איתא ממרן הס"ק מלעכוויטש על הפסוק (שמות לד כב) 'חג האסיף תקופת השנה', כי מחג הסוכות אוספים תקיפות וחוזק לכל ימות השנה. והביאור, כי ענין הסוכה צילא דמהימנותא, הוא אור המקיף, היינו האמונה המוטבעת באיש יהודי מצד עצם מציאותו, כדאיתא בגמרא (ברכות סג.) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, שהוא כח האמונה שיש בו בעצם מציאותו, אף בזמן שאין מאירה בגילוי במעשיו.
בעת שאין מרגישים אור האמונה, יש בהם אמונה מצד עצם מציאותם. זהו ענין התקיפות שאוסף איש יהודי בחג הסוכות, שאף בעת שאין מרגיש אור האמונה, יכול להתחזק באמונת ה' בכח האמונה המושרשת בנפשו.
איתא בשם משמואל (שבת חול המועד סוכות תער"ג) שמחיצות הסוכה הם כענין מחיצת ישראל לעתיד לפנים ממלאכי השרת, והוא מורה על אור המקיף, שהוא אור נעלה מאוד מצד עצם נשמות ישראל, ולכך אינו מאיר בשלמות בפנימיותם, אלא בבוא הזמן דלעתיד שיתגלה עצם נשמתם, ואזי תהא מחיצתם לפנים ממלאכי השרת, ועל ידי הסוכה זוכה היהודי להארה זו מעין דלעתיד.
אמונה זו היא מכח אברהם אבינו, כי היתה עבודתו לפרסם אמונת ה' בעולם, ולא היה יכול להאיר לכל אחד בפנימיות נפשו, לכן האיר להם בחינת מקיף שהוא למעלה ממדרגתם ואינו מאיר בפנימיותם. ואמונה זו נשרשה בזרעו אחריו שאף ליל א' דסוכות אושפיזא דאברהם תשפ"ה
שביבי אור
בעיר אחת ביקשו החסידים לבנות לעצמם בית כנסת, אך המתנגדים לדרך החסידות התנגדו לכך בנחרצות. לאחר הפצרות מרובות נאותו להם המתנגדים, אך בתנאי שלא יבנו בבית הכנסת בית שני. ידעו המתנגדים שדווקא בפארברענגען שבבית שני מתרגמים את השגות החסידות לשפת המעשה.
כשבנו החסידים את בית הכנסת לא עמדו בפיתוי ובנו אף בית שני. כששמעו על כך המתנגדים קראו להם לדין תורה לפני רבי הלל מפאריטש - מגדולי חסידי הבעל התניא.
אמר להם רבי הלל: הנה כבר קיימים שתי מחלוקות על ענין השני. הבורא יתברך אחד ואין שני. המתנגדים מפרשים שאין אלקים זולתו, אך דעת החסידים שלא קיימת כל מציאות מבלעדי מציאותו יתברך.
המחלוקת השנייה היא על שני הנטיות שקיימות בנפשנו - לטוב ולהפך. דעת המתנגדים שקיימת נפש אחת שפעמים נוטה לטוב ולפעמים להפך, אך דעת החסידים שקיימות שתי נפשות. הנטיות החומריות הן מהנפש הבהמית, והנטיות הרוחניות מהנפש השנייה - האלקית.
נענה רבי הלל: 'אם קיימים כבר שתי מחלוקות על ענין השני, לא יקרה מאומה אם תהא מחלוקת שלישית...
בראש השנה ממליכים את הבורא יתברך, כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון - אחד ואין שני. ביום הכיפורים מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו - מסירים את כל המחיצות והנפש האלקית מתגלית במלוא יופיה.
בחג הסוכות זמן שמחתנו אוכלים שותים ושמחים בבית שני, שם מכניסים את ההשגות הרוחניות לחיי המעשה.
הוסיפו החסידים על אותו מעשה כי בעצם שלושת החומריות אינם אלא כיסוי למציאות האמיתית - לנפש האלקית שכולה תשוקה לקל חי. אמנם כדי לחיות בפועל את ההשגות הנעלות הללו מוכרחים את עזרת הבית שני.
והרי כך מבאר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א את מהות חג הסוכות, בראש השנה ויום הכיפורים עומד היהודי ברומו של עולם, בקרבו בוערת אמונה בה' אחד ובליבו אין אלא תשוקה להידבק באחד. אמנם כדי שיהא לדברים ביטוי מעשי מוכרחים להיכנס עם כל המציאות הגשמית לתוך הסוכה - צילא דמהימנותא.
הושענא יחידה ליחדך הושענא.