Skip to content
קרני אור

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שמחת הילולת רבינו הקדוש - בחג הסוכות זמן שמחתנו

הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א

שמחת ההילולא מכוונת להילולת רשב"י

רבינו הקדוש הננמ"ח זי"ע איתקטיר בהאי קטירא לחי עלמא בעיצומם של ימי חג הסוכות זמן שמחתנו, ובודאי אין מקרה וטבע ובפרט בדבר עליון ונשגב כזה, ובודאי הסתלקותו היא ג"כ חלק מתיקוני חודש תשרי והמלחמה הגדולה הנעשית בה להקמת מלכות דקדושה, וכמו כן השמחה וההילולא ביום הסתלקותו יש לה חלק עצום בזה וכמו שיתבאר בעז"ה. וכאשר נתבונן בזה נקבל בעז"ה הסתכלות אמיתית ומחודשת יותר על הילולא קדישא זו, כדי שנוכל לשאוב בה מים של תורה בששון ואולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא.

ראשונה נציין לדברי ראבר"נ שמאיר עינינו בדבר עוצם גדולת יום ההילולא הלזה, שהוא מכוון נגד יום ההילולא של רשב"י, כי שני אלה לחמו בעוז להוציא את ישראל מבין שיני האריות בגלות ובכוחם נזכה לגאולה השלימה, ומרמז שכל זה נעשה ע"י כח השמחה ביום ההילולא שלהם שקשור גם לשמחת פורים המכניעה את עמלק.

וזה לשון קדשו (בכוכבי אור, חכמה ובינה אות מז): "ועכשיו כל תקותנו על הגאולה האחרונה שמזה בעצמו יהיה גם תיקון הגאולה הראשונה, אך עכשיו יהיה כל ההתחלה מפורים שהוא בחינת מחיית עמלק כמובן בדבריו ז"ל (ליקוטי תנינא סימן ע"ד), והעיקר בכח האתערותא דלתתא של ראשי יחידי הדורות שהוא אדמו"ר ז"ל ורבי שמעון בר יוחאי ז"ל שמקבל מאתו, ובפרט על ידי עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותם (כמובן מדבריו הקדושים) ששני הימים של הסתלקותם מכוונים להיות חל ביום שחל בו פורים (כמובא בכתב יד של הרב מטשערין ז"ל המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההילולא [יום ל"ג בעמר הילולא דרבי שמעון בר יוחאי ז"ל, וזמן שמחתנו הוא יום הסתלקות אדמו"ר יום ד' של חג הסוכות זמן שמחתנו כמו בפורים שהוא יום שמחה], כי בכוחם הקדוש והנשגב נצא מבין ש'ן' האריות דסטרא אחרא שהוא זה לעומת זה, ונזכה לבחינת ש'ן' המובא בדבריו הקדושים ליקוטי תנינא סימן פ"ה, שהוא ראשי תיבות ש'בת נ'חמו - נחמת הגאולה - המכוון גם לראשי תיבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן".

ובהמשך דבריו מעתיק מכת"י הרה"ק מטשערין בזה"ל: "כי ביום שחל ל"ג בעומר הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, יחול לעולם יום שני דחול המועד סוכות, יום הסתלקות רבינו הקדוש רבי נחמן זללה"ה אשר מידתו נצח כידוע מדבריו הקדושים, ושמו בגימטריא 'נצח', וכן פורים שעבר הוא גם כן כמוהו ממש בכל השגותיו החדשות שהצדיק עולה ביום שחל ל"ג בעומר כאשר נתנו הקדמונים הסימן אליהן. פל"ג", ע"כ.

ומבואר, שעיקר כח תיקון הגאולה ומחיית עמלק תהיה בכח עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותו ז"ל, וההילולא והגדלת השמחה ביום זה יש לה שייכות לתיקון נורא ונשגב זה שכל הגאולה תלויה בו.

וראבר"נ עצמו מסיים שם לענין הילולת רבינו הקדוש וז"ל: "ועל יום ההילולא מרביז"ל שהוא הנחל בעצמו, כיוון ה' יתברך שיהיה באמצעות שמחת בית השואבה - וכל שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו שהיא ע"ש הכתוב 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה' ותרגם יונתן 'ותקבלון אולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא' כאשר שמעתי בזה מאבי ששמע ממוהרנ"ת".

