כתב הטור (סי' תרס"ט) "וקורין אותו שמחת תורה לפי שמסיימין בו התורה, וראוי לשמוח בסיומה". וכתב הב"י משמיה דהאור זרוע (סוף סימן ש"כ) שעיקרו של מנהג במדרש (שהש"ר א ט) "ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו" (מלכים א' ג' ט"ו), אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. (וביאור מדרש זה כתבנו בעה"י בהקדמה לחלק החידושים).
והמטה משה (סימן תתקע"ו) כתב טעם אחר שנקרא שמחת תורה, על שם שבשעה שסיימו ישראל את התורה בא שטן לפני הקב"ה לקטרג עליהם ואומר ישראל לומדים תורה ואין גומרין אותה, וכי מסיימים אותה אומר לו הקב"ה הלא סיימוה, והוא משיב אעפ"י שסיימוה אין מתחילין אותה, וכשמתחילין אותה ע"י פרשת בראשית משיב לו הקב"ה הלא התחילוה, נמצא שאין יכול לקטרג על שם זה נקראת שמחת תורה. ובספר מנהגים לק"ק וורמיזא הוסיף על דבריו "כי אנחנו שמחים מאחר שהקב"ה נעשה סניגור לפנינו נגד המקטרג שלא לקטרג עלינו".