סעיף יד
אם עלתה בו חזזית בענין שפסול, או שהוא מנומר, אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג, כשר (לאחר שנקלף ולא חסר כלום).
האם מכשירים אם קלף את הפסול
מחלוקת הפוסקים אם חתך את המנומר א. כתב הרמ"א בסימן תרמט (סעיף ה) "אבל אם היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים, אף אם חתך היבשות או הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק לח) "עיין בביאור הגר"א שמצדד לומר דלפי מה שפסק המחבר לעיל בסימן תרמ"ח סי"ד דאם עלתה בו חזזית או שהוא מנומר וקלפו אם חוזר למראה האתרוג כשר מוכח דפליג ע"ז, וכן מצדד המאמר מרדכי במסקנתו עי"ש, וע"כ מצדד המאמר מרדכי דיש לדון להקל בחתך היבשות או הנימור בשאר יומי מאחר דסתם המחבר כדעת הרמב"ם וסייעתו דכל הפסולין משום מומין דכולל בזה בין שהפסול משום חסר או משום הדר כשר ביום טוב ב' [וכלול בזה אף יבש או מנומר דטעמם משום הדר] אף בלא חתך עכ"פ אין לנו להחמיר בחתך. ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך ע"ז", עכ"ל.
מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר מרדכי' אין סתירה ברמ"א, וממילא אם אינו ניכר אפשר להכשיר ב. ויש שהבינו מהמשנ"ב שלפי הגר"א והמאמר מרדכי יש סתירה בשיטת רמ"א, ששם סתם כמו השו"ע ואילו כאן חלק.
אולם באמת מבואר שם במאמר מרדכי שמיישב את הסתירה וזה לשונו (ס"ק י) "ומוכרחים אנו לומר דס"ל למור"ם ז"ל דנקלף ולא נחסר ממנו כלום אינו ניכר אלא נשאר ירוק לגמרי כמו שהיה וכמו שהוא שאר מקום האתרוג והו"ל כמיעט ענביו", עכ"ל.
דמקור הרמ"א הוא (הגהות אשרי סוכה פרק ג סימן כג) שכתב בשם ראבי"ה "דאתרוג כמוש ומנומר שהוא פסול – אם חתך מה שהיה יבש כמוש ומנומר ושייר השאר שלם שפסול לברך עליו כיון שבא מכח הפסול ומאוס, ואף על גב דאם מיעט ענביו ובא מכח הפסול כשר התם משום דאינו ניכר המיעוט דיש שגדל בו ענבים הרבה ויש שגדל בו מעט", הרי שאם לא ניכר אלא נשאר ירוק כמו שהיה הרי זה כשר. ולא חסר כלום שאילו היה חסר היה פסול גם בשאר ימים שאין פסול של חסר], אבל נראה דהרא"ש שם פליג", והיינו מדלא חלק בזה משמע סתימת הדברים שחולק, ולכן הביא המשנ"ב את המאמר מרדכי והגר"א להוכיח שהם סברו שהשו"ע בסימן תרמח חולק ולכן בשאר הימים אפשר להקל אפילו אם נחסר מן האתרוג, אבל אם לא נחסר כלל כשר לכתחילה גם ביום הראשון.
והרי לשון השו"ע בסעיף ו' הוא נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו וכו', וטעם שבעינן שיהיה ירוק הוא כדי שלא יהיה חסר אפילו משהו, ועוד משום שינוי מראה וכמו"ש שם במשנ"ב, ולשון הרא"ש שהובא למעלה הוא שהקליפה החיצונה היא לא חלק מן האתרוג, ונמצא שלא מוכח שהיה כאן פסול הואיל ולא ניכר על האתרוג שום שינוי, משא"כ הראבי"ה מדבר על חול המועד וחותך חלק מן האתרוג בשביל להכשירו שנחשב עדיין מנומר כיון שניכר הפסול עליו.
