ניטל העץ, שהוא תלוי בו באילן, מעיקר האתרוג, ונשאר מקומו גומא פסול. הגה: ואם ינטל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא שכל רוחב הגומא מכוסה, כשר (טור).
ענף א'
עוקץ שנפל אבל הוא פחות מכאיסר האם האתרוג פסול
מבאר האם פסול אם חסר העוקץ אע"פ שהוא פחות מכאיסר
א. כתב הגר"א בשם המגיד משנה שזה כמו הסברא השניה בסעיף ב שפוסל בחסר כל שהוא, שהרי לשיטה ראשונה הרי פסול רק בכאיסר. ולפי"ז צע"ג מה שכתב השו"ע שפסול שהרי בסעיף ב הביא שתי דעות, ובפרט הרמ"א שכתב שבשעת הדחק אפשר להקל כמו הדעה שמקילה וכאן סתם כמו השו"ע להחמיר. ועוד שהרי דעת הראב"ד בהשגותיו (פ"ח ה"ז) שאינו פסול אלא אם חסר בכאיסר, ואעפ"כ פסק בתשובות (סימן ו) שאם נפל העוקץ הרי זה פסול. וגם בשו"ע הרב מבואר בסעיף יז שאפשר להקל בשעת הדחק שאין אתרוג אחר בעיר כיון שיש דעות שניטלה העוקץ כשר ויש שיטות שמברכים בשעת הדחק על אתרוג פסול, ולא כתב הצירוף שהוא פחות מכאיסר אע"פ שלגבי חסרון פחות מכאיסר פסק להקל אם אין אחר בעיר. ולכן נלע"ד שצריכים לומר שהני פוסקים סבירא להו כיון שמסר הכתוב לחכמים מה הגדר של 'לקיחה תמה' לכן הם הבינו שבעוקץ הוא יותר חמור ומטעם שבעוקצו כיון שהוא מקום מסויים וניכר הגומא לכן מחזי יותר כחסר, משא"כ בכל האתרוג לא ניכר חסרונו אלא אם היה גדול כאיסר. אולם צ"ע שאולי הם מדברים שהעוקץ הוא מאוד גדול עד שהוא יותר גדול משיעור איסר.
ביאור כמה הגודל של איסר
ב. והנה כתב הביכורי יעקב עוד סברא להקל בניטלה עוקצו כיון שיש מכשירים אם חסר פחות מכאיסר, והעתיקו השער הציון, וכתב הביכורי יעקב ואע"ג שאין אנו בקיאים בשיעור איסר וכמו"ש ביו"ד סימן לד מ"מ הוא פחות מרוחב קנה של עוף, ולכן אם הוא פחות מגודל קנה של אווז הרי האתרוג כשר לדעה זו, ובדרך כלל אין גומת העוקץ גדול כ"כ, עכ"ד. אולם לענ"ד צע"ג עליו שהרי מבואר שם ברמ"א סעיף ב "רוב רוחב חלל קנה של עוף, דהוא פחות מכאיסר", הרי מבואר שהוא רוב רוחב ולא כל רוחב, ועפי"ז שפיר מצוי שגומת העוקץ הוא כרוחב איסר.
ענף ב'
האם בשעת הדחק אפשר לברך על אתרוג שנפל הפיטם או העוקץ
דעת המשנ"ב שאם אין עוד אתרוג בעיר יכול לברך אם אין עוקץ או פיטם
א. כתב המשנ"ב ס"ק לג: "ואם הוא שעת הדחק שאין אחר בעיר העלה בתשובת חכם צבי שיכול לברך עליו אפילו ביום ראשון (כיון שבשעת הדחק איתא בס"ס תרמ"ט שמברכין אפילו על פסולין לגמרי וכ"ש בזה שהיא תלוי בשיטת הראשונים כמבואר בב"י), וה"ה בניטלה פטמתו ונעשה גומא ואין אחר בעיר ג"כ יכול לברך עליו אפילו ביום ראשון", עכ"ל. כ"כ המשנ"ב סוף סימן תרמט שמעיקר הדין מברכים על כל הפסולים בשעת הדחק ועיי"ש בשעה"צ ס"ק סג. הכתוב לחכמים והם אמרו דשלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל במצוה, אבל במקום הדחק הכשירו כיון שאי אפשר בענין אחר ומברכין עליהם], אכן אפשר דבמדינתנו אין נוהגין כהרא"ש וסיעתו רק ביבשות משום דאין מצוי לחין כל כך ולא בשאר פסולין, עכ"ל, לכן בכל צירוף כל דהו אפשר להקל כיון שמעיקר הדין בשעת הדחק מברכים עליהם.
