מה הדין שינוי מראה על הפיטם האם כשר או פסול
ב'ביאור הלכה' כתוב שלר"ח והרי"ף כל השיפוע הוא החוטם ואילו לרמב"ם רק הדד נקרא חוטם א. כתב הביאור הלכה "ופיטמא בכלל וכדמוכח בב"י דתפס לחומרא כדעת הר"ח והרי"ף דשפוע ג"כ בכלל חוטם אבל מ"מ לא הוציא מכלל זה שיטת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דהדד קרוי חוטם, וכ"מ מלשון הר"ח להמעיין בו, וכ"כ מחצית השקל בסוף הסימן", עכ"ל.
ומבואר מדבריו שבר"ח והרי"ף מפורש ששיפוע הוא החוטם ואילו ברמב"ם כתוב שפיטם הוא החוטם.
קשה על ה'ביאור הלכה' שהרי לשונות של כל הראשונים הנ"ל הם שוים
ב. ולענ"ד קשה על הביאור הלכה שהרי לשונות של הר"ח ורי"ף והלשונות של הרמב"ם והרי"ץ גיאות הם שוים לגמרי, ואיך שיהיה הפירוש ברי"ף יהיה גם ברמב"ם, שהרי זה לשון הרי"ף (דף יז עמוד ב) "פירוש פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו", ובר"ח (דף לה עמוד ב) כתוב "ניטלה פטמתו, חוטמו של אתרוג ושושנתו", וברמב"ם (פרק ח הלכה ז) כתוב "ואם עלת על דדו אפילו כל שהוא פסול", וברי"ץ גיאת (הלכות לולב) כתוב "ובחוטמו שהוא חודו וראשו של אתרוג", וכתב המגיד משנה (שם) שדבריו קרובים לדברי הרמב"ם, וא"כ אם הרא"ש והבית יוסף מסבירים בר"ח והרי"ף שלא הכוונה דווקא הדד [דהיינו הפיטם] אלא כל המקום של שיפוע נחשב לדד, א"כ גם ברמב"ם נסביר כך, ובפרט ברי"ץ גיאת בוודאי אפשר להעמיס שכוונתו למקום השיפוע.
בביאור הלכה מבואר שדעת הבית יוסף שיש מחלוקת בין הראשונים איפוא החוטם של אתרוג
ג. עוד מבואר בביאור הלכה (סעיף ט) וז"ל "עיין בב"י דדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דחוטמו היינו למעלה קרוב לשושנתא, אבל בטוש"ע סתמו כדעת הרא"ש דהשפוע קרוי חוטם ומצדד ברא"ש דכן הוא ג"כ דעת הר"ח והרי"ף", עכ"ל.
צ"ע על ה'ביאור הלכה' שהרי ב'בית יוסף' משמע איפכא
ד. ולכאורה קשה שמהבית יוסף משמע איפכא שהרי הביא את הרא"ש שכתב שכל השיפוע נחשב למקום החוטם ולא רק עובי גבהו כמו שיטת רש"י, וע"ז הוסיף וכתב "וגם הר"ן כתב ואחרים אמרו חוטמו אותו מקום גבוה שתחת הנץ שהוא עשוי כמין נזר, וכיוצא בזה כתב הרב המגיד (פ"ח ה"ז) בשם הר"י אבן גיאת (הל' לולב עמ' קה) וכתב שדברים אלו קרובים לדברי הרמב"ם", עכ"ל, הרי שהבין שמה שכתב הר"ן הכוונה לכל השיפוע כמו הרא"ש, וע"ז כתב שגם הרי"ץ גיאות והרמב"ם גם סוברים כך, וא"כ לא ידעתי איפוא ראה ה'ביאור הלכה' שדעת הבית יוסף הוא שיש מחלוקת בין הרמב"ם והרי"ץ גיאות להר"ח והרי"ף.
