Skip to content
תקנת השבים

סעיף ו: נקלף

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סעיף ו

נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו, אם נקלף כולו, פסול, אם נשאר ממנו כל שהוא, כשר, ויש אומרים שצריך שישתייר כסלע.

ענף א'

אם נקלף גם הקליפה התחתונה האם פסול משום חסר

דעת השעה"צ שהקולא של נקלף הוא רק בקליפה העליונה שהיא דק כגליד

א. כתב השער הציון כי כמה קליפות באתרוג, אחת קליפה ירוקה דק מאד, ולפנים ממנו היא הקליפה העבה קצת שיש בה חריפות כשאוכלין אותה, ואחר כך מתחיל בשר האתרוג שהוא לבן, ולפנים ממנו יש כמו עגול ובו מונחים גרעינין וזה נקרא חדרי הזרע, והשולחן ערוך מיירי בהקליפה העליונה שהיא דק כגליד שאינו מחסרו מגוף האתרוג, כדעת הר"ן, וכן העתיקו האחרונים, עכ"ל.

דעת החזו"א שכל שלא נקלף כלום מבשר הלבן הרי זה כשר

ב. והקשה החזו"א (סימן קמז סק"א) שאין ראיה מן הר"ן שהרי הביא שם מי שפירש שנקלף פירוש שנקלפה כל הקליפה החיצונה והיא הקליפה העבה שיש בה חריפות כשאוכלים אותה, וע"ז כתב הר"ן "ולא נהירא דאם כן בלאו הכי תפסל מדין חסר, ועוד דבגמרא פרכינן עלה מדרבא דאמר האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא ואם נקלף כל אותה קליפה העבה הרי אינו נשאר כאהינא סומקא, ולפיכך נראה דנקלף היינו שהוסרה ממנו אותה קליפה דקה כמין גלד שהיא על האתרוג והשתא הוי כאהינא סומקא וליכא חסרון בגופו של אתרוג כלל", הרי שכל מה שהוצרך הר"ן הוא שלא יגע בבשר הלבן, וממילא כל שנשאר הבשר הלבן בשלימותו לא הוי חסרון אפילו אם נקלף קצת יותר עמוק, ועיי"ש עוד הוכחות לזה, ומסיק החזו"א וכתב "ונראה דכל הירוק הוא בכלל קליפה ואינו אוכל בפני עצמו, והאוכל הוא לבן ואין חסר פוסל אלא באוכל, מיהו כל שנשאר לבן ודאי נחסר כל שהוא שאי אפשר לצמצם בזה", עכ"ל.

למעשה אפשר להקל כשמסופקים אם נקלף גם קליפה העבה כיון שיש עוד צירופים

ג. ובדרך כלל כשרואים שנקלף ומסתפקים האם זה הגיע לקליפה העבה קצת - יש מקום להקל בזה, דהוי כעין ספק ספיקא אם כמו הר"ן או כמו הרא"ש, או שאולי כו"ע סוברים שזה כשר וכדעת החזו"א, וגם שיש את הספק שמא לא הגיע לקליפה ירוקה, ובפרט שבדרך כלל הוא פחות מכגריס שאז הרי הוא מחלוקת הפוסקים וכמו שכתוב בריש הסימן.

ענף ב'

מנומר במראות כשרות האם כשר או לא

דין מנומר במראות כשרות שיש סתירה בראב"ד

א. עיין במשנ"ב ס"ק כו שהביא מחלוקת הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא ממראה אתרוג, שדעת המג"א לפסול, ואילו האליה רבה מכשיר, ומסיק המשנ"ב שבשעת הדחק אפשר להקל.

ושורש הסוגיא הוא בראב"ד (תשובות ופסקים סימן ו) שכתב על הדין של נקלף וז"ל "מיהו איסתברא לן דוקא שנקלף בתפיסה אחת שמקצתו בצדו, אבל אם נקלף בשנים ושלשה מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול משום דה"ל כמנומר כי בודאי מקום הנקלף אין מראיו דומין לשאין נקלף, ואם היו מראיו שוין כשר. ויש מי שאומר שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה מקומות ואין מראיו שוין כשר במיעוטו הנשאר, מ"ט לפי שאין זה דומה לחזזית, דחזזית אינו מראה האתרוג, אבל נקלף אעפ"י שאין מראיהן שוין מ"מ כולן כמראה אתרוג הן, ולא אמרו מנומר פסול אלא כשהוא משתנה חברבורות של מראות אחרות כמו חזזית וכמו הלבן והכושי שהוא פסול באתרוג, אבל נשתנה מקום הקליפה למראה פסול ודאי זהו כמנומר, ובחוטמו אפילו במשהו פסול דומיא דחזזית, ומסתברא כי האי לישנא", הרי שלמסקנא כתב הראב"ד שמסתבר להקל, ואילו ברא"ש וטור הביאו בשם הראב"ד להחמיר אם נשתנה ממראהו אפילו מראה כשר.

