סמך ידיו עליו
אף שהיו למוהרנ"ת תלמידים רבים, גדולים בתורה וביראה, שלמים בכל מידה נכונה שמנו חכמים, עכ"ז השכיל והבין מוהרנ"ת שר' נחמן טולטשינער ראוי ויאה לקחת עליו את המשרה להעביר הלאה את אורו של רבינו, וללמד את אנ"ש ואת כל העולם כולו את דרכי רבינו ז"ל. ואף שכל תלמידיו הגדולים עסקו להפיץ דעת רבינו ז"ל בכל מקום שהגיעו, אבל יותר מכולם עסק בזה רבי נחמן, כי ברוב תמימותו ואמיתתו, ומחמת רוב שימושו שזכה לשמש את מוהרנ"ת, ושמע ממנו הרבה תורות ומאמרים ושיחות בקדושת רבינו ז"ל, ובפרט זכה לשמוע ממנו בעת צר ובעת עניותו בשעה שמוהרנ"ת היה נרדף מכל, בשביל כל זה זכה להשיג עוצם עמקות האמת המונח בדרכי רבינו ז"ל, ובידו ובכוחו היה להמשיך את שלשלת הקודש, ולהאיר דרכו של רבינו ז"ל לדורות הבאים, וכדברי בנו רבי אברהם ב"ר נחמן: "שבכל אנשי מוהרנ"ת לא נמצא משרת ומשמש ודבוק למוהרנ"ת כמוהו" (כוכבי אור).
גדולה שימושה יותר מלימודה
אנ"ש מספרים כמה רמזים בגלוי ובסתר שמוהרנ"ת אמר בפירוש וכמה פעמים רימז כמאן דמחוי במחוג על ר' נחמן, שהוא הראוי להיות נבחר להנהיג את עדת חסידי ברסלב אחר הסתלקותו. והרי כמה מהם:
בסוף ימי מוהרנ"ת שאלו פעם אנ"ש אותו מי ימלא מקומו, ענה להם: "דער וואס טראגט ביי מיר די פעמיניציעס" [= מי שמוציא אצלי את האשפה]. וכן נתקיים אח"כ שהר"ר נחמן שהיה משמשו הנאמן ולא מש מתוך האוהל, זכה להיות ראש החבריא של חסידי ברסלב.
ומסופר שפעם כששאל אחד מאנ"ש את ר' נחמן איזו שאלה, וענה לו ר' נחמן: "הנראה לו כפי המצב וכפי האדם ההוא". שאלו הלה: הלא אחד מחשובי אנ"ש אמר לי ההיפך מדעתכם. ענה לו ר' נחמן ואמר: "איני יודע מה לומר לך, אני קיבלתי מתלמיד שהלכה כמותו" (שיש"ק ח"ג סי' רס"ה).
עצת ה' לעולם תעמוד
ומוהרנ"ת סמך שתי ידיו עליו, וגילה כמה פעמים בפירוש וברמזים שונים כי ר' נחמן טולטשינער כתר הנהגה הולמתו, ואחר הסתלקות מוהרנ"ת לו יאתה להנהיג את אנ"ש על מי מנוחות. וכן נתקיים כי מוהרנ"ת ז"ל נסתלק בשנת תר"ה, ובשנת תר"ח עבר ר' נחמן לדור בעיר ברסלב שהיה המרכז של חסידי ברסלב, ומשם הנהיג את אנ"ש משך ח"י שנים עד שנת תרכ"ו שאז עבר לדור בעיר אומאן אצל ציון רבינו ז"ל, ונעשה שמש הקלויז, ובמשך הזמן נעשה שם המרכז לכל עניני רבינו ז"ל, כמו שיסופר להלן בעז"ה.
אני מראה לך את הדרך...
מוהרנ"ת היה נוהג לשבות באותן המקומות ששבת רבינו בחייו, דהיינו בעיירות טולטשין וכו', ובכל שנה נסע לשם עם משמשו הנאמן ר' נחמן, ולימד דעת את העם, תלמידי אנ"ש וחסידי ברסלב, איך לילך בדרכי רבינו ז"ל. בשנתו האחרון שנת תר"ד כשר' נחמן ליווה אותו, אמר לו מוהרנ"ת: "ר' נחמן, דא ווייז איך דיר די וועג, און די אנדערע יאר וועסטו שוין קענען פארן אליין" [= בזה אני מראה לך את הדרך, ובשנה הבאה תוכל לנסוע כבר לבדך] (שיש"ק ח"ב סי' תקס"ז).