השמחה בצדיק היא ההתקשרות בו

ויש לנו להתבונן עפ"י דלות שכלנו במה יפה כוחה של שמחה זו לתיקון כל העולם.

ומרמזי דבריו אנו למדים שגם בהילולת רבינו הקדוש, יש להעיר הלב בשמחת בית השואבה לשמוח בצדיק הזה בשמחה יתירה, ועי"ז שואבים רוח קדשו ביתר שאת, כי זהו ההתקשרות שהיא השמחה והאהבה שמעלה את האדם לקבל רוממות דעת הצדיק כמוהו.

והשמחה הגדולה ביום הסתלקותו דוקא, הוא מפני שאז עולה הצדיק בהתעלות יתירה ונשפע ביתר שאת אור תורתו בעולם כנ"ל, ואנו שמחים בהשארת תורתו הקדושה ובכוחו הנפלא המתעצם אז ביתר שאת [וכמו שהאריך בזה בליקוטי הלכות הכשר כלים ד' ונזיקין ג' ועוד עיי"ש].

עיקר התשובה ע"י התקשרות לצדיק

והנה, כאשר פתח לנו ראבר"נ פתחא להאי פרשתא ששמחה זו קשורה לשמחת ל"ג בעומר דרשב"י, ניתן לנו רשות לקשר לזה מה שראבר"נ עצמו מגלה במקו"א (שם, שו"ס ל"ו) על ענין השמחה בהילות רשב"י ועוצם מעלתה, ומזה נוכל להבין איזה אחיזה בשמחה קדושה של הילולת רבינו הקדוש, וזה לשונו: "השמחה בהילולא דרשב"י, אם כבר היא מקובלת ונודע מהאריז"ל כו' שהוא דבר גדול מאד, עוד מבואר בזה טעם נפלא מצירופי דברי רביז"ל, שזה מחמת שבאמת היו צריכים כל נפשות ישראל [שהם חלקי אלו"ק ממעל] להיות קדושים בקודש קדושתו עד שתופיע להם השגת תורתו שבנסתר שזכה לשאוב מהמעיין ונחל הנובע ויוצא מקודש הקדשים. אבל מחמת שלאו כל אדם זוכה לזה, ועל רובם ככולם שוטף ועובר תכלית ההיפך ח"ו כו', מוכרחים עכ"פ לקיים מצות 'ובו תדבק' כפירוש חז"ל המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההילולא [יום ל"ג בעמר 'הידבק בחכמים' כו', וכל הדבקות והקשר בהצדיק הוא ע"י מידות האהבה שממשיך האדם על עצמו, כמבואר מדברי רביז"ל (בלקו"מ ח"א סי' קל"ו) מהכתוב 'ונפשו קשורה בנפשו' ותרגומו 'חביבא ליה כנפשיה'. והאהבה היא הגורמת שמחה בלב [כמבואר גם מזה בדבריו הקדושים], ובפרט ביום עלייתו בכל שנה לתורה והשגה חדשה שזה נקרא יום חתונתו - חתונה והילולא כביכול עם התורה שנקראה בשם כלה כנודע, וכפי השמחה וההתקשרות בו שזוכה כל אחד, גם לראשי תיבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן".

ורבינו הקדוש גילה לנו עיקר גדול בדרכי התשובה שהוא תלוי הרבה בהתקשרות לצדיק, וכמובא [בליקוטי עצות, צדיק אות קי"ד והוא מליקו"מ ח"ב סי' צ"א] וזה לשונו: "על ידי התקשרות לצדיקים אמתיים, על ידי זה זוכין לתשובה שלימה ולכפרת עוון ולהמתיק ולבטל כל הדינים, ונעשה על ידי זה יחוד קוב"ה ושכינתיה".

