה.
ראש החבורה: להיכנס עם כל הגוף לתוך המצווה – כך הפליא מרנא הס"ק מלעכוויטש זי"ע את מצוות סוכה, והגוף – גוף שנתקדש ביום הכיפורים, גוף שהתעלה והאיר באור החמשה עינויים, אוזניים ששמעו את השם הנכבד והנורא יוצא מפורש מפי כהן גדול, ואף בזמן הזה שאין אנו זוכים לדאבוננו לשמוע בחוש, מכל מקום נפשנו ונשמותינו בהחלט מרגישות את קדושת השם המפורש ביום הכיפורים. הגוף הזה נכנס לסוכה, מתקדש ומיטהר ומתעלה עד מאד! מהאר"י הקדוש איתא כי הארת סוכה הוא אור של מקיפין, אור שמקיף את כל קומת האדם מרישא ועד גמירא, ככלל בימים אלו יש חלקי עבודה נוספים בהארת המקיפים, מקיפין את הבימה עם ד' המינים בכל יום, בהושענא רבא מקיפין שבע פעמים, ובשמיני עצרת ושמח"ת מקיפין את הבימה עם הספר תורה שבע הקפות שלוש פעמים.
ברוך מרדכי: ראש החבורה סידר את הדברים באופן נפלא! בהתבוננות נוספת נראה כי שלושה סוגי הקפות יש לנו בימים קדושים אלו, מחד בו אנחנו נכנסים לסוכה והסוכה היא זו שמקיפה ואופפת אותנו, שומרת עלינו היטיב מכל רוחות רעות, אבל בשני ההקפות הנוספות, אנחנו אלו שמקיפים, בהקפות של ההושענות מקיפים אנו את הבימה, מנהג קדום שכבר מובא בספרי הגאונים שאדם עומד על הבימה וספר תורה בידו, ובהקפות של שמחת תורה אנו מקיפין את הבימה כשאנחנו אוחזים את הספר תורה בעצמו, יש לבאר הדברים.
אהרן יוסף: אני בטוח שידידנו ר' יעקב יצחק ייטיב להסביר לנו את עומק הדברים, אך קודם לכן אשמח באם מישהו מבני החבורה יוכל לבאר לי בפשטות מה הם 'מקיפים', מה קורה בסוכות, מי מקיף? את מה הוא מקיף? את מי אנחנו מקיפים? אשמח לביאור פשוט בדרכי העבודה.
שלמה חיים: אורות מקיפים הוא יסוד גדול ועיקרי בעבדות הבורא ית"ש, לשבר את האוזן נמשילו למציאות גשמית, בית גדול ונאה לא יוכל להיות בשום אופן ללא שער וגדר המונע מזרים להיכנס לתוכה, מים חיים – נעימים וקרים ככל שיהיו – לא יוכלו להגיע לשימוש ללא כלי קיבול, האדם ניכר לפי הלבושים שלובש ומקיפים אותו, כל מציאות גשמית זקוקה לכלי שתעטוף ותקיף אותה, הכלי יכול להיות מתעתע לפעמים, מחמת שיכול אדם להיות עני מרוד ולגור בארמון פאר מחמת סיבות שונות, יכול להיות בית מט ליפול וגדר מפוארת ומרשימה, גם כוס מוזהבת ומקושטת ביהלומים יכולה להיות מלאה בבוץ.
חנוך העניך: מקיפין משמעות נוספת לה, היא מקיפה על החפץ מבחוץ, אם כן לעולם המקיף יהיה גדול יותר ממה שבפנים, כי הוא חייב להקיף אותו מכל עבריו, על כל פנים לענייננו, לאחר עבודתנו בארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכיפורים, שהגיעה לשיאה בעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, הכנסנו בליבנו הארות נפלאות וחשק עז לעבוד את השי"ת ולהיות דבוק אליו בכל זמן ובכל מצב, הארה זו – אם לא נעשה לה חומה וגדר, אם לא נקבע לה גבול חזק, יכולה היא חס וחלילה להיאבד ולשקוע בתהום הנשיה. על כן נתן לנו ה' אלוקינו מיד לאחר ימי התשובה יום טוב שהוא תקיף במצוות, לולב ומיניו הכוללים עשרות ומאות פרטי דינים, סוכה על כל החומרות והקולות שבה, מלבד היום טוב והרגל עצמו על כל דיניו, ובו הימים לא ניתנו אלא כדי שיעסקו בתורה, אלו הם המקיפים והכלים שעל ידם עושים אנו כלי וחומה לאורו יתברך ששורה בקרבנו מימי הרחמים והרצון.