ודוחק לומר שהתכוין הבית יוסף שגם הר"ן דחה דברי רש"י שאין הכוונה רק לעובי גבהו אבל סובר אחרת מן הרא"ש דמהיכי תיתי לומר כך בב"י, והיה הב"י צריך לכתוב אבל הר"ן כתב, ועוד שאם כבר הסביר הרא"ש שמה שכתבו הר"ח והרי"ף שחוטם הוא הפיטם אין כוונתם למקום הפיטם אלא לכל המקום השיפוע א"כ בוודאי שאפשר להסביר כך את הר"ן שכל המקום הגבוה שתחת הנץ היינו ממקום שמתחיל לשפע.
מסקנת הקושיא על ה'ביאור הלכה' שאין שום ראיה שהפיטם עצמו נפסל בשינוי מראה
ה. וא"כ או שכולם סוברים שרק על הדד פסול ודלא כמו הרא"ש וכמו שהקשו עליו האחרונים, או שכולם סוברים שעד הדד פסול ולא הדד (וכבר כתב כן המנחת פתים בהשמטות לסימן תרמח שיתכן שזה כוונת הרמב"ם), או שכולם סוברים שמן המקום שמתחיל לשפע עד הדד – כולל הדד הכל פסול, וצ"ע כוונת הביאור הלכה.
רק שבעיקר הדין גם דעת 'כפות תמרים' (דף לה) הוא שכל הני ראשונים הנ"ל סוברים שגם הפיטמא נפסל בשינוי מראה, רק שכוונת הרא"ש היא שמסברא כל השיפוע גם נכלל בכלל חוטם, שמה הסברא שרק הדד יהיה פסול ולא כל השיפוע, ועיי"ש שהוא בעצמו הבין שזה דוחק גדול להסביר כך ברא"ש.
ועיין מה שהעלינו בדרך אפשר בסעיף ט' שעיקר כוונת הרא"ש הוא לחלק האחרון שמונח מתחת הפיטם, ועפי"ז מובן היטב שהבין הרא"ש שכל הראשונים אומרים אותו דבר, שהרי עיקר הוא סוף האתרוג בשיפוע האחרון לפני הפיטם.
הערוך השלחן התפלא על השו"ע למה לא הביא שיטת הרמב"ם שרק הדד פוסל
ו. והערוך השלחן (סעיף לג) התפלא על השו"ע למה לא הביא כלל דעת הרמב"ם שרק הדד פוסל, ולענ"ד שדעת הב"י שגם הרמב"ם לא התכוין אחרת מהרי"ף רבו, וכמו"ש בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה קמא חלק ב סימן קה) "שהרמב"ם תלמידו של הרי"ף ודרכו תמיד למשך אחר רי"ף רבו".
מפשטות השו"ע משמע שאין הפיטם בכלל שינוי מראה
ז. רק שיש מקום לעיין על השו"ע שכתב "ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא", שמשמע שהפיטמא אינו מכלל חוטמו, שאם היה בכלל הפיטם לא היה צריך לכתוב אלא ממקום שמתחיל לשפע כלפי ראשו וכמו"ש בסעיף ט וממילא ידענו שהכל פסול, וכן הוא לשון של הרא"ש שם "וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד הפיטמא פוסלין", משמע שלא כולל הפיטמא, [ואולי יש לדחות שכוונתם למעט אם יש על השושנתא דבר שפוסל שבוודאי אינו פוסל כיון שהוא עץ בעלמא, ולא מסתבר לומר כך שהרי אם כוונתם עד הפיטמא שזה כולל הפיטמא הרי השושנתא בכלל, ובשלמא אם נאמר שכוונתם בלי הפיטמא מובן למה כתבו עד הפיטמא, אבל אם כוונתם רק לאפוקי השושנתא הרי שושנתא הוא גם חלק מן הפיטם, והיו צריכים לומר עד השושנתא].
וביותר משמע מהבית יוסף כן שכתב על מה שכתב הרא"ש דעמא דבר לפסול מעובי גבהו עד הפיטמא "היינו מעובי גבהו ולמעלה ולא עובי גבהו בכלל", היינו דלא כמו רש"י שסובר שפסול גם בעובי גובהו, ואם לגבי 'מעובי גבהו' כוונת הרא"ש שלא עד בכלל אלא בלי העובי גבהו, א"כ בוודאי שגם 'עד הפיטמא' הכוונה בלי הפיטמא.
