Skip to content
תקנת השבים

סעיף ז: ניטל דדו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סעיף ז

ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. הגה: ויש מחמירין אם נטלה השושנתא, דהיינו שאנו קורין פיטמא (ר"ן), וטוב להחמיר במקום שאפשר, מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד, דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו, והראש נקרא: שושנתא (המגיד), וכל זה דוקא שניטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש).

ענף א'

מה הדין פיטם שעשוי מבשר של האתרוג האם אפשר להקל שדינו כפיטם או שהוא יותר חמור

מהמשנ"ב יוצא שהפיטם שקוע בתוך האתרוג והוא עשוי מעץ

א. כתב המשנ"ב בס"ק כט "הוא העץ שעל ראש האתרוג כמו חוד הדד ותחוב בתוכו והשושנתא עליו", מבואר מזה שהפיטם הוא כמו עץ [וכן מבואר ברמ"א שכתב דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו וכו'], וגם מבואר מזה שהוא תחוב בתוכו.

וכן הוא במשנ"ב ס"ק ל שכתב "מלשון ניטל הדד משמע דניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג ונעשה שם כמו גומא ולפיכך פסול, אבל אם ניטל רק מה שלמעלה מן האתרוג אין להחמיר", מוכח מזה שהפיטם הוא שקוע בתוך האתרוג וכשניטל הפיטם יש גומא בתוך האתרוג.

והנה בזמנינו יש הרבה אתרוגים שהפיטם שלהם הוא חלק מבשר האתרוג – דהיינו שבשר האתרוג מתקצר מאוד ועליו יש את השושנתא, ואם חותכים את הפיטם אין גומא בתוך האתרוג, ולכאורה אם נחתך שם יהיה פסול-חסר לכל הדעות – שהרי הוא ממש חלק מן האתרוג.

בשו"ע הרב מפורש שיש אתרוגים שאין העץ נכנס לתוך האתרוג

ב. אולם בשו"ע הרב (סעיף יז) כתוב "יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה, ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג ונקרא פטמא או דד, ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא (נחשב) מגוף העץ הנקרא פטמא או דד, עכ"ל.

הרי מבואר שיש אתרוגים שאין הפיטם נכנס בתוך גומת האתרוג, ואעפ"כ נחשב הוא לפיטם שאם נחסר קצת כשר (לפי הדעות שמכשירות).

מוכיח שמה שכתבו הפוסקים שהפיטם הוא כמו עץ הוא לאו דווקא

ד. הרי מבואר מדבריו שהסביר את השו"ע שהכוונה לפיטם שהוא מבשר האתרוג ואעפ"כ הכשירו, ובעניי נראה שגם כל הפוסקים לא חלקו עליו שמה שכתבו שזה עץ היינו טעמא כי כשהפיטם מתייבש קצת הרי הוא דומה לעץ.

שוב ראיתי הלשון של הרא"ש (הובא בבית יוסף כאן) שהפיטם הוא "כמין עוקץ בולט וקשה כעץ", הרי שאינו כמו עץ מצד הגוון אלא מצד שהוא קשה כעץ.

וראיה גם ממה שכתב הביאור הלכה בסעיף יב שאם יש על הפיטם שינוי מראה הרי זה פסול, ואם הפיטם עץ ממש וכמו שחשב הכף החיים לא מסתבר שיהיה בזה שינוי מראה כיון שזה חתיכת עץ, וכמו שלא פוסל שינוי מראה על השושנתא, ופשוט.

ב'כף החיים' מעיד שבארץ ישראל הפיטם הוא לא עשוי מעץ, ואפשר שזה כוונת השו"ע

ג. וראיתי בכף החיים שכתב על השו"ע הרב ועל המג"א שכולם כתבו שהפיטם הוא עץ וכתב שהם מדברים על מיני אתרוגים הנמצאים במקומם, אבל במקומנו ארץ צבי יש בראש האתרוג בולט כמין דד קטן מגוף האתרוג ועליו דבוק כמין פרח שושן יבש וקורין אותו פיטמא, ואפשר שזהו כוונת השו"ע, עכ"ל.

מפורש בכפות תמרים שהפיטם הוא עשוי מבשר האתרוג

ה. ומפורש בכפות תמרים (סוכה דף לה עמוד ב) שכתב "עינינו הרואות כמה פעמים דהעץ שבראש האתרוג הוא רך וירוק מגוון האתרוג ושם ימצא חזזית כמין נקודה שחורה או אדומה, ובששונה שהוא ע"ג העץ שבראש האתרוג שם הוא דלא ימצא חזזית דאינו מגוון האתרוג, דבריית העץ שבראש האתרוג עיקרו הוא דק וירוק כגוון האתרוג וזה נקרא דד האתרוג, ובראש עץ זה הוא יותר גס ורחב ואינו ירוק כגוון האתרוג וזה נקרא שושנה", עכ"ל, הרי מפורש דלא כמו הבנת הכף החיים.

צ"ע על מה שסתר הכף החיים את משנתו שאם הפיטם עשוי מבשר אז דינו כמו באתרוג

ו. אולם שוב ראיתי שהכף החיים סתר את משנתו שם בס"ק מח שכתב "שכל זה במקומות שהדד הוא כמין עץ, אבל בארץ הצבי שהדד הוא מן האתרוג בעצמו בנחסר כל שהוא פסול לכו"ע משום דהו"ל חסר", והיינו שביאר שכל מה שכתבו הפוסקים להקל בניטלה מקצתו הוא רק אם הוא כמין עץ, אבל אם הוא מבשר האתרוג פסול בכל שהוא, ולא כמו שכתב בתחילה שגם כוונת המחבר הוא שזה לא עץ אלא מבשר הפרי, וכן ראיתי בהליכות שלמה בשם הגרשז"א, וצע"ג שהוא נגד משמעות הפוסקים.