[וכן יש לראות קצת מפורש מדברי מוהרנ"ת עצמו ביום הסתלקותו, שמסופר בהמכתב שכתבו אנ"ש מעיר ברסלב לאנ"ש מעיר טשעהרין מסדר הסתלקותו, ואיתא שם שאמר מוהרנ"ת אז לר' נחמן מטולטשין פסוק זה: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, העיקר הוא התקשרות לצדיקים" עכ"ל, וכנראה שרמז אז כעין צוואה שאחר הסתלקותו עיקר העצה הוא להתקשר עצמו יותר ויותר לרבינו ז"ל, ולבטל דעתו לגמרי לדברי רבינו ז"ל, וממה שאמר זה דווקא לר' נחמן מטולשין משמע שלימדו בזה סדרי חכמה והנהגת אנ"ש, ודו"ק].
וכן נענה פעם ואמר: "וכי היכן מגיע אני לעבודת ה' של אנ"ש מטרוביץ (כי אנ"ש בעיר טרוביץ, ובראשם העובד ה' המופלא ר' סענדר טיראוויצער ז"ל היו מפורסמים לשבח לעובדי ה' במסירת נפש עד להפליא), אולם כשנצרכים לעצה צריכים לשאול אותי". [ווי קום איך צו די עבודה פון די טהראוויצער, אבער א עצה דארף מען פרעגן ביי מיר] (שיש"ק ח"ג סי' ר"פ).
לעשות נח"ר לבורא יתברך שמו, וא"כ גם כשאני צריך רק להסתפק בעבודת הרצון (שהיא גבוהה מאוד) וחברי הוא הזוכה להגיע לידי עשיה בשלימות האם הדבר משמחני שיש להשי"ת עבודה נפלאה זו, או שהדבר מביא אותי לידי צער מדוע אין אני זוכה לעבודת השי"ת כמו חברי.
הדן את חברו לכף זכות מועיל לעצמו וגם לחברו
ודאייתינן להכי, יש להתרגל לשמוח בכל הטוב שיש לשני, כסף, פרנסה, ילדים וכו' בלא שום חשבון מה יש לי. יש מאמר בלקו"מ (קיג) בשם הבעש"ט עה"פ ונפרעים לו לאדם שלא מדעתו, וז"ל: "כי קודם כל גזר דין שבעולם ח"ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין שואלים אותו האם הוא מסכים, אזי נגמר הדין ח"ו, הענין כי בוודאי אם ישאלו לו בפירוש על עצמו בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלים אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין".
ולפי"ז, כשדן את חברו לזכות ורק רואה מעלותיו והנקודות הטובות שיש לו ושמח בכל אשר לרעהו אז זוכה שגם לעצמו נמחקים הדינים וזוכה לשפע רב ברוחניות ובגשמיות, וכנאמר (משלי כב ט) "טוב עין הוא יבורך" דכששמחים עם השני מתברכים ברוב שפע עד בלי די, כי אהבת ישראל הינה סגולה נפלאה וזוכים על ידה להצלחה בכל.
וכשדנים את השני לכף זכות יש לדעת כי גם אם יש בו עוולה מ"מ יש בו גם הרבה טוב, ויתכן כי הוא שוגג וכלל אינו מבין את חומרת מעשיו. ואין הכוונה שבזה שדן את חברו לכף זכות הרי שנמחק העוולה, דאין נמחק בלא תשובה, אבל מ"מ הטוב שבו גובר ולכך מצליח ביתר שאת לשוב ולהתקרב מחדש להשי"ת.
ורבינו מבאר שם (לקו"מ רפב) דיש לדון גם את עצמו לכף זכות וגם את חברו, והא בהא תליא, דכשמורגל האדם לדון את עצמו לכף זכות אזי נקל לו יותר לדון גם את חברו לכף של זכות.
דיבור טוב על יהודי משפיע עליו להתנהג בטוב
ומובא בגמ' (שבת קנו ע"ב) מעשה בשמואל שהיה חוזה בכוכבים וישב עם אבלט שהיה נכרי וגם הוא היה חוזה בכוכבים, וראו אדם הבא למולם והולך לעבודתו הביט אבלט בפניו וראה את מזלו ואמר לשמואל הנה אדם זה הולך לעבודתו אבל לא ישוב ממנה, היות וראה כי לפי מזלו בן מיתה הוא, השיב לו שמואל דאם יהודי הוא אזי כן ישוב, דישראל למעלה מהמזל, ובאמת לעת ערב ראו את האדם הלזה חוזר חי וקיים, ראה אבלט כי נושא הוא על כתיפו ערמת קנים, וביקש ממנו לבדוק את הערימה, ומצא שם נחש מת שנחתך בעת שקיצץ האדם הנ"ל את הקנים, ונחש זה היה אמור לפי ראית אבלט בכוכבים להכיש את האדם הנ"ל ולהמיתו.