וצ"ע.
המחצית השקל דייק מהשו"ע איפכא והקושי בדבריו
ח. שוב ראיתי במחצית השקל סוף הסימן שכתב שבוודאי פוסל אם נמצא על הפיטם, והוסיף "וכן משמע לשון שו"ע שכתב עד הפטמא, ופטמא מבואר בהגהת רמ"א סעיף ז' שהוא מה שקורין שושנתא, הרי דהדד בכלל חוטמו".
וצע"ג עליו שהרי השו"ע בוודאי לא סבירא ליה הכי שפטמא הכוונה לשושנתא וכמו שכתב בסעיף ז, ובפרט בבית יוסף שהוכיח שאי אפשר לומר שפיטמא הכוונה לשושנתא, וא"כ לפי הבנת המחצית השקל ש'עד הפיטמא' הכוונה בלי הפיטם א"כ מוכח איפכא בשו"ע וכמו שכתבנו.
וראיתי שהביאור הלכה כתב על המחצית השקל "אכן מה שכתב דפטמא מבואר בהגהת רמ"א ס"ז היא מה שקורין שושנתא שלא בדקדוק כתב דאנו תופסין לדינא דפיטמא הוא הדד ששושנתא עליו ולא השושנתא עצמו, ואפשר שתפס לשון הרמ"א לסימנא בעלמא מקום הפיטם", עכ"ל. וצ"ע שהרי כוונת המחצית השקל להביא ראיה מהשו"ע שעל הדד פוסל שינוי מראה, שהרי כתב השו"ע שעד השושנתא פסול כל שינוי מראה, ולפי הביאור הלכה שהוא מתכוין רק למקום החוטם והשושנתא א"כ מה ראייתו מהשו"ע, ואיפכא שמשמע שרק עד הפיטם ולא הפיטם בכלל.
ביאור דעת הרא"ש שמשמע שהפיטמא בעצמו לא פוסל בשינוי מראה
ט. ובדרך אפשר י"ל שכיון שהיה פשוט לרא"ש שהפיטמא בעצמו לא נפסל בשינוי מראה אי משום שהוא עץ בעלמא אי משום שאפשר לחתכו עד הגומא לרוב פוסקים לכן למד בדעת הראשונים שסברו שחוטם היינו הדד שכוונתם היא במקום שהדד נמצא והיינו השיפוע האחרון שבקצהו יש את הדד, והכל נקרא בשם חוטם כיון שהוא סוף האתרוג שנראה כמו חוטם ועליו יש דד, ולכן הדגיש הרא"ש שרק עד הפיטמא פוסל ולא הפיטמא בעצמו כיון שהפיטמא בעצמו אין בזה חשיבות, רק שהוא נחשב לחוטם כיון שהוא סוף החוטם, ומיושב קושייתו של הכפות תמרים שהקשה למה כתב הרא"ש שהרי"ף ור"ח סוברים שכל השיפוע נקרא חוטם כאשר הם בעצמם כתבו במפורש שחוטם הכוונה להדד, וא"ש.
דעת הגר"ח מבריסק שלשיטות שאם נקצץ הפיטם כשר אין פסול מראה על הפיטם
י. ויש פוסקים שאמרו שלפי מה שכתבו הרבה פוסקים שאם נשאר אפילו קצת מן הפיטם הרי זה כשר א"כ לא נפסל אם יש מראה פסול על הפיטם שהרי אפשר לקוצצו, ובספר חיים וברכה (אות רסא) הביא ראיות שלענין פסול הדר יותר חמור מנחסר, שאפילו אם חסר כשר מ"מ כיון שהוא נמצא הרי זה מוריד את ההדר והיופי של האתרוג,
וכתב שם שהגר"ח בריסקר ז"ל אמר לו בזה הלשון "דלעולם לענין הדר אף היכא דחסר כשר מ"מ ביש שם שינוי פסול, ולכן אף דחסר בגוף האתרוג כשר בשאר הימים מ"מ במנומר או חזזית פסול גם בשאר הימים, וכן בנקטם ראש התיומת שפיר כתבו התוס' דזה יותר אינו הדר מהיכי דניטל כל התיומת כיון דיש שינוי בגוף הלולב והאתרוג דהקפידה התורה בהם על הדר, אבל שאני בפיטם שיש עליו שינוי דבו באמת להמכשירין אם חסר גם בזה כשר ביום ראשון דהרי ביום הראשון לכו"ע בעינן לקיחה תמה, וע"כ הטעם של הפוסקים המכשירין בחסר הפיטם הוא משום דהפיטם לא נחשב מגוף האתרוג רק כעץ בעלמא, א"כ לדידהו לא פסיל גם ביש בו שינוי כי לא בעינן בפיטם הדר כלל דהתורה לא הקפידה רק על גוף הפרי שיהיה הדר" עכ"ל.
