סעיף טו: נפל עליו מים, בתלוש, ותפח או סרח, או שהוא כבוש בחומץ או מבושל, או מנומר, פסול.
- Sukkos
- 5787
- Hebrew
ענף א'
למה פסול מיוחד של אכילת תולעים' שהרי ממילא פסול משום חסר
כתב המגן אברהם "וסרח פירוש שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו [רש"י], משמע דאכילת תולעים לבד לא פסל עיין סעיף ב", וכתב המחצית השקל "ר"ל, דעל כרחך צריך לומר דרש"י סבירא ליה כיש אומרים שבסעיף ב' דבנקב שאינו מפולש בעינן חסרון כאיסר, דאם לא כן באכילת תולעים לבד, מלבד הריח פסול, משום דניקב ע"י אכילת התולעים", עכ"ל. וצע"ג שהרי רש"י בהדיא סבירא ליה כמו הדעה ראשונה שהרי כתב בדף לד "תני עולא בר חנינא. אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתניתין ואתא האי תנא לומר ואם מפולש הוא מצדו לצדו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט: ונקב שאינו מפולש בכאיסר. אם הוא רחב כאיסר פסול ואף על פי שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתניתין בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש", הרי בהדיא שחיסר אפילו כל שהוא פסול.
והרש"ש (דף לו עמוד א) כתב שצ"ל דמיירי בי"ט ב' דאינו פסול משום חסרון, אולם זה לא יתרץ את השו"ע שסובר שכשר ביו"ט ב, וצ"ל או שלומד שסרח הכוונה נרקב, או שהולך לשיטה שניה שמכשיר נקבים עד כאיסר.
ענף ב'
מה הדין מנומר במראות כשרות
שתי שיטות האם מנומר הוא גם במראות כשרות
א. כתב המשנ"ב בס"ק נ ה "י"א דדדוקא אם הוא מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור או לבן או ירוק כעשבי השדה ודינו כמו שכתוב לקמיה בסט"ז, וי"א דאפילו אם הוא מנומר בהרבה מראות כשרות ג"כ עכ"פ אינו בכלל הדר ופסול", ובשער הציון כתב "עיין בר "ן פרק ג דיבור המתחיל, אבל בשנים או שלשה מקומות, שהביא שם שני דעות בענין הזה, ודעת הגר" א בסעיף ט"ז להקל. ומדצייר השולחן ערוך שם דינו בגוונין הפסולין, משמע לכאורה דסבירא לה כן לדינא, ולמעשה צריך עיון, ועי' בביכורי יעקב", עכ"ל. ובביכורי יעקב העלה שפסול גם מנומר במראות כשרות.
י"ל שאין ראיה מהשו"ע
ב. ובאמת יש לומר שאין ראיה מהשו"ע שהרי השו"ע בסעיף טז כתב "אם הוא שחור או לבן במקום אחד פוסל ברובו", ודין הזה שייך רק במראה פסול שאם רובו ממראה פסול הרי הוא כאילו כולו במראה פסול, משא"כ אם הרוב הוא ממראות הכשרות בוודאי כשר לכו"ע כיון שאינו כמנומר.
ביאור למה 'בלעטליך' כשרים שהרי הוא מנומר במראות כשרות
ג. אולם צ"ע על הסוברים שגם מראות כשרות נחשבים כמנומר דא"כ כיצד יפרנסו את הרמ"א בסעיף יג ש'הבלעטליך' הם כשרים, שכו"ע סוברים שאם אינן גבוהים משאר האתרוג שהם כשרים, ומטעם שהם מראה כשר, ותיפוק לי שזה מנומר במראות כשרות, וצריך לומר כיון שהם מצויים הרבה באתרוגים לכן אין זה פוסל, ורק מנומר במראות כשרות שלא מצוי באתרוגים וכגון שהאתרוג הוא כולו צהוב ויש כמה נקודות שהם חומות, שזה מראה משונה אע"פ שזה מראה כשרה – רק אז זה פסול.
ונמצא שמה שכתוב שם ברמ"א בדעה השניה שאפילו אם ה'בלעטליך' גבוהים נחשבים מראה אתרוג כיון ששכיחים הרבה – הוא בא לומר שלכן הוא אפילו יותר טוב ממראה אתרוג שלא מצוי, וצריך לומר שגם דעה ראשונה שפוסלת אם הוא גבוה מסכים לסברא הזאת רק שהוא סובר כיון שהם גבוהים משאר אתרוג לכן הרי זה מראה פסול של חזזית - שלא מועיל 'מצוי הרבה' במראה פסול.
מסביר עפ"ז כוונת הדגול מרבבה ומיושב קושית השעה"צ עליו
מה חידש השו"ע במה שכתב ש'מנומר' פסול הרי כבר כתב לנו שחזזית ושחור ולבן פסולים
ד. וחשבתי שכעין זה כוונת הדגול מרבבה שכתב בסעיף יג בדעה השניה שאם משום שאין גבוהים הרבה א"כ בחטמו פסול בכל שהוא, כוונתו שאם לא אומרים את הסברא שמצוי הרבה אינו פסול מראה א"כ גם אם אינם גבוהים אמור להיות פסול, אלא מה תאמר שמצוי הרבה מועיל שלא יהיה מראה פסולה ואפילו יותר טוב ממראה כשרה, א"כ גם אם גבוהים אמור להיות כשר, ומיושב קושייתו של השער הציון שם עליו שלא התכוין הדגול מרבבה שזה באמת פסול בחטמו אם אינם גבוהים, אלא בא לומר שבע"כ צריכים להגיע לטעם שהם מצויים הרבה ולכן אין פסול גם אם גבוהים.
ה. הקשה הביכורי יעקב אם נאמר שרק מנומר במראות פסולות פסול מה חידש לנו השו"ע מה שלא ידענו מקודם, שהרי כבר נאמר בסעיף ט שחזזית פוסל בכמה מקומות, ובסעיף טז מבואר שאם הוא שחור או לבן פסול בכמה מקומות, ולכן כתב שבהכרח כוונת השו"ע שמנומר אפילו במראות כשרות הרי הם פסולים, ואולי יש לתרץ שחידש שגם אם יש במקום אחד חזזית ובמקום שני מראה שחור ובמקום שלישי מראה לבן וכדומה, שג"כ נחשב מנומר.
העולה לדינא:
עיקר הדין פוסקים שאם נשתנה למראת כשירות אין הוא נחשב מנומר, אולם דעת השעה"צ שלמעשה צ"ע, והעלנו לעיל שיתכן שכוונת השעה"צ שצ"ע שלא במקום הדחק אם להכשירו או לא, אבל במקום הדחק כבר הכריע לעיל לגבי נקלף ונשתנה למראה כשר שכשר בשעת הדחק, וק"ו כאן שלא נקלף.