ולמדנו מדבריו הקדושים יסוד עצום ונפלא: שע"י השמחה ששמחים בצדיק, עי"ז מתקשרים בו, כי ה'שמחה' היא ה'אהבה' שהיא עיקר ההתקשרות, ועי"ז זוכים להתעלות בהתעלות נפלאה ונשגבה עד מאד שאין בזה שום תפיסת אנוש, דהיינו לזכות המתקשר לצדיק לתשובה וכפרת עוון והמתקת הדינים, אלא על כרחך שע"י ההתקשרות אכן מזדכך האדם ויוצא מהרע שלו לגמרי, ונתבונן בזה בכמה נקודות:

א. חלק ההתקשרות של ביטול [המבואר בליקו"מ סי' קכ"ג] שהוא בפשטות עיקר התשובה, שמקבל עליו מעתה לציית לצדיקים בכל אשר יאמרו לו כי הוא זה, ורק עי"ז נחשב לו שקיבל עול התשובה ורק עי"ז יש תרופה למכתו, כי אחר שקיבל עליו עול זה נחשב לו כאילו כבר קיים הכל, וכמו שכתב רבינו יונה [בפירושו על אבות פ"ג משנה י"ב]: "עצה טובה נאה ומקובלת שיש למי שאינו יודע התורה, לבל יאבד נפשו, שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו החכמים ולא יסור מהן ימין ושמאל כאשר ידעם, ועל פי התורה אשר יורו אותו ועל המשפט אשר יאמרו לו יעשה, ומיד שקבלה כזאת יקבל על עצמו בלבב שלם ובנפש חפצה מעלה עליו שכר כאילו קיים כל המצות".

וכן לענין חלק ההתקשרות שאנו עוסקים בו עתה, שהוא ענין האהבה והשמחה בצדיק, שעיקר התשובה הן בתיקון העבר והן בתיקון העתיד תלוי בזה, הן באופן סגולי והן באופן פשוט. כי גם בפשטות הרי עיקר הכח ללכת אחר האמת תלוי במה שיאהב את הצדיק המורה לו דרך התשובה, ובלא זה יפרוק עול עצתו. אבל ביתר שאת בדרך סגולי, כי באמת כמעט אין בכח בן אנוש לשוב באמת כפי מה שראוי לו לשוב, לפי עוצם הפגם ולגודל מעלת המלך שמרד בו, ורק הצדיק הוא שמלקט פירורי התשובה שלנו ומעלה אותם כאילו שבנו בתשובה שלימה.

וכמו שאמר רביז"ל בפירוש (חיי מוהר"ן, אות דש): "מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכוחכם כולכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם. רק אני עושה תשובה בשבילכם. ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העיקר מעתה לא תעשו עוד", עיי"ש עוד.

וא"כ הכל תלוי בגודל ההתקשרות, שכפי מה שנכלל בצדיק ונעשה כמוהו כמו כן נחשב לו ששב כראוי [אם עושה את האתערותא דלתתא שלו], ורק עי"ז יכול לתקן אשר פגם.

וביותר לענין התשובה על העתיד, שיקבל כח לעמוד נגד יצרו, שבודאי אין בכח האדם ובפרט אחר שכבר נכשל במה שנכשל לעמוד במלחמה נגד יצרו העכור, ורק בכח הצדיקים הגדולים במעלה מאד יכול לנצח במלחמה זו. וכמו שהאריך בזה מוהרנ"ת הרבה, ועיין בדבריו (בהל' ברכות השחר ה-ג') וז"ל: "באמת כל עיקר קדושת איש הישראלי הוא על ידי התקרבות לצדיקי אמת כו' כי בוודאי האדם בעצמו אין בו כח לזה, כי זה ידוע שכל אדם הוא בסכנה גדולה בכל עת כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל) 'יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו' וכו', ועיקר העזר והסיוע דלעילא הוא על ידי הצדיק האמת כו' כי עיקר הכח להינצל בכל עת ממה שצריך להינצל הוא רק על ידי הצדיק".

