בגמרא לא מצינו שיום זה נקרא "שמחת תורה", רק מוזכר (מגילה ל"א) שביום זה קוראים פרשת וזאת הברכה, ופירשו כמה ראשונים ז"ל שתיקנו לסיים את התורה ביום זה. אבל מצינו שנקרא יום זה כן בתקופה יותר מאוחרת בזמן הגאונים [ברי"ץ גיאת סוף הל' לולב, בסדור רס"ג, בתשובת רב האי גאון שהביא הרשב"א בסימן ר"ס], וכן בראשונים [במחזור ויטרי סי' שפ"ג, בתוס' ביצה דף ל' ע"ב ד"ה עד, באבן עזרא (בראשית מ"ו כ"ג), בסדר הקבלה להראב"ד ז"ל, בחי' הריטב"א ביצה דכ"ד, ובעוד הרבה ראשונים].
ושו"מ שכבר נקרא יום שמחת תורה כן בזוה"ק (פנחס דף רנ"ו ע"ב) "ומאי עצרת וכו', ונוהגין למיעבד ישראל עמא חדוא, ואיתקראת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דילה".