ביאור למה אפשר להקל בשעת הדחק גם אם נפל הפיטם
ב. והנה המקור למה שכתב המשנ"ב שגם אם נפל הפיטם אפשר להקל בשעת הדחק הוא מהביכורי יעקב. והנה אף שהביכורי יעקב (הובא בשער הציון ס"ק לז) סבר כיון שהשו"ע פסק שאם נטלה הפיטם פסול אין לצרף לספק ספיקא שיטות שמכשירות, וא"כ למה מכשיר בשעת הדחק אם נפל הפיטם, צריך לומר כמו"ש השער הציון (סימן תרמט ס"ק סג) בשם כמה פוסקים דלדינא הוא הדין בשאר פסולים בשעת הדחק נוכל לברך עליהם, ודלא כט"ז בסוף הסימן [והטעם איתא ברא"ש, דכל הני פסולין מסרן
דעת שו"ע הרב שבשעת הדחק אפשר להקל רק אם ניטל העוקץ ולא אם נפל הפיטם
ג. אולם בשו"ע הרב סעיף יח כתב רק לגבי ניטלה עוקץ אפשר להקל בשעת הדחק כיון שיש מכשירים אם ניטלה העוקץ, ומשמע שלגבי ניטל הפיטם שכתב מקודם שפסול א"א להקל גם בשעת הדחק, וטעם כיון שעיקר השיטה היא שניטל הפיטם פסול.
מוכיח מהרמ"א שאי אפשר להקל אפילו בשעת הדחק
ד. והנה הקרבן נתנאל (פרק ג סימן טז אות סד) הניח מה שכתב החכם צבי בצ"ע לדינא, דהלא הבית יוסף והרמ"א היה ערוך לפניהם כל הני רבוותא שחשיב ואזיל, אך המה ראו הרבה דיעות שלא לברך על כן הסכימו ששב ואל תעשה עדיף כי ספק ברכות להקל וכו', עכ"ד. וביותר מוכח שהרמ"א סובר שאין להקל אפילו בשעת הדחק שהרי הרמ"א כתב בתחילת הסימן שאם נחסר פחות מכשיעור אפשר להקל בשעת הדחק, ומדסתם כאן שזה פסול מוכח שפסול אפילו בשעת הדחק, וא"כ לכאורה היו להאחרונים להעיר שעכ"פ דעת הרמ"א הוא שאין לברך אפילו בשעת הדחק. רק שחשבתי שאולי מה שהרמ"א מקל בנחסר בשעת הדחק אין כוונתו שאין בכל העיר אלא שקשה לו להשיג אתרוג אחר, ולכן לא העיר כאן על השו"ע, שכאן צריכים להחמיר גם כאשר קשה לו, אולם אם אי אפשר כלל להשיג סובר שאפשר לברך, אבל בשו"ע הרב כתב בשניהם "שאי אפשר למצוא אתרוג אחר", וצ"ע.
ענף ג'
האם נשים מותרות לברך על אתרוג שאול ביום ראשון
ה'חכם צבי' סובר שאם אין לו אתרוג שלם יכול לברך על חסר כיון שלא גרע משאר הימים
א. והנה בשו"ת חכם צבי סימן ט כתב עוד סברא לברך ביום הראשון כשחסר העוקץ וז"ל "ואפשר לומר דאף הראב"ד החולק דוקא ביבש שהוא פסול כל ז' לדעתו ז"ל אבל באתרוג חסר דכשר בשאר ימים ומברכין עליו אף הוא מודה דמברכין עליו אפילו ביום ראשון, דנהי דאינו יוצא בו מן התורה מ"מ מדרבנן מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברך עליו בשאר ימים כדי שלא יהא יום ראשון קל משאר ימים, והא דחלוק יום ראשון משאר ימים היינו בדאיכא אחריני לברוכי עלייהו אבל בדליכא אחרינא כלל אלא זה החסר דכשר בשאר ימים ודאי דאף ביום ראשון מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברכין על כל המצות דדבריהם", עכ"ל.
כל הפוסקים חולקים על ה'חכם צבי' בזה
ב. והנה כל הפוסקים חולקים עליו וכמו שכתב הביאור הלכה (סימן תרמט בד"ה פסולי) וז"ל והוא הדין בשאול בשני אין לברך עליו [א"ר ופמ"ג בסימן תרנ"ח וכ"כ בברכי יוסף וכן משמע מדברי הרמ"א לקמיה וכן מוכח ברי"ו ובכל בו, והעולם אין נזהרין בזה. בכורי יעקב", עכ"ל, וגם כאן לא העתיק המשנה ברורה את הטעם הזה של החכם צבי יען שהוא נגד כל הפוסקים.