ענף ב'

האם כאשר נפל הפיטם הוא ספק פסול או שהוא וודאי פסול

השעה"צ והשבה"ל סוברים שאם רק נפל הפיטם או העוקץ הרי זה ספק פסול

א. כתב השער הציון (ס"ק לז) "אף דהמחבר והרמ"א העתיקו דנטל פטמתו פסול וכן לענין עוקצו, אפשר דהוא רק משום דחשש להחמיר בשניהם, כאשר מובא בבית יוסף בשם הרא"ש, עיין שם, ולא משום דפסקו כן להחלטה", ולכן כתב שאפשר לצרפו לספק אחר, וכן כתב מדיליה בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן קעז) שמוכח מהרא"ש והב"י שרק מספק פוסלים אותו.

קשה על הני פוסקים שהרי ברא"ש וכן ברי"ף ורמב"ם משמע שפסול מתורת וודאי

ב. ולענ"ד צ"ע על הני גדולים שהבינו כך את הרא"ש, שאע"פ שבתחילה הביא הרא"ש דעה שרק אם נפל העוקץ פסול אולם אם נפל הפיטם הרי זה כשר, וגם הביא דעה שרק אם נפל הפיטם פסול אולם אם נפל העוקץ הרי זה כשר, וא"כ אם נפל רק העוקץ או רק הפיטם הרי זה ספק אם פסול או לא וכמו שכתב המשנ"ב, מ"מ לבסוף כתב הרא"ש בשם הרבינו חננאל שפסל משניהם כי כך הבין הפירוש בגמ' וכמו שכתב הרא"ש בשם ר"ח וז"ל "ניטלה פיטמתו – נראין הדברים שהוא דד והוא החוטם כמין פיטמתו של דד כדתנן (עוקצין פ"ב מ"ג) פיטמא של רימון, וניטלה בוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג וכו' ומשמע מתוך פירושו דפיטמתו ובוכנתו תרי ענייני נינהו זה בראשו וזה בעוקצו", עכ"ל, ומשמע בהדיא שפסל את שניהם בתורת וודאי, וכתב הרא"ש שכך משמע מהרי"ף והרמב"ם שפסלו את שניהם מתורת וודאי, ומסיק שהכי נהגינן לפסול בשניהם ומשמע מתורת וודאי וכמו הר"ח והרי"ף והרמב"ם, וכן מפורש בטור שהביא שתי דעות הנ"ל אם הפסול הוא בפיטם או בעוקץ, ולבסוף מסיק שהר"ח פסל בשניהם וכן דעת הרי"ף והרמב"ם וגם הרא"ש כתב כן עיי"ש.

ענף ג'

מה הדין אם חסר חלק מן הפיטם

אם חסר חלק מן הפיטם האם יש נפק"מ אם הפסול הוא מטעם הדר או חסר

א. כתב המגן אברהם (סק"ט) "ונ"ל דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמו"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה, א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר, דאין זה חסרון הניכר", והנה קצת משמע מדבריו שאם היה הטעם משום הדר היה פסול אפילו אם ניטל קצת ממנו.

אולם קשה דאיזה סברא היא זה, שהרי אם אין חסרון הניכר ואין כאן חסר א"כ ק"ו שאין כאן פסול של הדר, שהרי עיקר הפסול של הדר הוא משום שאין נראה בהדרו ויפיו, אולם אם לא ניכר חסרונו שהרי אף אחד לא יודע מה היה האורך של הפיטם בתחילה א"כ מסתברא שאין גם פסול של חסר.

ועוד יותר מזה קשה שא"כ נמצא שיש סתירה בדעת המג"א שהרי במג"א (סימן תרמט) על מה שכתב הרמ"א שאם ניטל פטמתו או עוקצו כשר בשאר הימים כיון שפסולו הוא משום חסר, כתב המג"א "אבל במגיד משנה משמע שהפסול הפיטמא משום הדר הוא, שעל ניטל העוקץ מקשה פשיטא דחסר פסול ע"ש, וכ"מ בסי' תרמ"ה ס"ז ובפוסקים, ולכן אין להקל בפטמא, עכ"ל, הרי שהפסול הוא משום הדר.

מסביר מהלך שגם לטעם של הדר כשר אם לא ניכר חסרונו

ב. ולכן בעניי נראה שראש הפיטם החסרון וההדר מגיעים ביחד, דהיינו שאם לא ניכר חסרונו אז הוא כשר הן אם נאמר שהוא פסול מטעם חסר והן אם נאמר שהפסול הוא מטעם הדר, והטעם הוא שראש הפיטם אם נראה חסרונו הרי חסר בלקיחה תמה וחסר בהידורו, משא"כ אם לא ניכר החסרון אז אין פסול של לקיחה תמה כיון שנראה שלם וגם אין חסרון של הדר שהרי לא ניכר שם שום פגם, ומה שהמג"א מבסס את ההיתר שלו כיון שהרמ"א כתב שהפסול הוא משום חסר הוא כיון שמקור הפסול הוא משום חסר ומזה משתלשל שיהיה גם פסול הדר לדעת המג"א בסימן תרמט, וכיון שכאן אין נפק"מ בזה לכן נקט המג"א בקיצור מה שמבואר ברמ"א בהדיא.