וכן מבואר עוד בדבריו (בהל' תפלת המנחה ז, נב) וז"ל: "וזה בחינת מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו' כי דייקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגושמים וכו' כאלה, והתגבר בכח הצדיק לעלות משם, על ידי זה דייקא נעשין כלים נפלאים לקבל האור הנפלא כו' והכל בכח הצדיקים הגדולים שהם בחינת בעלי תשובה גם כן, כי הצדיקים הגדולים הנוראים הם תמיד בבחינת בעלי תשובה אף על פי שלא טעמו שום טעם חטא ח"ו מעולם כו' וגם על פי רוב הם יורדים בכוונה למקומות נמוכים מאד מאד בשביל להעלות הנפשות משם להחזירם בתשובה, ובכח אלו הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בם שיעלה מעומק ירידתו לעליה גדולה, כי אלו הצדיקים הגדולים הם עיקר הבעלי תשובה, כי רק הם נקראים 'בעלי תשובה', כי הם הבעלים של התשובה, וכל מי שחס על חייו ורוצה לשוב בתשובה צריך לקבל מהם". ועיי"ש בהמשך דבריו נפלאות מענין מעלת השמחה של מי שזכה להתקרב לצדיק, וגודל מעלת השמחה בהילולא דרשב"י עיי"ש.

וכעין זה כתב עוד (בהל' שבת ז, ג) וז"ל: "עיקר ההתעוררות וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד, הוא בכח הצדיק שהוא כל ימיו בתשובה אף על פי שכבר עשה תשובה, כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה מכוון להמשיך דרכי התשובה ע"י גדולי הצדיקים, וכתב שם בתוך דבריו: "שאין לנו כח לשוב בתשובה כי אם בכח הצדיקים הגדולים שהם עושים תשובה על תשובה תמיד, והם בקיאים בהלכה בבחינת עייל ונפיק היטב היטב לפי דרכם הנפלא, והם ממשיכים עלינו בקיאות הנ"ל שגם אנחנו עתה בכל דור ודור וכל אדם בכל מקום שהוא יוכל להמשיך על עצמו בחינת דרך התשובה הנ"ל, עד שגם אפילו המונחים בשאול תחתיות יוכלו למצוא את השם יתברך תמיד, בבחינת ואציעה שאול הנך שזהו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל שנמשך מגדולי הצדיקים".

ונמצא לפי"ז שבסוכות שהוא המשך אחד לבנין המלכות דקדושה ע"י עבודת התשובה, הרי אחד העיקרים הוא לשמוח בצדיק שהוא ענין ההתקשרות שרק עי"ז זוכים לתשובה.

ובאמת גם בפשטות, ההתקשרות של שמחה ואהבה מעלה את האדם למדרגה גבוהה מאד, והיא עיקר תיקון הקדושה, וכמו שמבואר בלקו"מ (ח"א סי' לד-ז') וז"ל: "וכשהלב משוקע באהבות רעות הנקרא ערלת לב אזי הוא בבחינת שברי לוחות כו' וכשמקשר הלב להיוד, היינו נקודה, שהוא בחינת צדיק ששם האור האהבה הקדושה שורה כו' אזי נתבטל האהבות רעות, היינו החרפות, היינו ערלת לב, כי הצדיק שהוא נקודה ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להוא"ו שהוא בחינת לב ונתבטל החרפה היינו ערלת לב, כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה".

כי כמו שמובן לכל גודל הפגם הנורא של אהבות נפולות שמחריב כל חלקה טובה ועוקר היראה והאמונה כמובא בדברי רביז"ל הרבה, הרי כ"ש שמידה טובה מרובה, כשאוהב הצדיק ושמח בו אזי מתעלה לבו ונפשו מאד מאד, והוא עיקר התשובה לשוב למקום הטהור והקדוש.