הטור החמיר בזה אולם באליה רבה מקל כיון שמפורש בראב"ד להקל בזה

ב. וביאר הבית יוסף שמשום הכי פסק הטור כמו הראב"ד כי כיון דאין הכרע בדבר מה סבר הרא"ש בזה שהרי הביא שתי דעות בזה, לכן ראה רבינו לסמוך על דברי הראב"ד עצמו ולא על היש אומרים.

ולכן כתב האליה רבה שכיון שבראב"ד לפנינו מפורש שהסכים להקל לכן אפשר להקל, וכן מפורש בר"ן (סוכה דף יז בדפי הרי"ף) בשם הראב"ד דמנומר דפסול דוקא שהוא מנומר בגוונים הפוסלין באתרוג הלבן וכושי וירוק ככרתי, אבל מנומר בגוונים שאילו היה אתרוג כולו בגוון אחד מהם כשר כשהוא מנומר ג"כ בהם כשר, אבל אחרים פוסלין שכל שעשוי גוונין אין זה הדר, עכ"ל, הרי מפורש בר"ן שהראב"ד מקל בזה.

יש שתירצו את הסתירה שיש חילוק אם הוא גם נקלף וגם מנומר

ג. וראיתי בחיים וברכה (אות קנט) שהקשה סתירה בין הראב"ד שכתוב ברא"ש לבין הראב"ד שכתוב בר"ן, ולכן יצא לחלק שהראב"ד פסל רק כיון שזה גם היה נקלף וגם משונה במראהו, אבל אם היה רק משונה במראהו אינו פוסל. וידענא שהרבה מורי הוראות מחלקים כן כמו ה'חיים וברכה', אולם לענ"ד צע"ג על החילוק הזה שהרי לא הועיל בתירוצו לתרץ את הראב"ד בתשובות שכתב בהדיא שאפילו אם נקלף כשר אם נשתנה מראהו למראה כשר וא"כ איך מסתדר הראב"ד שכתב ברא"ש שהחמיר בדבר, ובהכרח צריך לומר שהרא"ש היה לו גירסא אחרת בראב"ד.

ותו שהרי מלשון הראב"ד שהובא ברא"ש שביאר בשיטה שמקילה בזה הלשון "ולא אמרו מנומר פסול אלא כשהוא משתנה לחברבורות כמין מראות אחרות כמו חזזית והלבן והכושי", הרי מוכח לכאורה שלפי שיטה ראשונה מה שמבואר בגמ' שמנומר פסול היינו אפילו מראות כשרות, ובגמ' בוודאי לא מדברים לגבי נקלף, ומזה מוכח שהמחלוקת היא מה הגדר של מנומר האם זה דווקא במראות פסולות או גם במראות כשרות.

גם בשו"ע ובשו"ע הרב וברא"ש יש סתירה מה הדין במנומר במראות כשרות

ד. והנה החיים וברכה העיר שגם בשו"ע יש סתירה שהרי בסעיף זה כתב השו"ע "אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו", דהיינו שפסק כמו השיטה שמחמירה, ואילו בסעיף טז כתב השו"ע אם הוא שחור או לבן במקום אחד, פוסל ברובו, בשנים או בשלשה מקומות, דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו, הרי מוכח שרק במראה פסול פוסל מנומר, וכן גם דייק הגר"א שם.

אולם עיין לקמן שאכתוב שאין ראיה משו"ע בסעיף זה שמחמיר שכוונתו למשהו אחר, אולם בשו"ע הרב מפורש שפסול אפילו מראה כשר, ואילו לגבי מנומר ביאר בסעיף כו שרק מראה פסול הוא פסול. וכמו"כ ברא"ש עצמו יש את הסתירה הזאת, כי הרא"ש הביא בנקלף שתי דעות, ואילו לגבי מנומר כתב (פרק ג סימן כב) "כושי (היינו שחור) ולבן אם הם במקום אחד ברובו של אתרוג כמו חזזית, ואם הוא בשנים ושלשה מקומות היינו מנומר", הרי שביאר שהפירוש מנומר הוא רק במראות פסולים.