מוכיח שגם הפרי מגדים סובר שגם לפי הטעם של הדר כשר אם נשאר קצת למעלה

ד. וכן מבואר בפרי מגדים שם בסימן תרמט, שהרי ביאר הפרמ"ג שראיות המג"א מן המגיד משנה הוא כי שאל המגיד משנה למה צריך דין מיוחד שאם ניטל העוקץ הרי זה פסול, הרי כבר כתוב במשנה שאם חסר כל שהוא הרי זה פסול, ותירץ המגיד משנה שהוה אמינא כיון שהוא רק עץ לכן אין זה חלק מן האתרוג, קמ"ל שזה כן חלק מן האתרוג ולכן אם יש גומא הרי זה פסול.

ומזה דייק המג"א שפסול פיטמא הוא אפילו אם אין גומא אלא שוה הוא לראש האתרוג, שאם נאמר שכל הפסול הוא רק משום חסר ולכן צריך שיהיה גומא באתרוג דהיינו מקום הפיטם, א"כ למה לא שאל המגיד משנה גם למה צריך דין מיוחד שניטלה פטמתו פסולה תיפוק ליה מטעם חסר, אלא מוכח שהבין המגיד משנה שאפילו אם אין גומא בראש האתרוג עדיין פסול הוא מטעם הדר, שההדרו של אתרוג הוא שיש עליו פיטם, עכתו"ד הפרמ"ג.

וא"כ לכאורה מוכח מזה שאם יש קצת מן הפיטם הרי זה כשר, שהרי כל מה שהצריך הפרי מגדים מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה הרי זה כשר דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה כמו שהיה מתחלה אין זה חסרון", הרי שלמד בשיטת המג"א שהטעם הוא משום הדר ואעפ"כ הרי זה כשר כיון שלא ניכר חסרונו.

מפורש בשו"ע הרב שגם לטעם של הדר כשר אם לא ניכר חסרונו

ג. וכן משמע בשו"ע הרב (סעיף יז) שכתב לגבי אם חסר הפיטם "וכיון שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר, אף על פי שיש אומרים שאין חסרון פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר כמו שנתבאר, מכל מקום כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על ראשו והחסרון ניכר בה יותר לפיכך החמירו בה שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל לפי שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו ואם נחסר שם כל שהוא אינו הדור. אבל אם לא ניטל כלום מעובי הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג ואפילו נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה משהו בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה בעובי פטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה לבאר זה רק שאם הטעם הוא משום חסר צריך שיהיה שם גומא ואם הטעם הוא משום הדר פסול אפילו אם שווה הוא לראש האתרוג, ומשמע שאם הוא קצת גבוה מן האתרוג כשר גם אם הטעם הוא משום הדר.

בשעה"צ הביא פוסקים שמחמירים גם אם נשאר חלק מן הפיטם

ה. אולם השער הציון (ס"ק לו) כתב שהמאמר מרדכי ובכורי יעקב פוסלים אם נחסר קצת מהדד אפילו שיש קצת מעל הגומא, וטעמם להחמיר הוא לדעת המגן אברהם גופיה לקמן בסימן תרמ"ט סעיף קטן י"ז, דחושש לומר דטעם הפסול דניטל פטמתו הוא משום הדר, ואם כן אזדא ראית המגן אברהם בעניננו, עיין שם.

הרי יוצא לפי דבריהם שיש סתירה במג"א האם הפסול של חסרון הפיטם הוא משום הדר או משום חסר, וגם נפק"מ האם כשר בשאר הימים שהרי חסר כשר בשאר הימים ואילו הדר פסול בשאר הימים לדעת הרמ"א.

דעת הערוגות הבושם שאם נשבר רוב עובי הפיטם הרי זה פסול מטעם חסר ולא מטעם הדר, והקושי בדבריו

ו. וראיתי בשו"ת ערוגות הבושם (או"ח קצג) שכתב שאם נשבר חלק מן הפיטם רק שלא נפל לגמרי – אז אם הטעם הוא משום חסר הרי זה חסר כיון שהוא לא מחובר בשלימותו ובפרט שיכול להיות שזה עומד ליפול וכל העומד לחסר כחסר דמי, אבל אם הטעם הוא משום הדר הרי זה כשר כיון שעדיין הדר הוא כיון שלמעשה הוא נמצא מעל האתרוג, ולכן בחוה"מ שהרמ"א סובר שגם אם נפל הפיטם הרי זה כשר, לכן אע"פ שהמג"א מחמיר וסובר שהוא פסול כיון שהוא מטעם הדר, אבל כיון שהוא מחובר במקצת הרי מתקיים בזה 'הדר'.

ולכאורה יש לעיין על דבריו שלפי ההסבר של השו"ע הרב בדברי המג"א הרי אם לא ניכר חסרונו אין כאן פסול לא של הדר ולא של חסר, ואם ניכר חסרונו הרי פסול גם משום הדר וגם משום חסר, וא"כ לפי מה שנקט הערוגת הבושם שזה פסול מטעם חסר אזי הוא פסול גם מטעם הדר שהרי כולם רואים שזה כמעט שבור לגמרי.