צ"ע על הגר"ח שהרי גם קליפת האתרוג לא נחשב מכלל האתרוג ואעפ"כ פסול שם שינוי מראה
יא. ולענ"ד יש לשאול עליו מהא שכתב הרא"ש (סי' טז) והובא בב"י וז"ל "ועתה לפירושא קמא אין פיסול בעוקץ כלל אפילו נתלש העוקץ ונשאר מקומו כמו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג כלום מידי דהוה אנקלף דלא מיקרי חסר דאין הקליפה מכלל האתרוג, ולפירוש בתרא אין פסול בפיטמתו שבראש האתרוג לפי שאינו מכלל האתרוג", עכ"ל, הרי שדימה הפיטם והעוקץ לקליפת האתרוג ששניהם אינם בכלל האתרוג, וא"כ הרי מבואר ברא"ש והובא בב"י לגבי חזזית שנמצא על האתרוג "יראה שיש לו תקנה על ידי קליפה אם יהיה מראה הקילוף כמראה אתרוג כשר וזהו פסול שחוזר להכשרו", ומשמע שאע"פ שיכול היה לקלוף מ"מ כל זמן שלא קלף הרי זה פסול, ומשמע שאע"פ שהיה דבוק רק לקליפה החיצונה מ"מ הרי זה פסול, וא"כ גם בפיטם אע"פ שאינו חלק מהאתרוג מ"מ אם יש פיטם הרי זה פוסל.
חילוק בין שינוי מראה על קליפת הפרי לבין שינוי מראה על הפיטם
יב. אולם מסברא נראה כמו הגר"ח מבריסק כי אע"פ שגם קליפת הפרי לא הוי בכלל האתרוג מ"מ אם הוא מנומר הרי זה מכער גם את גוף האתרוג שנמצא מתחתיו, משא"כ כשנמצא על עץ שמחובר לאתרוג כיון שאין הוא מכער את גוף האתרוג כיון שאינו חלק מן האתרוג לכן הרי זה כשר.
ועיי"ש בחיים וברכה שמרן המהרש"ם הסתפק האם להכשיר נקודות על הפיטם, וכמדומני שמנהג הרבה מורים הוא שאם אינו ברור ניכר להדיא אז מקילים על הפיטם כיון שיש בזה כמה ספיקות וכנ"ל.
הערה על הביאור הלכה:
קשה על הביאור הלכה שאם נתייבש ב' וג' מקומות הרי זה כשר
כתב הביאור הלכה "ולענ"ד לא ברירא דבר זה של ב' וג' מקומות דהא הטעם בחזזית איתא בגמרא משום דהו"ל מנומר וע"י שנתייבש באיזה מקומות לא ידענא אם חשיב נימור עי"ז אם לא שאנו רואין שנשתנה מראה האתרוג ע"י היובש וצ"ע". ולכאורה קשה על קושייתו שהרי גם בחוטמו פסול רק משום שנראה ואינו הדר וא"כ מה לי חוטמו מה לא כמה מקומות בתוך האתרוג, ובוודאי מדובר שנראה יבשותו כי אם לא נראה איך הוא יודע שהוא יבש בתוכו, ולע"ע צע"ג.