ב'צמח יהודה' ביאר שאם היה פסול מקודם אין חסר כשר בשאר הימים
וכן הוא הלשון בשו"ע הרב סעיף כד "וקלף כל מקומות הפסולין שבו וחזר מראיהן מראה כל האתרוג אם נזהר לקלפו בענין שלא נחסר כלום מגוף האתרוג דהיינו שלא קלף רק קליפה החיצונה הדקה הרי זה כשר", הרי שצריך גם שיהיה אותו מראה וגם שיחסר רק הקליפה החיצונית, וכך לא יסתרו דבריו לסימן תרמט סעיף ב שסתם כמו הרמ"א הנ"ל.
וכן מבואר בביאור הגר"א שכתב על הרמ"א שם "ועי' לעיל סימן תרמ"ח סי"ד [שכתב שם אחרת], ובהג"ה נזהר בזה וכתב ולא חסר כלום משא"כ בחסר אפילו בשאר ימים [היינו שהרמ"א הוסיף אולם לענ"ד מהלשון של הגהות אשרי שכתב "כיון שבא מכח הפסול ומאוס" משמע שהטעם הוא כי עדיין אינו הדר כיון שניכר שבא מכח הפסול, ולא משום שעכשיו הוא חסר, וגם עיין לקמן שהוכחתי בעניי שאין זה כוונת ה'תרומת הדשן'.
ג. ובשו"ת צמח יהודה (חלק ג סימן קפד) כתב חילוק אחר שאם יש צורך לחתוך חלק מעצם האתרוג, אין לומר שיש כאן אתרוג ועוד חתיכה, דהלא כולו חד אתרוג בעצמותו, אלא שרוצים להכשיר חתוכה משום דין דאתרוג חסר שכשר בשאר ימים, וזה אמור רק אם החתיכה באה מאתרוג כשר ולא מאתרוג פסול, דאם האתרוג פסול בכללותו אין הכשר לחתיכה ממנו, עכ"ל.
והוא כעין מה שכתוב בתרומת הדשן (פסקים סימן נב) שהטעם שכשר חסר בשאר הימים הוא "משום דשירי מצוה הוא. כדאשכחן נמי כה"ג גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן הכשר", וא"כ הני מילי כשהיה בתחילתו כשר אולם אם בתחילתו היה פסול לא שייך למימר כן. אולם לענ"ד שהביאור הגר"א כאן כבר ביאר יפה וז"ל "דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינן פסולים בגופו, וכמו ענביו מרובים מעליו שפסולו משום הדר ואם מיעטן כשר, וזהו הטעם מ"ש ביבמות ע"ו א' וזהו כו' כיון שאינו מחמת עצמו אלא שאין הזרע יכול לקלח מחמת הנקב למעוטי [קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינה קרום] כו' ששם פסולו בגופו", עכ"ל.
מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן אפשר להכשיר גם אם כבר נפסל
ד. הקשה בשו"ת להורות נתן (חלק ח סימן נו) ממש"כ הרא"ש חולין (עו א) בשם הרמב"ן ז"ל, בבהמה שנחתכו הגידין שיחתוך כל הרגל למעלה מצומת הגידין וחוזר להכשרה, והרא"ש השיג עליו וכתב דדעה רחוקה היא זו שטריפה תחזור להכשירה בידי אדם, אלא מיד כשנחתכה בצומת הגידין שוב אין לה תקנה שכבר נכנס בה חולי הטריפות עיין שם. וא"כ גם באתרוג דמדמינן לטריפות נימא שאם נפסלה שוב אין לה תקנה, ואמאי מהני קילוף החזזית ועיי"ש מה שתירץ.
ובפרט מה שכתב ה'להורות נתן' שאתרוג מדמינן לטריפות – לכאורה מבואר בתרומת הדשן סימן צט דלא כוותיה, שז"ל התרומת הדשן – "דנראה דלא מדמינא ופסולים, משום דסוף האתרוג לירקב בשביל כך, כגון נקלף וניקב וחסר, דהיינו מעין טריפות דמטרפי נמי משום דסופו למות. אבל פסול דחזזית באתרוג מטעם הדר איפסל", הרי רואים שפסולי הדר לא מדמינן לטריפות.
היוצא לדינא:
אם קלפו את חלק הפסול ולא ניכר כלום באתרוג שקלפוהו – הרי הוא כשר לכתחילה.