ענף ד'

האם אפשר לחבר פיטם ע"י מחט

להלכה נוקטים שאי אפשר לדבק הפיטם ע"י מחט

א. כתוב בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לה) שאם נפל הפיטם א"א לדבקו ע"י מחט וכדומה "דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו אף על פי שאינו מחובר כולו שמיה חיבור. משא"כ חבור ע"י דבר אחר ודאי לא שמיה חבור דלהוי מקרי שלם ותמות והוא פשוט בש"ס ופוסקים הנ"ל, ונחלקה התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה וכמ"ש רבינו ירוחם ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק וכל זה ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתב, אך לפי שראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק דאם אפשר לחבר העוקץ וכדומה ע"י מחט דהוי חבור ויוצאין בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה, ולע"ד לא דק כלל שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים", עכ"ל, וכתב החיים וברכה (אות רמד) שכן מסקנת רבנן בתראי דלא מהני ליה חיבור.

בחג הסוכות שנת תרי"ג שניטל השושנתא דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו ונשאלתי כדת מה לעשות והשבתי דיוכל לחברו ע"י מחט וכיוצא שאינו ניכר וכמ"ש האחרונים בשם שו"ת בית יעקב סי' קמ"ב, ואף דבשו"ת שבות יעקב סי' ל"ה חולק עליו וכתב דצ"ל שאינו מחובר בתולדתו חיבור ע"י דבר אחר לא חשיב חיבור שיהיה נקרא לקיחה תמה ושלימה ע"ש, לפע"ד כל שאינו מגוף האתרוג רק שהיא ענין הדור וכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתה", עכ"ל.

ונראה שכל מה שהקל השואל ומשיב שאפשר לחברו ע"י מחט הוא רק בנפל השושנתא שזה הידור בעלמא שהרי הרמ"א מכשיר אם ניטלה שושנתא, ובפרט בחוה"מ שאפילו אם ניטל הפיטם מכשיר הרמ"א בסימן תרמט, ואע"פ שהמג"א החמיר זה רק בנפל כל הפיטם, אולם אם נשאר אפילו משהו מכשיר אפילו ביו"ט ראשון, וק"ו בנידון דידיה שרק השושנתא נפל, ולכן כתב השואל ומשיב שבזה וודאי אפשר לחברו ע"י מחט שייראה יותר הדור, ואין בדבריו שום חידוש, וכן נראה שהבין שם החיים וברכה.

ביאור בשו"ת 'שואל ומשיב' שסובר שאפשר לחבר את השושנתא ע"י מחט

ב. והנה בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה קמא חלק א סימן קלא) כתוב "והנה אירע מעשה בחוה"מ

ענף ה'

אם נשבר חלק מן הפיטם אבל הוא עדיין מחובר במקצתו האם הוא כשר או לא

מחלוקת בין ה'שבות יעקב' להבית אפרים אם הפיטם דבוק במקצתו האם נחשב מחובר

א. כתוב בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לה) "אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחובר ודבוק בו וכו' פשוט דמותר לברך עליה דהא עיקר הטעם דאין לברך בניטל פטמתו משום דהוי כחסר וכתיב ולקחתם דבעינן לקיחה תמה וכל שעדיין דבוק בו ומחובר במקצת עדיין שלימה ותמה אקרי", ועיי"ש שכתב שגם לפי הטעם שניטלה פיטמתו הוא משום הדר מ"מ כל שדבוק במקצת עדיין שם הדר עליו, אולם אם הפיטמה אינו מחובר היטב שיוכל לעמוד בחיבורא הוי כנתלש כולו כיון שסופו ליפול הרי זה כאילו נפל עכשיו.

הוא מחובר ויכול להתקיים כך מ"מ כיון שנפרד רובו ככולו ולאו לקיחה תמה הוא, עכ"ל.

ראיה לה'שבות יעקב' שחיבור במקצת הוי חיבור בארבעת המינים

ב. ונלענ"ד להביא ראיה להשבות יעקב מהמג"א (סימן תרמה סעיף ב) שפסק שאם השדרה בעצמו נפרצה ונשברה ותלויה למטה [והיינו שמעורה במקצת, משנ"ב שם ס"ק ד] נ"ל דכשר ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה, עכ"ל, הרי מבואר שאפילו אם מעורה רק במקצת הרי זה נחשב אחד, וגם כל הפוסקים שחלקו עליו (עיי"ש במשנ"ב) לא חלקו עליו אלא משום שהם סוברים שמה שנשברה השדרה הרי זה פסול, אולם לא חלקו עליו מצד שאין שיעור של לולב והוי חסרון בלקיחה תמה או בהדר, והרי זה ראיה להשבות אולם בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן א) חלק עליו וכתב דאם נשבר רובו הוי ככולו ואף ע"פ שעדיין יעקב שגם אם זה מחובר במקצת הרי זה נחשב לאחד.

ועיי"ש במשנ"ב שה'בגדי ישע' כתב דאין כוונת המג"א שנשברה ממש דא"כ לא עדיף מנקטם ראשו דפסול, וכתב השעה"צ שיש לומר קצת דכוונת המג"א שנשברה רוב השדרה ועדיין מיעוטו קיים, רק שמסיק לבסוף שאולי סבר הבגדי ישע דבנקטם ראשו אף באופן זה פסול, והיינו שנקטם רוב ראשו הרי זה כאילו נקטם כל הראש, ומ"מ מוכח שסתימת הפוסקים (הפרי מגדים והאליה רבה והמשנ"ב) שם הוא דלא כמו הבגדי ישע.