צ"ע בשיטת המשנ"ב שנשאר בצ"ע במנומר במראות כשרות

ה. ובמשנ"ב ס"ק נו ובשער הציון שם נשאר בצ"ע למעשה האם לפסול מנומר במראות כשרות, וצ"ע שהרי בסעיף הזה פסק אפילו בנקלף ונשתנה מראהו שאפשר להקל בשעת הדחק וק"ו שאם זה לא נקלף רק סתם מנומר שאפשר להקל בשעת הדחק.

ואולי התכוין השעה"צ שלמעשה צ"ע האם אפשר להכשירו שלא בשעת הדחק, אבל בשעת הדחק בוודאי אפשר להכשירו.

עוד סברות למה צריכים להחמיר במנומר של נקלף יותר ממנומר רגיל

ו. והנה אע"פ שהוכחנו מקודם שכדי לתרץ את הסתירה בשיטת הראב"ד לא יועיל לחלק בין נקלף למנומר, מ"מ הטור בוודאי סובר כן, שהרי דעת הטור הוא שאם נקלף ברובו ונשתנה למראה כשר הרי זה פסול, הרי רואים שסובר שנקלף ונשתנה למראה כשר הרי הוא פסול בעצם ולא רק מטעם מנומר, וכן פירשו הב"ח והמאמר מרדכי בדעת הטור, אולם איני יודע איך יסביר את הגמ' שאם נקלף כאהינא סומקא הרי זה כשר, שהרי 'אהינא סומקא' הוא צבע אחר מכל האתרוג וכמו שפירש הרא"ש שדרך פירות הנקלפים שנהיו אדומים ואעפ"כ כתוב שזה כשר.

והנה המאמר מרדכי מסביר שהטור התכוין שנשתנה למראה פסול, וא"כ לא יהיה קשה השאלה הזאת, אבל הבית יוסף והב"ח לא הבינו כך.

ז. ואולי יש להוסיף עוד סברות למה צריכים להחמיר בנקלף יותר ממנומר, שהרי שיטת רש"י היא שכל נקלף במקצתו פסול ומטעם דמיחזי כמנומר, והיינו אפילו אם לא נשתנה מראיתו כלל, וא"כ כשניתוסף שגם נשתנה מראיתו שאז יש פוסלים מטעם שינוי מראה הרי זה כעין תרתי לריעותא המוזכר ביו"ד סימן לז שזה פסול, ואע"פ שכתב הפרי מגדים שם בסוף הסימן שזה רק אם שני החומרות הם לא משם אחד, ואילו כאן שניהם משם אחד דהיינו שנראה כמנומר מ"מ הרי זה עוד סיבה למה להחמיר.

וגם יש שיטה בראב"ד שם שאם הרוב הוא נקלף הרי זה פסול וכמו חזזית, ואע"פ שהראב"ד כתב שמסתבר כמו השיטה השניה וכמו שנפסק להלכה, מ"מ כל זה מצטרף לנטות להחמיר כאשר יש גם שינוי מראה.

מבאר שיש סברות להחמיר אם נקלף בחוטמו וק"ו אם נשתנה למראה כשר

ח. וכמו"כ בנקלף על החוטם הרי דעת הפרי מגדים (הובא בשערי תשובה בסעיף יד) שצ"ע לדינא האם כשר או לא כיון שדעת הר"ן שפסול נקלף על החוטם אפילו אם אין שינוי מראה [אולם דעת החזו"א בסימן קמז סק"ה שגם לפי הר"ן כשר, ואכמ"ל], ואע"פ שלהלכה לא פוסקים כך וכמו שמבואר בביאור הלכה בסעיף יב, מ"מ חזיא לאצטרופי לעשות כעין ספק ספיקא לחומרא, שיש פוסלם בכל נקלף ויש שפסלו עכ"פ בשינוי מראה אע"פ שהוא מראה כשר. וכ"כ האליה רבה (סק"י) "ומכל מקום בחוטמו נ"ל לפסול, דהא כתבתי לעיל [סק"ט] דלדעת הראב"ד אף ביש לו מראה אתרוג פסול נקלף דנמי פסולי אתרוג מיקרי, אם כן ודאי ראוי להחמיר באין לו מראה אתרוג, עכ"ל, ואע"פ שדעת המשנ"ב (ס"ק כו) להקל בשעת הדחק אפילו על החוטם מ"מ מובן למה כאן יש סיבה להחמיר יותר מבמנומר.

