הלבוש (בסימן תרס"ט) הקשה מדוע מסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בראש השנה שהוא יום ראשון של השנה. ותירץ שהוא להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה ר"ה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל, וכיון שנדחה הסיום והתחלתה של דחוהו עד כלות כל הימים טובים, כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היו"ט, עכ"ל. [והמהרש"א (מגילה דף לא ע"ב בח"א) תירץ דלא מתחילים את התורה בר"ה או בשבת שאחרי ר"ה לפי המבואר שם בגמרא שיש לקרות הקללות לפני ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה, וכבר כתב כץ בספר המנהיג אות נ"ג. וע"ע בבכורי יעקב סק"ב].
ועדיין לא התבאר למה שינו קריאת פרשת וזאת הברכה משאר פרשיות שקבעו להם לכל פרשה שבת בפני עצמו, ואדרבה היה צריך להמתין עד השבת אחרי סוכות כדי שלא לבטל הפרשה של יו"ט.
ומצינו טעם לזה בספר המנהיג (אות נ"ה), שכתב שלפי שהיום הוא יום שמחה שנתכפרו עונותינו מהכל, ומתוך דברי שמחה אנחנו רוצים להשלים ולהתחיל ולהיות שכינה שורה עלינו, כי אין השכינה שורה אלא מתוך דברי שמחה.
ובפירוש האברבנאל (פרשת וילך) כתב שמנהג שמחת תורה בימינו נשאר ממה שהיה נהוג בזמן מצות הקהל, שבכל שנה היה גדול הדור קורא בחג הסוכות חלק מן התורה והיה משלים ספר בראשית ושמות ויקרא ובמדבר בשש שנים, ובשנת השביעית היה קורא המלך והיה מסיים את התורה, ועל כן נוהגים שהגדול שבקהל מסיים אותה והוא בעצמו קורא בלי תורגמן לדמיון מעשה המלך בזמן ההוא.
וי"ל עוד למש"כ הספורנו (פר' אמור פרק כג פסוק לו) עה"פ ביום השמיני... עצרת היא, שענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט, אלא היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש, לעבוד במקומות ההם את הקל יתברך בתורה או בתפלה או בעבודה, להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו (תהילים קמט, ב) ”יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו".
ומבואר דבשמיני עצרת איכא דין מיוחד לשמוח עם ה' ותורתו יותר משאר ימי החג. דהמהות של עצרת הוא להתייחד עם הבוי"ת, וי"ל דע"כ ראו חז"ל לקבוע יום זה לשמחת תורה, והוא המשל לסעודה קטנה שאמרו חז"ל, שהוא יחוד רק עם ישראל, וע"י התורה הוא דבוק בו יתברך ממש כביכול, כמו שביאר בנפש החיים (שער ד' פרק ו' וי'), וכדאיתא בזוהר בכמה דוכתי דקודשא בריך הוא ואורייתא חד. וכדאיתא במדרש רבה (שה"ש א, לב) "נגילה ונשמחה בך" א"ר יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה. והיינו דהאותיות הם שמותיו של הקב"ה כמש"כ בנפש החיים (שער ד' פרק י"ט).