וכן כתוב בשו"ע הרב (שם סעיף ח) וז"ל אם השדרה עצמה נשברה באמצעיתה ולא נשברה לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק העליון תלוי למטה כשר", הרי מוכח שאפילו אם השברה יותר מרוב עדיין כשר ודלא כמו הבית אפרים.

שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן רעה) שכתב שמה שכתוב הדס שנקטם - דוקא משמע (היינו שנקטם כולו) אבל מחובר מקצתו כשר.

חילוק בין דבר שהיה מחובר בתולדתו לבין שני דברים שחיברו זה לזה

ג. וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סימן קצג) שכתב להוכיח ממה שכתב הט"ז (יו"ד סימן רעח סק"ב) שאם נקרע רוב התפירות של הס"ת הרי זה פסול, וגם החת"ס בתשובה שם כתב כמו הט"ז, וא"כ גם אם נשבר חלק מן הפיטם גם נחשב כאילו נפל כולו.

אולם צע"ג עליו שהרי החת"ס כתב במפורש שם שמה שנתחבר מתחלת ברייתו כגון אליה ואבר המדולדל י"ל כל שמחובר כל שהיא עדיין תמימתו קיים וראיה מהדס וכנ"ל, אבל דברים נפרדים שנתחברו על ידי תפירה י"ל כיון שהותר רוב תפירתם חוזר לקדמותו, ע"כ, הרי מפורש בדבריו שלגבי ד' מינים כשר אם נשאר כל שהו, וכמו שמשמע מכל הני פוסקים הנ"ל.

מה הדין אם נחסר חלק מן עובי הפיטם

ד. וכל זה אם נשבר הפיטם אבל הוא נשאר מחובר, אבל אם נחסר חלק מן הפיטם פוסל בשו"ע הרב סעיף יז "אפילו לא ניטל כל עובי הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה הרי זה פסול לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג וכיון שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר", משא"כ כשרק נשבר שאז כיון שנחשב למחובר אין כאן חסרון כלל, ודומה לנקב באתרוג פחות מכאיסר שזה כשר.

ענף ו'

מה הדין אם מסופקים אם נפל הפיטם או לא האם כשר הוא או פסול

למה אם יש ספיקות אם נפל הפיטם או לא, לא אומרים שספק חסרון ידיעה לא נקרא ספק

א. כתב השער הציון (ס"ק לז) מכל מקום אם אי אפשר להכיר כלל אם היה כן מתחלת ברייתו, באליה רבה בשם הב"ח מצדד להחמיר, אכן בפרי מגדים כתב דאפשר דיש להכשיר מטעם ספק ספיקא, דשמא הלכה כמאן דאמר ניטל פטמתו היינו, עוקץ לבד, ואפילו הוא דדו, שמא לא ניטל אלא נברא כך, עד כאן דבריו, עיי"ש.

(שפתי דעת ס"ק לד), וכאן שהוא קיום מצוה הוא יותר קל מלעבור על איסור ולכן מתירים כאן אפילו שלא בהפסד מרבה.

או כמו שמבואר בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קי ס"ק לה) בשם גדולי הפוסקים דאף הרשב"א דמצריך בירור [בספק ספיקא] היינו דוקא היכא דיכול לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אם אפילו אחר הבירור אכתי לא יבורר לנו רק ספק אחד והספק השני א"א לברר רק דממילא יהיה אסור מחמת ספק דאורייתא בזה אין צריך לברר, ואם לא צריך לברר אז לא איכפת לי שיהיה ספק חסרון ידיעה.

ולכאורה קשה מה שהקשה השואל ומשיב (מהדורה א חלק א סימן קלא) על הט"ז שמקל בספק חסר שהרי הוא ספק חסרון ידיעה שהרי אולי יש אחד בסוף העולם שיודע האם זה נולד או שנפל אח"כ ולא נחשב להיות ספק, ובאמת הפרי מגדים עצמו כתב בתחילה שמשמע ממג"א שאם מסתפק יש להחמיר, רק שכתב שאם בוודאי זה ספק אפשר שיש להקל.

אולם זה לא יתורץ מה שכתב באליה זוטא (ס"ק ו) להסביר את העולת תמיד שכתב שבספק אין להחמיר, וכתב שהטעם הוא משום דס"ל דכל הפסולים אינם אלא מדרבנן, ע"כ.

ואולי אפשר לומר שהסתמך על הפוסקים שסוברים שכשיש שני ספיקות אפשר להקל בספק חסרון ידיעה, ובהפסד מרובה סומכים על הפוסקים האלו וכמו"ש בפרי מגדים סימן קי והרי בספק דרבנן לא מקילים בספק חסרון ידיעה ורק בספק ספיקא יש פוסקים שמקילים וכמו"ש הפוסקים (עי' פרי חדש כללי ספק ספיקא אות יז ובבית יצחק שער הספיקות סימן ס' ואכמ"ל), וצריך לומר שמיירי באופן שברור שאי אפשר לדעת.

הלבוש סובר שצריך לדעת שבשעה שהורידו אותו מן העץ לא היה לו פיטם, ונפק"מ בימינו

ב. והנה כתב הלבוש (סעיף ז) "ודוקא כשהיתה לו פטמה בודאי וניטלה שניכר חסרונו שזה אינו הדור, אבל יש אתרוגים שלא היה להם פטמא זו מעולם ואין נפסלים בכך, הלכך אם אין לו פטמה כשלוקטין אותו מן האילן כשר, שאנו תולין לומר לא היה לו מעולם, כיון שדבר מצוי הוא שיש אתרוגים הרבה שאין להם אותה פטמה".