שאל אותו שמואל איזה מעשה טוב עשית היום, וסיפר לו האדם הנ"ל כי עובדים הם ביחד כמה פועלים ובעת המנוחה אוכלים הם יחדיו וכל אחד מביא מאכל מביתו ומערבין יחדיו והכל אוכלים מכל המאכלים, והנה מספר האדם הלז לשמואל כי ראה שאחד החברים לא הביא מביתו שום מאכל, והגם שהיה יכול לאכול עם כולם משאר המאכלים הרי שבוודאי היה מתבייש ואוכל בביזיון, ולכך הלך אותו אדם ועשה מעשה כדי להצילו מביזיון, ונטל את כל המאכלים מכולם ועירבן, וכשעמד ליד הפועל הנ"ל שלא הביא מאכל הכריז בקול על המאכל שהוא עצמו הביא מביתו כאילו אותו פועל הביאו ובכך גרם שיוכל הפועל הנ"ל לאכול עם כולם בלא בושה וביזיון, אמר לו שמואל דמעשה זה הצילו ממות לחיים וכדכתיב (משלי יב) וצדקה תציל ממות.
ואפשר לדייק ממעשה זו דבזה שהכיר בו שמואל כי הוא יהודי ואמר לאבלט שאם יהודי הוא ודאי שישוב חי וקיים לביתו, בזה עורר את נקודת היהדות של אותו האדם וגרם לו לעשות צדקה לחברו ובזכות זאת ניצל ממות. זהו מעלת היהודי שיש בו יכולות גבוהות מאוד, ויש בוודאי אם ישאלו לו בפירוש על עצמו בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו בכל אחד את הכח לעורר את נקודת החבר ולגרום לו עי"ז להתעלות יותר מכפי שהינו כעת.
(והצדקה שנתן אותו האדם לחברו היה מסוג הצדקה של "יהודים" רחמנים ובעלי חסדים, דהרי גם בלא החסד הנ"ל היה אותו פועל אוכל לשובע נפשו ואינו חסר מאומה, אבל היה אוכל בבושה וביזיון, והתאמץ אותו אדם בכדי שלא יאכל רק שיאכל בנחת בלא ביזיון, ובזכות זאת זכה לעצמו את חייו וניצול).
זהו כוחו של היהודי אשר ביכולתו להגיע לידי מעלות רמות, ורק בלבולו וטעותו גורמים לו לחשוב כביכול ואינו בר יכולת להתעלות וכי אין ביכולתו להגיע לידי עשיה נאמנה, אכן באם יאמין בכח הקדושה שבו, ובכח אמונת ישראל, ובכח אמונה בצדיקי האמת, אז יוכל לידע מיכולתו ומרום מעלתו ובזכות ההתקשרות לצדיקים יצליח ויומתקו כל הדינים מעליו ויבא לידי תקונו בלא שום ספק כלל.
עוצם זכיתנו בהתקשרותנו לרבינו
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו שאנו מקושרים לרבינו הק', שהוא הנחל הנובע מקור חכמה, והעיד על עצמו כי "מיין פייערל וועט טלואין ביז משיח וועט קומען", ואין הכוונה ח"ו שאחר ביאת המשיח לא, רק שעוד לפני ביאת המשיח יביא רבינו הק' כל אחד ואחד לידי גאולתו הפרטית, ואת כל כלל ישראל לידי משיח ממש.
ורבינו הוא זה אשר מסר את נפשו ואת כל רצונותיו כדי להציל נפשות ישראל, ולהביא הארה לכל יהודי לפום דרגה דיליה, לרבות את הגרוע שבגרועים ממש, ומסירות נפשו של רבינו הק' המשיך כאלו פעולות נשגבות וכאלו הארות גבוהות לכל, מריש דרגין ועד סוף כל דרגין לרבות סוף סוף כל דרגין.
ובאם אכן נאחוז את עצמינו בבורא העולם ונחזק את עצמינו כראוי בתוה"ק, ונתאחד עם כל כלל ישראל, אזי יעזור השי"ת ובזכות זאת יקוים בנו במהרה הפסוק "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם", ונזכה ל"והשיאנו ה' את ברכת מועדיך לחיים ולשלום, לשמחה ולששון, כאשר רצית ואמרת לברכנו", ונזכה לשנה טובה, וכל כלל ישראל יוושעו בכל מחסורם, בני חיי ומזוני, בריאות, התקרבות להשי"ת, התקרבות לצדיקים, והתקרבות לתוה"ק ונזכה לישועות ברוחניות ובגשמיות. ובקרוב ממש תחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים, אמן.