מְסַפֵּר יוֹסִי מֵאֶלְעָד:
בֹּקֶר אֶחָד כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵהַבַּיִת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, שָׂמַחְתִּי לִפְגֹּשׁ בְּשָׁכֵן שֶׁלִּי, שֶׁהוּא גַּם חָבֵר מֵהַכִּתָּה, שֶׁבְּדִיּוּק יָצָא גַּם הוּא מִבֵּיתוֹ. נִכְנַסְנוּ לַמַּעֲלִית כְּדֵי לָרֶדֶת לְמַטָּה, אַךְ הֶחָבֵר לֹא נָתַן לְדֶלֶת הַמַּעֲלִית לְהִסָּגֵר כִּי הוּא חִכָּה לָאַחִים הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ שֶׁיִּצְטָרְפוּ גַּם הֵם. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִתְרַגַּזְתִּי, כִּי הָיִיתִי מַמָּשׁ לָחוּץ וְרָצִיתִי לְמַהֵר אֶל הַתַּלְמוּד תּוֹרָה. אֲבָל בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי... וּבְכֵן, בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי פִּתְאוֹם נָפַל הַחַשְׁמַל בְּכָל הַבִּנְיָן – קֶצֶר חַשְׁמַלִּי! אִלּוּ הָיִינוּ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּתוֹךְ מַעֲלִית סְגוּרָה, הָיִינוּ נִתְקָעִים בְּתוֹכָהּ, וְזֶה הָיָה מַמָּשׁ לֹא נָעִים. רָאִיתִי בָּעֵינַיִם אֵיךְ כָּל עִכּוּב הוּא לְטוֹבָה.