וראיתי בחיים וברכה (אות רנג) שכתב שמסיום דבריו משמע שאין להקל רק ברואה תיכף אחר לקיטתו מן האילן שאין לו פיטם, אבל בבא לנו ולכאורה לפי דבריו יוצא שבזמנינו שבדרך כלל שומרים על האתרוגים שלא יפול הפיטם, לכן כשיש אתרוג בלי פיטם יותר מסתבר שזה נפל בעודו על העץ, וכן משמע בשבט הלוי שכתב על המחלוקת הזה "אם יש ספק אם נפל ע"י יבוש או בדרך פסול יש ג"כ לצדד בהאי ס"ס שכ' הפמ"ג, ובפרט כיון דיבוש שכיח יותר", רק שעיין לקמן שהבאנו בשם מומחים שאם הפיטם נפל אח"כ יראו שמתחיל להשחיר וא"כ לא מצוי שיהיה ספק בזה, רק שאם יש לו ספק הרי צריך להראותו למומחים שידעו לומר האם הוא מתחילת בריאתו או לא.

ענף ז'

האם אפשר לסמוך על הסימן שיש גומא

דברי המשנ"ב שניכרים כמו גומא

א. כתב המשנ"ב (ס"ק לב) "וניכרים הם כי יש במקום פטמא כמו גומא מתחלת ברייתו".

וראיתי בשו"ת קנה בושם (ח"ב סימן כח) שהקשה על האחרונים שכתבו סימן הנ"ל, שמשמע שבזה אפשר לדעת האם לא היה מעולם פיטם או לא, וא"כ איך כתבו שאם מסתפק האם היה או לא שצריך להחמיר, הרי אפשר להסתכל על הסימן הנ"ל ועפי"ז לדעת האם היה או לא.

ולענ"ד לא קשה מידי כי אם יש גומא הרי זה בטוח כשר, אולם יש אתרוגים שאף פעם לא היה להם פיטם אבל אין גומא, או שיש להסתפק האם יש גומא או לא וכדומה.

ה'קנה בשם' ראה כמה פעמים שפיטם נופל אח"כ ואעפ"כ יש גומא

ב. עוד ראיתי שהקשה שם ה'קנה בשם', שראה כמה פעמים אפילו באתרוגים תלושים דלפעמים מתייבש הפיטם לגמרי מכל וכל עם שרשו התקוע בתוך האתרוג ונופל מתוך האתרוג, אז נשאר במקומו גומא ונראה כמו שהיה כן מתחילת בריאתו, וכפי הנראה לכאורה הוא דבר התלוי במין האתרוג וטבע האילן, כי יש במיני האתרוגים שהפטמא שלהם אינו מתייבש לגמרי ושרשו נשאר תקוע בתוך האתרוג, וכן הוא רוב מיני האתרוגים הגדלים כאן בארץ ישראל, ויש במיני האתרוגים שהפיטם שלהם מתייבש לגמרי עם שרשם התקוע בתוך האתרוג ונשאר במקומו גומא שנראה שהוא כן מתחילת בריאתו, עכ"ל.

מבאר מהו הסימן המובהק כדי לדעת האם הפיטם נפל או לא

ג. אולם נראה שאחר שנביא את מה שכתב האגרונם ר' מרדכי שומרון לא יהיה קשה כלום שזה לשונו "כאשר הפיטם נושר בעוד האתרוג מחובר לעץ – נוצרת ריקמת הגלדה (שצבעה חום בהיר) אשר מכסה את מקום הניתוק של הפיטם ואילו כאשר הפיטם נופל לאחר שהפרי נתלש מהעץ או מעט לפני תלישת הפרי – לא נוצרת רקמת ההגלדה ומקום החיבור יהיה חום בתחילה ואח"כ ישחיר, ולפיכך הזיהוי ברור", הרי לנו ממומחה חשוב שמסביר שעל אף שיהיה גומא אולם לא יהיה רקמה של הגלדה על הגומא, וכדבריו כתבו רבים, ולכן ליתא לקושייתו כלל.

דעת ה'חיים וברכה' שלא לסמוך על הסימן של גומא

ד. וכתב החיים וברכה (אות רנד) "יען דלאו כל אחד בקי בזה להכיר בסימן דגומא שהיא מתחילת ברייתו, וגם הרבה מזייפים יש דכשנפל הפיטם הם מחטטים בסכין שם כעין גומא ואומרים שהוא מאתרוגי ארץ ישראל דתחילת ברייתן שכיח כן, לכן יהדר לכתחילה לקנות אתרוג שיש לו פיטם דוקא, ובפרט האידנא שגם באתרוגי ארץ ישראל שכיח לרוב עם פיטמות ולמה לנו להכניס את עצמינו בספיקות ולסמוך על מבינות שלנו דהוא נחסר מתחלת ברייתו", עכ"ל.

ונראה שכל זה שייך באופן שיש ספק ולא באופן שיש לו גליד מעליו ורואים ברור שזה מתחילת ברייתו.