יעקב יצחק: הדברים נפלאים, אך לא אסרב לאחד מן החברים שביקש להעמיק... ידידינו ר' ברוך מרדכי האיר כי בכל חג הסוכות יש שני סוגי הקפות, האחד הוא הסוכה המקפת אותנו, והשני שאנחנו מקיפים את הבימה עם הד' מינים, חשבתי פעם על מהות המקיפין כי ההקפה יכולה להיות רק אם מושלמת מכל צדדיה, זאת אומרת באותו המקום בו העיגול או כל מקיף שהוא מתחיל שם חייב הוא להסתיים, באם לא אינו מקיף הוא, הרי שהוראת העיגול וההקפה היא שכל האור, כל הבריאה, כולה מתחילה ומסתיימת בנקודה אחת, עוד נשוב ליסוד זה בהמשך.
באריז"ל מבואר כי בכדי לזכות להקפה דסוכה לא נדרש מהאדם שום עבודה, רק להיכנס לסוכה, ואדרבה באם ייגע האדם על מנת לשבת בסוכה, מצטער פטור מן הסוכה, כי אור הסוכה משמעותה אור עליון מאד כמו שבכל הבריאה ידוע כי אמא לעולם לא תעזוב את בנה העולל, יהיה מה שיהיה ויהיה מי שיהיה, כן אור הסוכה המתגלה בכללות, הארת אהבת ה' עצומה לכל איש ישראל יהיה מי שיהיה ויהיה מה שיהיה, כבר אמר חכמים במסכת סוכה – ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, כי עצם מהות הסוכה היא שהיא כמו אמא המקבלת ואוספת את עולליה לאחר יום ארוך, גם אם היה ילד שהתלכלך ועדיין לא התנקה עד הסוף, גם אם הבן לא התנהג כשורה, את כולם היא אוספת ומחבקת.
ראש החבורה: הארת המקיפין של הסוכה הנוגע לעבודתנו היא, לגלות בקרבנו את אהבת ה' העצומה שאוהב אותנו ללא שום תנאי, האור שמאיר עלינו גם אם איננו ראויים, כוס מזהב יכולה להיות מלאה עם בוץ, אך הזהב שבכוס תמיד תישאר זהב מופז, הגילוי הנפלא של הסוכה היא שתמיד תמיד תמיד השי"ת עמנו, מקיף אותנו, אוהב אותנו, תמיד יהיה לנו מקום במחיצתו, ותמיד יחפוץ את קרבתנו ואהבתנו.
שלמה חיים: אם נמשיך את המשל שר' יעקב יצחק המשיל לאמא שתמיד אוספת את ילדיה גם אם הם חטאו כלפיה, הרי שאחר כך מגיע האבא... ואצל האבא אין כל כך הרבה רחמים ואהבה, האבא יכול לכעוס ואפילו להעניש חס ושלום, אם כן מה לו ליהודי האור הזה בסוכות, אם לאחר הסוכות, או אפילו בסוכות עצמו, בשעה שהוא אינו בסוכה אינו מאיר עליו אור זה, כיצד נוכל לשמר בקרבנו הרגשה נפלאה זו של דבקות ואהבה, שתהיה שלנו ולא חלילה משהו זמני וחולף.
יעקב יצחק: נקודה חשובה ונפלאה העלית ר' שלמה חיים! למטרה זו בדיוק הורו לנו חז