דעת ה'תהילה לדוד' שנשים יכולות לברך ביו"ט ראשון על אתרוג השאול אולם דעת הביכורי יעקב להחמיר
ג. והנה נשים אסורות לברך על לולב השאול ביו"ט ראשון ולסמוך על החכם צבי כי כאמור כל הפוסקים חולקים עליו, רק שבאמת שיטת המגן אברהם בסימן יד שאפשר לברך על טלית שאולה, והדרך החיים חלק עליו כיון שהציצית שאולין הוי כמו אתרוג השאול דליכא סברא שיהיה מותר לברך עליו אם ירצה, ע"כ. וגם המשנ"ב בסימן יד הביא מחלוקת בין הדרך החיים והמג"א ולא הכריע. וכתב התהילה לדוד (שם ס"ק ז) להסביר דברי המג"א דבאמת טעמא בעי למה לא יברך על אתרוג השאול אם ירצה כמו הנשים, אלא דעד כאן א"א לברך וצונו אלא באינו מחיוב ועושה וכגון נשים, אבל במחיוב ואינו עושה כדין איך יאמר וצונו, ולכן אינו יכול לברך באתרוג השאול אם ירצה כיון דמחויב ליטול אתרוג שאינו שאול, אבל בשואל טלית מצוייצת דהוא אינו מחויב, ורק מה שהבעלים חייבים יכול לברך אם ירצה, א"כ אף שהציצית שאולין יכול לברך, ומסיק התהילה לדוד "ויצא לנו מזה דאשה יכולה לברך על אתרוג השאול". וכן פסק בשו"ע הרב שאפשר לברך על טלית שאולה דהוי כמו נשים. אולם בביכורי יעקב (סימן תרנז סק"ה) פשוט ליה שגם הנשים שנוטלות לולב צריך להיות שלהם.
עוד פוסקים שסוברים כמו ה'חכם צבי'
ד. אולם אח"כ ראיתי עוד פוסקים שסוברים כמו החכם צבי שהרי מבואר בחכמת שלמה (שם) "מה שנוהגים לקטן תחילה ואח"כ מברכין הגדולים נ"ל ללמד זכות ע"פ החכם צבי הנ"ל, שלכן אומדנא כשנותנו לקטן כיון שאין לו אלא מצות חינוך יכול לקיים המצוה ע"י דרבנן דהיינו אפילו בשאול, וממילא אין ראיה שנתנו לקטן במתנה שהרי אפשר לקיים מצוותו מדרבנן", וכן באשל אברהם מבוטשאטש (ריש סימן תרמח) כתב מדנפשיה שגם ביו"ט ראשון יש תקנה דרבנן רק נשאר בצ"ע עיי"ש.
האם למעשה יכולות הנשים לברך על אתרוג השאול
ה. ועפי"ז יש לצדד במקום הצורך שנשים יכולות לברך על אתרוג השאול ביו"ט ראשון כיון שאיכא גם שיטת ה'חכם צבי' וגם שיטת ה'תהילה לדוד', אולם למעשה צ"ע. וכל זה אם זה ממש שאול, אבל אחרי שפעוטות [כבן ו' או כבן ז] לקחו נלענ"ד שאפשר להקל בשופי כיון שמה שנשים לוקחות ד' מינים הוא רק מנהג לכן אפשר להקל על קנין דרבנן שהרי הפעוטות יכולים להקנות מדרבנן, ובפרט שכל הדין הזה הוא תליא בפלוגתא וכנ"ל, ועי' היטב שו"ע סימן תרנח סעיף ו ואכמ"ל.
דינים העולים מתוך הענפים של סעיף ח'
- יש פוסקים שסוברים שאם ניטלה העוקץ הרי הוא פחות מן שיעור של איסר, אולם יש מקום לחלק שכאן כו"ע מודו שאסור.
- נחלקו הפוסקים מה הוא גודלו של איסר, ועי' בפנים.
- יש פוסקים שסברו אפשר להקל בשעת הדחק אם נפל הפיטם או העוקץ, ויש שהקילו רק אם נפל העוקץ, ויש שהחמירו גם אם נטל העוקץ
- יש פוסקים שסברו שנשים יכולות לברך על אתרוג השאול ביום הראשון, ויש שחלקו עליו, ועיין בפנים שהכרענו בעזה"י שעכ"פ אם לקחוהו לפניהם ילדים שהגיעו לעונת הפעוטות שפיר יכולה לברך.
תמונות על סעיף ח
תמונה א'
כאן רואים שניטל עוקצו, ואפשר לראות שזה שטח יחסית גדול, והוא יותר מגודל של קנה של עוף בינוני, וממילא לפי הרמ"א שם הרי זה יותר גדול מאיסר.
תמונה ב'
אתרוג תלוי על העץ מחובר בעוקצו לאילן