ענף ח'

מה הדין אתרוג שנולד עם פיטם ואח"כ נפל הפיטם בעודו על העץ

כל אתרוג נולד עם פיטם

א. כתב האגרונום ר' שומרון הי"ו -שבזמנינו המציאות היא שלכל אתרוג היה לו פיטם בתחילה, וז"ל על עץ האתרוג ישנם פרחים רבים. במרכז הפרח נמצא עמוד העלי ובקצהו הצלקת (אשר תפקידה ללקוט את אבקת הפרחים כדי ליצור את זרעי האתרוג). כאשר הפרי מתחיל להתפתח, חלקו העליון של עמוד העלי מתפטח לפיטם, והצלקת, שהיא החלק שמעליו מתפתחת ל"שושנתא". לאחר מכן גדל ומתעבה חלקו התחתון של עמוד העלי, ובהדרגה הופך לפרי האתרוג. תהליכי הצמיחה הללו, מכוונים ומווסתים ע"י הורמוני צמיחה שונים הנוצרים בצמח ואשר גורמים לנשירת עלי הכותרת הלבנים של הפרח, ולנשירת שאר שלבי ההתפתחות השונים משלב הפרח ועד לשלב הפרי. בין שאר ההורמונים הפעילים בתהליכים אלו ישנם חומרים האחראים לקשר שבין הפיטם וגוף האתרוג. כאשר הורמונים אלו נמצאים בריכוז מסויים – הפיטם נשאר מחובר לגוף האתרוג. ואילו כאשר ריכוז החומרים שונה – יביא הדבר לניתוקו של הפיטם מגוף האתרוג ולנשירתו. לאחר נפילת הפיטם נוצרת ריקמת הגלדה מיוחדת (בצבע חום בד"כ) אשר סוגרת את הפצע שנותר עם נפילת הפיטם. דבר מצוי מאד הוא שעל אותו ענף גדלים אתרוגים בעלי פיטם ואתרוגים ללא פיטם, עכ"ל.

דעת שבט הלוי ללמד זכות על המקילים מטעם שכל שסופו ליפול הרי הוא כמו שנפל בהתחלה

ב. והשאלה היא א"כ אולי כל האתרוגים בזמנינו שאין להם פיטם הרי הם פסולים, וכך סבר הקנה בושם בתשובתו שם, אולם הגאון בעל שבט הלוי ז"ל (שבט הלוי חלק א קעז) לימד זכות על המקילין עפ"י דברי הח"ס יו"ד סי' רנ"ו, דהא דפליגי ר"ש ורבנן בעלמא בדין כל העומד לזרוק ולשרוף וכיו"ב ואין הלכה כר"ש לרוב השיטות ולא אמרינן כנעשה מעיקרא, זה דוקא בדבר שאין בטבע כך שיעשה אח"כ, אבל דבר העומד להיות כך בטבע דומה לכל העתיד לטרוף כטרוף דאמרינן כבר השתא טריפה היא משום דאמרינן שכבר הוחל המכה שסוער והולך עד שעתיד להטריף וכו', וה"נ בדידן כיון שזה אמת נכון דאעפ"י שגדלים פטמות אבל מתיבשים ונופלים בדרך הטבע לא מפני איזה ריעותא אלא הכי רביתייהו, א"כ הרי פיטם זה כשאר פסולת הפרי וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי ונופלים עד סוף גדולם, ובאופן כזה מעולם לא הי' פיטמא חלק של גוף האתרוג עד שנדון על חסרונו וכו' וזה נקרא לא הי' לו פיטמא מעולם דלענין זה לא הי' לו פיטמא באמת וכו' עיי"ש עוד.

אולם לכאורה לא משמע כן ברמ"א שכתב להכשיר רק אם לא היה לו דד מעולם.

בדרך כלל הפיטם נופל לפני שקיבל האתרוג שם פרי

ג. וכתוב בספר 'פרי עץ הדר' מדודי הרה"ג הרב יצחק מאיר ליברמן שליט"א (פרק א) "ונראה כוונת הרמ"א שכתב "אם לא היה לו דד מעולם", הכוונה שנפל הפיטם בעוד האתרוג קטן מאוד", עכ"ל.

ומסתבר מאוד כדבריו שכל שלא היה עליו שם פרי הרי זה לא נחשב כאילו היה לו פיטם, והנה הרמב"ם (מעשר פרק ב) כתב שהחיוב מעשרות לגבי אתרוגים הוא משיתעגלו. וכתב הדרך אמונה שם "שלפני שנתעגלו אין עליהן צורת תפוחים ואתרוגים כלל", ולכאורה מסתבר שלפני שניכר שהוא אתרוג אין נחשב שיש לו פיטם.

ביאור דעת הגרשז"א ודעת הגרי"ש אליישיב לגבי אם נפל בעודו גדול

ד. ועיין בהליכות שלמה פ"י ס"ק כח והערה 69, שדעת הגרשז"א ז"ל להכשיר אף אם נפל שלא בתחילת הגידול כל זן לפי דרכו. ומ"מ אם נפל לאחר שהוא כבר פרי שלם וגמור צ"ע אם להכשירו. עכ"ד.

והנה מה שכתב בתחילה הוא כעין מה שכתוב בשבט הלוי, אולם לכאורה לא משמע ברמ"א כך וכנ"ל.

אולם מה שכתוב בסוף שצ"ע אם להכשירו, לכאורה לפי מה שהבאנו מהלבוש הנ"ל אין מקום להסתפק, שהרי כתב "הלכך אם אין לו פטמה כשלוקטין אותו מן האילן כשר, שאנו תולין לומר לא היה לו מעולם, כיון שדבר מצוי הוא שיש אתרוגים הרבה שאין להם אותה פטמה", הרי מבואר בהדיא מדבריו שרק מסתמא אפשר לסמוך שלא היה לו פיטם, אבל אם יודעים שנפל הרי הוא פסול.