כל נקודת שמחה בצדיק יקרה מאד

וכל צד של אהבה ושמחה זו ששמחים בצדיק - שהיא עיקר ההתקשרות - יקרה מאד מאד, ומרוממת נפש האדם למעלות עצומות למעלה מכל שכל, וכמו שמובא הרבה בדברי מוהרנ"ת בזה, ונביא בזה איזה גרגירים מדבריו, וז"ל (בהל' שבת ד, ט): "הצדיק האמת הוא הראש והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב, אבל בוודאי טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש בית האמתי מלהיות ראש במקום אחר וכמו שאמרו רבותינו ז"ל הדבוק ומחובר לטהור טהור, וכדאמרי אינשי עבד מלך מלך הידבק לשחוור וישתחוו לך", וע"ע (בהל' נזקי שכנים ד, יב): "הצדיק הגדול האמתי הוא בחינת כלל התורה והתפילה כו' שכלול מכל ריבוי הבתים לאין קץ שנעשים על ידי כל השכנים של הקיבוץ הקדוש כו', ואשרי מי שהוא שכן אצלו, עליו נאמר טוב לצדיק טוב לשכנו. כי תיכף כשמתחבר אצלו ולהקיבוץ הקדוש שלו אפילו בנגיעה כל שהוא ונעשה על ידי זה יחוד קוב"ה ושכינתיה".

והן לא חשיד קוב"ה דלא עביד דינא, ולמה זה יזכה לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ראש השנה, כולם נקראים בשם 'צדיקים' על שם הצדיק שהם מקורבים אליו, כי המחובר לטהור טהור, ועל כן הם נחתמין לאלתר לחיים, כי הצדיק האמת כוללם מיד בראש השנה בשכל הכולל בבחינת קדשי קדשים, כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו חז"ל ועל ידי זה נחתמים לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מיני דינים שבעולם, כי הם זוכין בודאי לחיים אמתיים כו' מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקורב לצדיקים".

וכעי"ז כתב עוד (בהל' נזיקין ה, יז): "צדיקים הם הנלוים להצדיקי אמת היושבים על המשפט, הם נכתבין לאלתר לחיים, כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדושה לחיי עולם, כי אפילו אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפילו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד, הם בכלל 'צדיקים', מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת, כי הדבוק לטהור טהור, כי הצדיקים זה עיקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב אל האמת".

וא"כ מה נפלאה השמחה בחג הסוכות שהוא השלמת דרך התשובה מאהבה של תשרי, לעסוק הרבה באהבה הצדיק ולשמוח בו, כי הוא עיקר תיקון הנפש ועלייתה במעלת התשובה השלימה, וכל נקודת שמחה בזה יקרה עד אין קץ, ובודאי ראוי להכריח עצמו בכל כוחו לעורר שמחה זו ולהתייגע לרוצות עכ"פ לשמוח ולעשות עצמו כמו שהוא שמח כמו שהורה לנו רביז"ל, עד שיזכה לעורר איזה נקודת שמחה בזה שהיא יקרה מהכל.

שמחת נטילת לולב באגודתו בצדיק

ואחר שידוע שעיקר השמחה בסוכות הוא ע"י הלולב ומיניו, וכמו שכתב מוהרנ"ת (בהל' סוכה ו-יב) וז"ל: "וכמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם, שעיקר השמחה היא בלולב ומיניו". וידוע שעיקר אגודת הלולב הוא לרמז על התקשרות לצדיק שהוא בחי' לולב ומקשורים בו כל הכיתות שבישראל, וכמו שנביא מיד מדבריו הקדושים בעז"ה, וא"כ הוראת התורה באמרה 'ולקחתם כו' ושמחתם' היא שנשמח מאד בהתקשרות זו אל הלולב, כי זה עיקר עבודת קדושת סוכות, ובזה דייקא אנו מנצחים המלחמה דתשרי, וכמו שאמרו בזוה"ק (והובא בלקוטי הלכות בציעת הפת ד-יא, ערבית ד-כד, שבת ז-נד, סוכה ו-יב ועוד) "מאן נצח מאן דאחיד מאני קרבא", והכונה על האוחזים בסוכות הד' מינים ושמחים בהם באמירת הלל והודו, שהם המנצחים מול עמלק הרוצה לקטרג ולהטות הדין לחובה ח"ו, כי כאמור עיקר ההמתקה והתשובה היא ע"י השמחה באגודתנו עם הצדיקים, כי השמחה הזאת בעצמה היא מקור טהרה מופלא ונשגב מאין כמוהו.