ענף ג'

האם דעת השו"ע להחמיר במנומר במראות כשרות

מחלוקת הפוסקים האם השו"ע סובר להחמיר במנומר במראות כשרות

א. כתוב בספר מטה יהודה למהר"י עייאש ז"ל (בליקוטים על סימן תרמח) "ולענין דינא נראה דהשו"ע דעתו להקל כסברת י"א דאין הקילוף פוסל אלא כשמשתנה למראה פסול וסמך על מה שכתב בסעיף טז במנומר מאליו דבעינן מראה פסול, ואע"ג דנקלף גרע ממנומר להראב"ד, מ"מ כיון דסתם השו"ע ולא הזכיר בדין נקלף משמע דדעתו להקל".

והשיג עליו החיים וברכה שלא הבין כלל מה שכתב המטה יהודה שבדין נקלף לא כתב השו"ע כלום שהרי מפורש התנה השו"ע דבמקום שנקלף נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו, אשר מזה דייק באמת המג"א דהשו"ע ס"ל כטור דאם רק נשתנה ממראה אתרוג אעפ"י שהוא מראה כשר מ"מ דינו כחזזית, עכ"ל.

כוונת השו"ע שנשאר ירוק היינו שלא נחסר מבשר האתרוג

ב. אולם בעניי נראה שאין ראיה מהשו"ע שהוא מלשון הרמב"ם, וכוונת הרמב"ם שנקלף רק הגלד העליון של האתרוג ולא חסר כלום מבשר האתרוג, וזה מה שהתנה שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא, ולא דיבר כלום אם יש שינוי מראה, וכן מפורש בפירוש המשניות לרמב"ם שכתב "שאינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת הירוקה עד שיראה הלובן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהו" [כך הוא גירסת הלחם משנה והמעשה רוקח שם], והיינו מה שכתב השו"ע שנשאר הקליפה הירוקה. שוב ראיתי במאמר מרדכי שביאר כן השו"ע שאגב אורחא משמע שצריך שיישאר ירוק, ועכ"פ אין מזה תפיסה על המטה יהודה בביאור דעת השו"ע.

והנה כתב הפרמ"ג "עיין מ"א, בסעיף ט' וסעיף י"ו מראות פסולות כושי, ולבן ג"כ לחזזית. והנה מראות הפסולות באתרוג שחור ולבן, ואפשר הוא הדין שאר מראות שאין ממין מראה אתרוג, הא כתמרה אדומה משמע דאין [לכאורה צ"ל 'דמין'] מראה אתרוג הוא", עכ"ל.

משמע קצת שהבין שמה שכתב המג"א שאם נשתנה מראהו היינו שנשתנה למראה פסול, ולא שנשתנה למראה כשר.

אולם צ"ע הפירוש הזה שהרי הטור סבר שכל שינוי מראה פסול, וכיון שהעתיק המג"א לשון הטור משמע דהכי סבירא ליה,

ואע"פ שלעיל כתבתי בשם המאמר מרדכי שכוונת הטור הוא על שינוי מראה פסול ואילו שינוי מראה כשר באמת יהיה כשר, מ"מ דוחק לומר שגם המג"א הבין כן בדעת הטור, מדלא כתב שחולק על הבית יוסף שכתב בהדיא בדעת הטור שגם אם נשתנה למראה כשר הרי זה פסול.

ביאור כוונת מג"א בשו"ע

ג. ואע"פ שכתב המג"א בס"ק ז' "שאם נשתנה מראהו הרי זה פסול" על מה שכתב השו"ע שנשאר ירוק כמות שהוא, י"ל שלא התכוין דווקא לבאר כוונת השו"ע רק בא להוסיף שאם נשתנה למראה אחר הרי זה פסול, או שסבר המג"א

היוצא להלכה:

א. נחלקו הפוסקים אם נקלף קצת מקליפה השניה [לפני הלבן] האם זה פוסל, ולהלכה לענ"ד אפשר לנקוט שאם זה רק משהו [פחות מכגריס] אפשר להקל, וכמו"כ אם מסופק אם עבר לקליפה השניה גם אפשר להקל.

ב. נחלקו הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא ממראה האתרוג, האם זה נחשב מנומר או לא, והעיקר לדינא שאם הוא נקלף ובעבור זה נשתנה למראה אחרת מחמירים, אבל אם נשתנה בלי קליפה מקילים.

More in this printout

View the whole printout