ונמצא שלהלכה כל האתרוגים שמורידים אותם מן העץ הרי הם כשרים אע"פ שאין להם פיטם כי תולים שנפלו בשלבים המוקדמים, אבל אם יודעים שנפל הפיטם אחר שכבר ניכר הפרי הרי אינו כ"כ לכתחילה כי גם השבט הלוי לא כתב כן אלא בתור לימוד זכות, וכך אומרים בשם הגרי"ש אליישיב ז"ל שרק אם נפל הפיטם בשלבים המוקדמות אז הוא כשר.

הגרשז"א הביא שתי ראיות שאם הפיטם נפל דרך טבעית שהרי זה כשר

ה. ועוד מבואר בשם הגרשז"א בספר כשרות ארבעת המינים (עמ' כז) להכשיר כל סוגי הפיטם שנפלו בעודו על העץ, באם סיבת נפילתו מכח תכונתו הטבעית, ואין נפק"מ באיזה שלב נפל מפני שכן דרכן של אתרוגים, ודומה למש"כ הרמ"א בסעיף יג להכשיר סוג חזזית מאחר שדרכו בכך, וכן דומה למש"כ הרמ"א בסעיף ב שקוץ נעשה באתרוג ועלה בהם קרום שכשר, ולא נחשב לחסר מאחר שדרכו בכך וזהו דרך גדילתן, עכ"ד.

הרבה אין כאן חסרון של הדר ונחשב למראה אתרוג, משא"כ בנחסר הפיטם שהחסרון הוא משום חסר אין ראיה להקל ששאני חסר שהוא חסר לפנינו אע"פ שרבים מן האתרוגים נחסרים מ"מ הרי הם חסרים ופסולים.

וגם מה שהביא ראיה מנקב שנעשה באילן שכשר הואיל וזה דרך גדילתו – קשה שהרי מפורש שם ברמ"א שרק אם עור והבשר קיימים אפשר להקל, ומטעם שגם בטריפות מכשירים בכי האי גוונא, וא"כ בפיטם כיון שניכר חסרונו אין להכשיר.

וכיון שברמ"א מבואר שרק אם לא היה לו פיטם מעולם אפשר להכשיר משמע שאם נפל הפיטם הרי זה פסול ומטעם שאין עור ובשר חופים את מקום הפיטם וניכר חסרונו, רק שי"ל שהרמ"א אורחא דמילתא נקט, שהרי גם אם לא היה להם מעולם וגם אם נפל מחמת תהליך של האילן הרי זה דומה לדרך האתרוג הרגיל, ואין בזה שם של חסרון, וכמו שביאר בשבט הלוי.

מפלפל בשתי הראיות הנ"ל

ו. והנה בחזזית יש שתי דעות, האם אפשר להכשירו כיון שרגילים להיות הרבה כך, ומבואר במשנ"ב שם שרק בשעת הדחק אפשר להקל, וגם לדעה שמכשירו היינו טעמא כיון שרגילים להיות

דינים העולים מענפים של סעיף ז

א. יש פוסקים שרצו לומר שלדידן שהפיטם הוא מבשר האתרוג צריכים להחמיר אם חסר כל שהו, אולם לענ"ד להלכה לא קיי"ל כן אלא גם הפיטמות שהןא עשוי מבשר האתרוג מ"מ יש להקל בו וכמו שביארו הפוסקים לגבי פיטם, ויש הרבה ראיות לזה, וכמו שמבואר בפנים.

ב. דעת המשנ"ב שאם נפל כל הפיטם הרי הוא רק ספק פסול, אולם לכאורה במקור בראשונים משמע שלהלכה קיי"ל שהוא פסול וודאי.

ג. יש פוסקים שהעלו שאם הטעם שנפל הפיטם הוא מחמת הדר אז פסול אפילו אם נפל חלק מן הפיטם, ובפנים הבאנו כמה פוסקים מובהקים שמוכח מדבריהם שגם אם הטעם הוא משום הדר מ"מ כשר אם נפל חלק מן הפיטם, ובפנים הארכנו להוכיח כדברי המקילים.

ד. להלכה נוקטים שאי אפשר לחבר פיטם שנפל על ידי מחט.

ה. יש כמה ראיות שלהלכה נוקטים שאם נשבר רק חלק מן הפיטם והוא עדיין מחובר במקצתו שהוא כשר.

ו. מעיקר הדין נוקטים שאם מסופקים אם נפל הפיטם או שלא היה לו מעולם – שאפשר להקל, אולם בדרך כלל יכול מומחה להכיר אם נפל או לא.

ז. למעשה נוקטים שאפשר לסמוך על הסימן שאם יש גומא סימן שלא היה לו פיטם מעולם, אולם רק בתנאי שרואים עליו גליד.

ח. יש שסברו שגם אם הפיטם נפל בשלב מאוחר אפשר להקל, אולם בפנים הארכתי להוכיח שאינו אלא אם כן נפל בשלבים הראשוניים, אולם בסתמא אפשר לתלות שנפל בשלבים המוקדמים.

תמונות על סעיף ז

תמונה א'

בשתי התמונות רואים ברור נקב טבעי שנהיה ע"י נפילת הפיטם בעודו על העץ

More in this printout

View the whole printout