ונביא בזה איזה גרגירים מדברי מוהרנ"ת שאגודת הלולב הוא ההתקשרות לצדיק, וז"ל (בהל' ביהכ"נ ה-כד): "כל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים בקדושת ארץ ישראל, שהוא בחינת סוכת שלם, על ידי אמונתו השלימה שזכה בראש השנה ויום הכיפורים כו', וכל זה נעשה על ידי שזוכין לקשר עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט וכו'. וזהו בחינת אגודת הלולב, כי לולב הוא בחינת הצדיק האמת, בחינת צדיק כתמר יפרח, והשם יתברך ציוונו ליקח רק העלין של התמרין, דהיינו כפת תמרים, שהוא הלולב, להורות שאין לנו כח לקשר עצמנו עם הצדיק האמת לעוצם קדושתו כי אם על ידי בחינת הנהגת פשיטותו שזהו בחינת עלין ולולבין כו' וזהו בחינת לולב שהוא פשוט, ובו נקשר ונאגד ההדס והערבות שמרמז על כל הכיתות שבישראל כמו שדרשו חז"ל, כי כולם צריכין לקבל מהצדיק כו' כי כל הכיתות שבישראל הן בעלי מצוות הן בעלי תורה, הן הריקים לגמרי מתורה ומצוות, שהם בחינת ערבי נחל, כולם צריכין לקבל מהאיש פשוט הגדול וכו' כי על ידי הלולב, שהוא בחינת הצדיק, על ידו נמשכין ונתגלין החסדים שבהם נברא העולם".

וכעי"ז כתב עוד (בהל' סוכה ד, א): "וזה בחינת לולב שהוא בחינת הצדיק, בחינת כל, בחינת צדיק כתמר יפרח כמובא כו'. ועיקר הארת הלולב שהוא בחינת צדיק הוא להאיר בדרי מטה בחינת 'מלוא כל הארץ כבודו', וזה בחינת הנענועים לששה קצוות העולם לגלות כי מלא כל הארץ כבודו, וזה בחינת מה שבאו ערבי נחל בתוך הארבעה מינים שאין להם לא טעם ולא ריח והם מרמזין על פושעי ישראל וגם אותם מקשרים אל הלולב ומיניו ומנענעין בהם, לגלות ולהורות כי מלוא כל הארץ כבודו ואפילו הפושעי ישראל בחינת שוכני עפר גם הם אסור להם לייאש עצמם כי מלוא כל הארץ כבודו, כי בהלולב אנו מגלין שגם בחינת הערבי נחל שהם בחינת הרשעים גם הם יכולים להתקשר להצדיק שהוא בחינת הלולב, כי הצדיק מאיר גם בהם בבחינת ההארה שמאיר בדרי מטה שוכני עפר, בחינת מלוא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר".

וע"ע בירח האיתנים להרה"ק מטשערין (סי' י"ט) וז"ל: "וזה שדרשו רבותינו ז"ל שהמינים אלו מרמזין על כל הכיתות שבישראל, כי יש שיש להם טעם וריח כו' ויש שאין להם לא טעם ולא ריח כו' אמר הקב"ה יעשו כולם אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו, כי ע"י הכלליות שנכללין ביחד בענין ההתקשרות וההתקרבות אל הצדיק, עי"ז יכולים לקבל תיקון ושלימות ע"י ההתקרבות וההתקשרות לבד, כי המחובר לטהור טהור".

תוכחה הראויה בענין ההתקשרות לצדיק

ואמנם יש להבין, כי כמו ש"העיקר והיסוד שהכל תלוי בו" הוא ההתקשרות לצדיק (לקו"מ ח"א קכ"ג), הרי בודאי שעל זה עיקר מלחמת עמלק והס"מ למנוע מזה, והוא מפיל עצבות ועצלות למנוע משמחה ואהבה זו (עיי' לקו"מ ח"א סי קנ"ה), ואחד העיקרים בזה, שהופך את ענין ההתקרבות לצדיק לסיבת אשמה ותוכחה שאינה ראויה בלב האדם, שתחת שישמח בעצם התקרבותו ואמונתו בצדיק, שזה עצמו ג"כ מטהר ומקדש מאד כנ"ל, ועי"ז יוסיף באהבתו לשמוע יותר ויותר בקולו ולציית לו בכל מה שיאמר כי הוא זה, היצר הופך הדבר וכל התקרבותו הופכת לסיבת יגון ואנחה, להאשים עצמו יותר ויותר על שאינו מקיים כראוי את עצותיו הקדושים ואינו לומד די בספריו הקדושים וכן הלאה.

