Skip to content
נראה אור

יום הערבה – בקשת הדבקות במתנת חנם

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

יום הערבה – בקשת הדבקות במתנת חנם

דוד המלך אושפיזא קדישא דהאי יומא, מבקש בתהלים (פו טז) 'פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך'. עבודת החודש הזה היא 'פנה אלי', תקוותנו ובקשתנו שנזכה לעמוד פנים בפנים לפני ה' יתברך. בעת שניגש היהודי בפעם הראשונה לאמירת הסליחות, אומר 'באלו פנים נשפוך שיחים'. אמנם על ידי כל עבודת החודש, נתן לנו הבורא יתברך ברוב רחמיו וחסדיו פנים לעמוד לפניו.

'פנה אלי וחנני' - במתנת חנם

אלא שאף אחר כל עבודתנו, בבוא יום הושענא רבא, שבו נשלם חותם הדבקות בנפשות ישראל, מתבונן היהודי ומבין שמצד עצמו אינו ראוי וכדאי לעמוד פנים בפנים לפניו יתברך. ואזי אינו מבקש אלא 'פנה אלי וחנני' - שיזכה לעמוד לפניו יתברך במתנת חנם.

בעת הזאת נוטל את הערבה שאין בה טעם ולא ריח, ומשווה עצמו לערבה בהיות שמצד עצמו אינו יכול לבקש מאומה. ובכוונה זו מגביה את הערבה קודם החבטה, כי ההגבהה מורה על תשוקה עצומה לה' יתברך שימשיך לנו חיים, 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים', כי אמנם אנחנו כערבה שאין בה טעם ולא ריח, ואיננו מבקשים מאומה בזכות ח"ו. מעשינו, כי אם בכח הרצון העליון שחפץ ה' יתברך להמשיך לישראל חיים טובים, 'פנה אלי וחנני' - במתנת חנם.

באריז"ל (שער הכונות סוכות דרוש ו) איתא שהחותם של הושענא רבה הוא ממילוי שם אהי"ה והוא בגימטריא משנה, ולזה קורין משנה תורה. והרמז, כי שם אהי"ה הוא שם התשובה, ומילוי שם אהי"ה מורה על הרצון הפנימי. כי ביום ערבה בעת השער לא סגרו, עורך היהודי חשבון נפשו ומתעורר בתשוקה ורצון עצומים לייחד עצמו עם הבורא יתברך, שכל רצונו 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו'. 'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך'. הבורא יתברך נתן לישראל ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, החותם של נעילה, וכל החסדים העצומים בימים שעד עתה. כעת הננו מבקשים 'ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח', 'ותיטיב לנו החתימה', שכל ישראל יוושעו בבני, חיי ומזוני. ערבה בגימטריא זרע, שכל ישראל יזכו במהרה בנקל להקים בתים בישראל, ולגדל בנים ובנות לעבודתו יתברך. שנזכה 'קול מבשר מבשר ואומר', 'ועמדו רגליו על הר הזיתים' (זכריה יד ד), בגאולתן של ישראל במהרה בימינו.

במתנת חנם אין שייך קטרוג

וכיון שרואה הבורא יתברך בקשת היהודי בגודל תשוקה ורצון, ובקשתו במתנת חנם, משפיע לו חותם בנפשו שנחתם בו הדבקות בו יתברך. וענין החותם, שאין על זה שום קטרוג, כי בעת שמשפיעים ליהודי לפי מעשיו, שייך על זה קטרוג ח"ו. אבל בעת שמבקשים ישראל מתנת חנם מבחינת חנון, אין שייך על זה שום קטרוג, כי קטרוג זה הוא כביכול למעלה, שהרי עבור זה נברא העולם, בגין דאיתקרי רחום וחנון (ראה תחילת ספה"ק עץ חיים). והוא ענין חבטת הערבה, שנעשה על ידי זה החותם, כי אחר הגבהת הערבה בבחינת 'פנה אלי וחנני', בגודל תשוקה ורצון להתייחד עם הבורא יתברך במתנת חנם, נעשה 'תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך', שזוכה לעוז וחוזק במה שנחתם בנפשו היחוד בה' יתברך בלא שום קטרוג.

More in this printout

View the whole printout