והיא עצת עמלק נוראה מאד להפריד האדם מהצדיק שלא ישמח בו ולא יאהב את קרבתו, ומתלבש בלבוש של מצוה כאילו שהוא עצב על מיעוט קרבתו לצדיק.

ורבינו הקדוש רמז בעצמו בצוואתו הקדושה (לקו"מ ח"ב סי' ח') ענין זה, שמבאר שם מענין התוכחה הראויה שהצדיק משמיע, ועיקר הדברים הוא, שתוכחת הצדיק מביאה תוספת ריח טוב ויראה טהורה שנותנת כח לנשמה לקיים התוכחה, אבל תוכחה שאינה ראויה היא, מי שמבאיש ריחו של זה שמוכיחים אותו ומפילים אותו ע"י היראה שמעוררים אצלו, ומבאר שם שהתוכחה הראויה באה ע"י התעוררות השיר חדש שיתער לעתיד שמגלה אמונת חידוש העולם, והיינו, שנותן תקוות התחדשות לזה שמוכיחים אותו ולא שמפילים אותו לזקנה וייאוש בראותו אריכות צחנת מעשיו. ומבואר בדברי מוהרנ"ת (בהל' פו"ר ואישות ג-ח' ועוד) שהשיר חדש הוא שורש השמחה של כל העשרה מיני נגינה, דהיינו, שע"י תכוחתו מעורר לשמוח ביותר בה' ולקוות אליו ביתר שאת ועי"ז חוזרים בתשובה.

ובתורה זו מעורר רביה"ק מאוד על חובת חיפוש הצדיק וההתקרבות אליו כי רק על ידו יכולים לזכות לקול השיר חדש שמברר אמונת חידוש העולם עיי"ש.

ובפרפראות לחכמה (ח"ב ח-כו) מביא מחיי מוהר"ן שהבינו מרמזיו הקדושים של רביז"ל בשעה שהזכיר אז הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו': "ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז, ומנעימת הקול והניגון שאמר פסוק זה, היה נראה כנותן בעצמו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם, ובהמשכת רוחו של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים כאלה", ומוסיף ע"ז הפל"ח (שם אות כז): "והמובן היה שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה".

ומצירופי הדברים נלמד נוראות, שרבינו הקדוש הורה לנו בזה, שהתוכחה על ענין חיפוש הצדיק וההתקרבות אליו אסור גם כן שתהיה בדרך תוכחה שאינה ראויה, להלקות עצמו תמיד בלבו על מיעוט התקרבותו, אלא אדרבה, יש לעורר בכל עת את השיר חדש הזה של 'ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל', ולשמוח מאד ולשיר ולהודות לה' על עצם ההתקרבות, עד שיתעורר לבו לבוא ולחטוף עוד ולהאמין שכשם שזכה למתנה זו של עצם האמונת חכמים ולבלי להתנגד עליו כן יזכהו ה' עוד ועוד, ואדרבה, מכח ההתקשרות והשמחה והאהבה על עצם ההתקרבות יזדכך עוד ועוד להתעלות ביתר שאת בכל פעם במדרגה גדולה יותר.

וידוע כמה הרעיש מהורנ"ת במכתביו לבנו שישמח בתמימות ובפשיטות על שיודע מהצדיק ועל שאינו מתנגד עליו, וכל מה שהיצר רוצה להחליש דעתו על עוצם פחיתותו וריחוקו יהפוך הכל לטובה ויחטוף היגון ואנחה לתוך השמחה, על שאעפ"כ מרוחק כזה ובכל זאת אינו מתנגד על האמת.

וכמו לדוגמא אחת מני רבות (בעלים לתרופה, מיום א' קורח תר"א) וז"ל: "נפלאתי עליך מאד בני חביבי מאחר שלפי מכתביך הגדילו ושגבו מרירת נפשך, מדוע לא תזכור ותשים אל לבך היטב את אמתת דברי אדמו"ר הנורא זכר צדיק וקדוש לברכה כפי אשר הִרְבֵּינוּ בחסדו לדבר בם, שהאיר עינינו שדייקא מתוקף המרירות נהפוך לשמחה גדולה, שצריכין לחטוף את היגון לתפסו בעל כרחו להכניסו לתוך השמחה, לומר בלבו: אדרבא, אם כן כשמר לי כל כך, מר מר מאד, מאד מאד בודאי עתה עתה יש לי לשמוח הרבה שאף על פי כן אני מתעטף בציצית ותפילין כו', ועל כולם מה שאני מתאבק ומתייגע להתקרב לאור הגנוז אור הקדוש החדש הזה אשר הוא יתקנני בודאי בלי ספק, ואני בעניי מבטיחך על זה בלי ספק. ואם כן, אדרבא, אני מחויב לשמוח הרבה בכל יום ובכל עת, ולהפוך כל המרירות וכל היגון ואנחה לשמחה גדולה כו', וכל מה שמרבה להגביר היגון ואנחה בזה אני משמח יותר, כי כל מה שאני יודע בעצמי גריעותי ביותר, בזה דייקא אני שמח יותר. אף על פי שבאמת אני מקולקל מאד, זהו שמחתי שמקולקל כזה יזכה לקדושות כאלה ולבלי להתנגד על אור קדוש וחדש כזה, אשר הרבה רחוקים ממנו כל כך כל כך ונעלם מהם כל כך כל כך, ורבים חולקים כמו שחולקים, ואני בעניי על כל פנים איני חולק ומתנגד עליו, אף גם הרבה טעמתי מצוף דבש נועם אמרותיו, ואני יודע שהוא יכול להראות לדרי מעלה וכו' שעדיין אינם יודעים כלל בידיעתו יתברך מה חמית מה פשפשת וכו', ולדרי מטה שהם הפחותים והגרועים כמוני היום, ואפילו אם נמצאים בעולם עוד גרועים וכו' יותר ממני, הוא יכול להראות לנו לכולנו כי מלוא כל הארץ כבודו ועדיין ה' אתנו ועמנו וקרוב אצלנו תמיד תמיד כו', רק חזק ואמץ עיי"ש.

ונסיים בדבריו המופלאים של הרה"ק בעל ה'תפארת שלמה' (פרשת כי תבוא) על הפסוק ושמחת בכל הטוב, וז"ל: "כי רמז 'כל הטוב' הוא הצדיק, טוב הוא הצדיק כמ"ש אמרו צדיק כי טוב, ובחי' כל הוא בחי' יסוד שזהו מורה על צדיק יסוד עולם, ועל זה אמר הכתוב 'ושמחת בכל הטוב' שתשמח בהצדיק אשר נתן לך ד' אלקיך, כי זהו מחסד עליון שנותן צדיק יסוד עולם בכל דור ודור שיתקיים העולם על ידו כו' וזה שתיקנו חכמינו ז"ל כשרואה חכמי ישראל מחוייב להודות לה' 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו'], היינו, שישבח ויתן תודה לה' שיש צדיק כזה בדור שיוכל לשכון בו כבוד ה' וחכמתו לחלקו לעולם. כמו שנשמע כזה מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מלובלין זי"ע שכל ששה עשר שנים שהיה הרב הקדוש מבארדיטשוב חי לפניו, הנה בכל יום ויום היה מייחד לו שעה אחת להודות ולהלל לה' יתברך אשר שלח לעוה"ז נשמה גדולה וקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע".

"לַמְנַצֵחַ אֲשֶׁר לָנֶצַח יְנַצַח. בְּמִזְמוֹר שִׁיר בִּנְגִינוֹת אֲנַצַח, לַמְנַצֵחַ לְמִדָּתוֹ נֶצַח. כַּאֲשֶׁר פִּיו פָּצַח. הַאֲנִי לֹא נִצַחְתִּי, נִצַחְתִּי וַאֲנַצַח" (שיר ידידות).

More in this printout

View the whole printout